רע"ב 2590/12 עודד דסאו נ. משטרת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בתיק עת"א 15297-02-12 (כב' השופט יונתן אברהם) בגדרו נדחתה עתירת המבקש לבטל את החלטת שירות בתי הסוהר להעבירו מבית סוהר חרמון לבית סוהר שיטה.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר בן שנתיים בגין עבירות זיוף, גניבה, מרמה, עושק ועוד. לטענת המשיבים, ביום 7.12.2011, סמוך לאחר תחילת ריצוי עונשו, שובץ המבקש לבית סוהר חרמון. ביום 5.2.2012 הורה מפקד מחוז הצפון בשירות בתי הסוהר כי ועדת העברות תקיים דיון דחוף בעניינו. למחרת, ביום 6.2.2012, החליטה ועדת העברות מחוזית על העברת המבקש לבית סוהר שיטה, בשל מידע מודיעיני עדכני שהתקבל בעניינו, המלמד בין היתר על איומים הנשקפים כלפיו בבית סוהר חרמון, ועל חשש של בריחה מצידו. ההחלטה התקבלה לאחר היוועצות במפקד מחוז הצפון ובסגנו. ועדת ההעברות הורתה גם על הגשת חוות דעת לעניין סיווגו של המבקש, וביום 22.2.2012 הוחלט לשנות את סיווגו לסיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב ).

3.

ביום 8.2.2012 עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה להורות על ביטול החלטת ההעברה. ביום 15.3.2012 דחה בית משפט קמא את העתירה, בקובעו כי מכלול הידיעות המודיעיניות שהובאו לפניו מלמד כי שיקולי שב"ס בהעברת המבקש לכלא מאובטח יותר היו שיקולים ענייניים וסבירים לחלוטין. בנוסף דחה בית משפט קמא את שתי הטענות המקדמיות של המבקש, לפיהן הופרו כללי הצדק הטבעי בפגיעה בזכות השימוע שלו ובמה שנוגע לסמכותה של הוועדה המחוזית להחליט על העברתו לבית סוהר אחר. כמו כן דחה בית משפט קמא את הצעת המבקש להפקיד ערובה בסך של 100 מיליון ₪ לשם סיכול אפשרות לבריחה. מכאן בקשת רשות הערעור נושא הליך זה.

4.

המבקש טוען, בתמצית, כי קיימת בעניינו סוגיה דיונית עקרונית באשר למדיניות השיפוטית הראויה בעתירות אסירים. כמו כן טוען המבקש כי הופרה זכותו להליך הוגן, נשללה ממנו זכות השימוע מצד שב"ס, וכי גם בבית משפט קמא לא נעשתה ביקורת שיפוטית ראויה על ההליכים המנהליים שהתקיימו בעניינו. לחלופין טוען המבקש, כי ההחלטות המנהליות והשיפוטיות שניתנו בעניינו הן שגויות לגופן.

5.

המשיבים טוענים, בתמצית, כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר והיא אינה מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית או השלכות רוחב החורגות מעניינו הפרטני של המבקש. כמו כן טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות לגופה, שכן אין לאסיר זכות לבחור את בית הסוהר שבו יוחזק, וכי שיקול הדעת של המשיב בכל הנוגע לניוד אסירים בין בתי הסוהר הוא רחב ביותר. המשיבים סבורים כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא שאישר את ההחלטה להעביר את המבקש לבית סוהר שיטה, ועל כן דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

דיון

6.

ככלל, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר תינתן כאשר עולה בבקשה שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מנסיבותיו של העניין הספציפי (רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.6.1986)). קיימת גישה מרחיבה יותר באשר לבקשות למתן רשות ערעור דוגמת הבקשה דנן (פסקה 35 ברע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (ניתן ביום 7.10.2010); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (ניתן ביום 11.3.2009)). הבקשה שלפניי עוסקת בהעברתו של המבקש מבית סוהר אחד למשנהו, ולמרות מאמציו של המבקש להוכיח אחרת, אין היא מעלה שאלה כללית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור, גם על-פי הגישה המרחיבה כאמור. מסיבה זו, לא ראיתי מקום לדון בטענותיו של המבקש בדבר הצורך להכריע בין שתי גישות אלה.

7.

גם לגופו של עניין דינן של טענות המבקש להידחות. כפי שציינו המשיבים בתגובתם, כבר נקבע כי אין לאסיר זכות לבחור את בית הסוהר שבו יוחזק (רע"ב 9695/09 כץ נ' שב"ס (ניתנה ביום 10.2.2010)) וכי החלטה להעבירו מבית סוהר אחד לבית סוהר אחר אינה פוגעת בזכות יסוד שלו, ואינה מבססת עילה לתביעה או לעתירה (רע"ב 1004/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 19.2.2012)). החלטות מסוג זה מתבססות על מגוון רחב של שיקולים, והתערבותו של בית המשפט תהיה מצומצמת מאוד ותישמר למצבים חריגים ביותר (עניין אבוטבול לעיל; רע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (ניתנה ביום 7.12.2008)).

8.

בעניין דנן, בידי שב"ס מידע מודיעיני המלמד על כוונות בריחה מצידו של המבקש, וכן על סיכון הנשקף כלפיו בבית סוהר חרמון. בית משפט קמא בחן את הידיעות המודיעיניות אחת לאחת ומצא כי אלו מלמדות על כוונת פגיעה במבקש, על זיקה לעניין שמירה על ביטחונו של המבקש, והן כוללות גם התבטאויות חריגות של המבקש בזיקה לכליאתו ולמצבו המשפטי, אשר הצדיקו את העברתו לכלא מאובטח יותר. לא מצאתי הצדקה להתערב בקביעה עובדתית זו. עולה על פני הדברים כי שיקולי המשיב בהעברת המבקש לכלא מאובטח יותר היו שיקולים ענייניים וסבירים. בהקשר זה אציין כי אין ממש בטענות המבקש בכל הקשור להצגת החומר המודיעיני לפני בית משפט קמא, על כך שהסכמתו לעיון בית המשפט הייתה "על תנאי, אשר לא התקיים". לפי האמור בבקשתו של המבקש מיום 14.2.2012 (מב/8) כי "... לאחר הצגת חומר סלקטיבי חסוי רק לכב' בית המשפט, בהסכמת באי כוח העותר...", נראה כי אין לקבל את הטענה כי הסכמת המבקש לעיין בחומר החסוי ניתנה על תנאי. לאור בקשתו הדחופה של המבקש שהוגשה לבית משפט זה ביום 15.5.2012, החלטתי שלא לעיין בשלב זה בחומר החסוי שהוצג לפני בית משפט קמא. לפיכך, ומשלא נסתרו קביעותיו, הן שרירות וקיימות.

9.

לא מצאתי ממש גם בטענות שהעלה המבקש באשר לזכות השימוע, מה גם, שכפי שציין בית משפט קמא, המבקש זומן אל מפקד הכלא יומיים לאחר העברתו, הלה מסר לו באופן כללי את הנימוקים שהיו בבסיס החלטת ההעברה, והייתה אז למבקש הזדמנות לשטוח את טענותיו בעניין. גם בבית משפט קמא ניתנה למבקש אפשרות להציג את טענותיו, כפי שעשה, ואף ניתנה לו רשות לטעון טענות נוספות מעבר לאלה שהעלה על הכתב.

10.

כיוצא בזה, לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא לדחות את הצעת המבקש להפקיד ערובה בסך של 100 מיליון ₪ לשם הבטחת מניעת בריחה. די אם אזכיר, כפי שציין בית משפט קמא, כי תשלום זה איננו מאיין את כל הקשיים שבגינם הוחלט על העברתו של המבקש לבית סוהר אחר, ובכלל זאת את הסכנה הנשקפת לו בבית סוהר חרמון.

11.

בנוגע לטענות המבקש בעניין סיווגו כסג"ב, המבקש לא העלה טענות אלה לפני בית משפט קמא, אולי מפני שההחלטה בעניין זה ניתנה לאחר הגשת העתירה. כך או כך, אין ניתן לדון בטענה זו בגדרי הבקשה הנדונה.

12.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.