רע"ב 2604/09 יעקב שיוביץ נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל וכב' השופטת י' שיצר ), בגדרן נדחו בקשות המבקש להקדמת מועד הדיון בעתירת אסיר שהגיש.

2.

המבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מנהליים בתאריך 10.3.2009 בבקשה לאפשר לו לצאת לחופשה בת 48 שעות בחג הפסח. בד בבד עם עתירתו, הגיש המבקש בקשה לקביעת מועד דיון מוקדם בעתירה. בקשה זו נדחתה על ידי כב' השופט צ' גורפינקל , בציינו כי אין לעתירה זו קדימות על פני עתירות אחרות. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו וגם היא נדחתה, על ידי כב' השופטת י' שיצר . לעת הזו קבוע מועד הדיון בעתירת האסיר שהגיש לתאריך 26.5.2009.

3.

המבקש טוען כי אחד הנימוקים שבבסיס עתירתו לבית המשפט הנכבד קמא היה אי יישומה של חוות דעת של המרכז לבריאות הנפש בשב"ס (להלן – מב"ן ), שבה נאמר כי ניתן להוציא את המבקש לחופשות בנות 72 שעות. לטענת המבקש מב"ן מאפשר לו לצאת לחופשות בנות 72 שעות, אך שירות בתי הסוהר לא מאמץ המלצות אלה בשל העובדה שועדת גילוי עריות (להלן – וג"ע ) לא נתנה המלצתה בעניינו של המבקש (ולטענתו אף לא התכנסה מזה שנה וחצי בהרכב מלא בעניינו של המבקש). עוד מדגיש המבקש כי הגיש את עתירתו במועד מאוחר יחסית רק משום שחיכה לתשובת המשיבים לבקשתו לצאת לחופשה ותשובה זו נמסרה לו רק בסמוך להגשת העתירה. המבקש טוען כי היה ראוי שבקשותיו להקדמת מועד הדיון יתקבלו, שכן דחיית בקשות אלה משמעה דחיית הבקשה ליציאה לחופשה בחג הפסח. המבקש מדגיש כי הוא אסור מזה כ-שמונה שנים וכעת נותרו לו עוד תשעה חודשי מאסר. לטענתו, מעולם לא יצא לחופשת פסח עם משפחתו מאז נאסר, אף שבתקופה זו הפך לסבא ושניים מילדיו התחתנו. המבקש טוען כי חג זה הינו משמעותי במיוחד עבורו, שכן על פי התכנון אמורה כל משפחתו להתכנס בחג זה יחדיו.

4.

המשיבים מתנגדים לקבלת בקשת רשות הערעור שלפני וטוענים כי הבקשה איננה עומדת במבחני הלכת וייל (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)), שכן היא איננה מעלה בעיה משפטית בעלת חשיבות, או מעלה נושא אחר בעל חשיבות כללית. המשיבים טוענים עוד כי הבקשה עוסקת כל כולה ב החלטות דיוניות שניתנו על ידי בית המשפט הנכבד קמא, ובהחלטות כגון אלה לא נוטה ערכאת הערעור להתערב, בפרט לא בהליך של רע"ב. לגופו של עניין מוסיפים המשיבים וטוענים כי מאז שהחל המבקש לרצות את מאסרו (בתאריך 4.6.2001) נדון עניינו בפני וג"ע 13 פעמים לפחות , הן בדיונים שוטפים והן בדיונים בעקבות עתירות שהגיש המבקש, או פניות עצמאיות שלו. וג"ע אף קיימה דיון אחרון בעניינו בתאריך 26.10.2008 וזאת בעקבות עתירה קודמת שהוגשה על ידי המבקש. לאחר שהתקיים דיון בעניינו של המבקש, שבמסגרתו הונח בפני הוועדה חומר עדכני מגורמי הטיפול בכלא וממב"ן, הוחלט כי לא חל כל שינוי המצדיק סטייה מן ההמלצות הקודמות בענייינו של המבקש וכן נקבע כי המבקש לא עבר כל תהליך טיפולי בתקופת מאסרו. המשיבים מדגישים כי אף שנושא הישיבה הנ"ל היה בקשתו של המבקש להשתחרר שחרור מוקדם על תנאי, הרי שהערכת וג"ע רלבנטית גם לגבי חופשותיו של המבקש. המשיבים מוספים ומציינים כי המבקש יוצא כעת לחופשות בנות 12 שעות באופן סדיר ומדי חודש ואף יצא לחופשה אחרונה בתאריך 15.3.2009. החופשה הבאה שנקבעה לו היא לתאריך 19.4.2009.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה מטעם המשיבים וכן בתגובה שהגיש לה המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. ההחלטות הנתקפות על ידי המבקש הינן החלטות ביניים וככאלה, אין הן מצדיקות לרוב התערבות של ערכאת הערעור (השוו: רע"ב 3621/08 ראיק נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.10.2008)). המבקש לא הצביע על טעמים מיוחדים להיעתר לבקשתו ולהתערב בהחלטות הביניים שניתנו על ידי בית המשפט הנכבד קמא. יוער כי ככל שמובן רצונו של המבקש לצאת לחופשה בחג הפסח ולבלות את החג בחיק משפחתו, הרי שאין לו כאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה בכלל ולחופשת חג בפרט (השוו: רע"ב 3031/08 פלוני נ' משרד הרווחה – ועדת גילוי עריות (לא פורסם, 13.4.2008); רע"ב 5947/08 מדינת ישראל נ' בסה

(לא פורסם, 14.7.2008)). מקל וחומר שלא ניתן להבטיח כי עתירה שהוגשה במועד כה סמוך לחג הפסח תישמע עוד לפני החג, בשים לב לעומס הרב המוטל על הערכאות.

6.

כדי להפיס את דעתו של המבקש אציין עוד כי על פני הדברים, סיכויו של המבקש לקבל חופשה בת 72 שעות בחג הפסח ממילא לא נראים מבטיחים (גם אם עתירתו היתה נדונה לפני החג). עניינו של המבקש נדון בפני ועדת גילוי עריות ולא ניתנה לגביו המלצה חיובית לעת הזו. במצב דברים זה, בשים לב לשיקול הדעת הרחב של המשיבים בכל הנוגע להוצאת אסירים לחופשות (ראו: רע"ב 3031/08 הנ"ל), נראה כי לא קמה כאן עילה להתערבות בהחלטת הגורם המוסמך.

7.

נוכח כל הטעמים המפורטים לעיל – הבקשה נדחית.