רע"ב 3031/08 רפאל עמיאל נ. משרד הרווחה - ועדת גילוי עריות

1.

בית המשפט הנכבד קמא בחן את בקשתו של המבקש להקדמת מועד הדיון באופן שיתקיים קודם לחג הפסח, אך קבע כי "לצערי המועדים עמוסים בשל ריבוי עתירות". בית משפט זה אינו נוהג להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית לגבי קביעת מועדים לדיון (ראו: בג"צ 5151/07 אבו גנאם נ' כבוד השופטת ברכה אופיר-תום (לא פורסם) (18.6.2007); בג"ץ 2347/08 אבוטבול נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (לא פורסם) (13.3.2008); בג"ץ 2834/08 מזעל נ' סגן הנשיאה בבית המשפט המחוזי (לא פורסם) (28.3.2008)). בפרט נכון הדבר שעה שהערכאה הדיונית השיתה את ליבה לרצונו של המבקש בקיום הדיון בהקדם. עוד יצוין כי המבקש נמנע מלציין בבקשתו את המועד בו הוגשה עתירתו לבית המשפט קמא, ונראה כי המועד בו הוגשה היה בסמוך יתר על המידה לחג הפסח, במהלכו מעונין המבקש לשהות בחופשה.

עוד אוסיף, כי עתירתו של המבקש עניינה אינו רק בחופשה הקרובה בחג הפסח, כי אם בעניינים נוספים המחייבים ליבון, ועל כן אין מקום להלין על החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא לקבוע את מועד הדיון במועד שנקבע.

2.

לגוף הדברים יש לציין, על מנת להפיס דעתו של המבקש, כי לכאורה נראה שסיכוייו לקבל חופשה בחג הפסח ממילא היו קלושים, אף לו היתה בקשתו נידונה לפני החג. לאסיר אין כל זכות קנויה לצאת לחופשות, כי אם בהתאם לשיקול דעתו של המשיב 3 – שיקול דעת שבית המשפט לא ימהר להתערב בו, בהיעדר טעמים חריגים המצדיקים זאת. כפי שהבהיר המשיב 3, הוצאתו לחופשה של אסיר דוגמת המבקש, המרצה את עונשו בגין ביצוע עבירות מין בתוך המשפחה, נבחנת לאחר קבלת חוות הדעת המקצועית של המרכז לבריאות נפש ושל הועדה לגילוי עריות. גורמים אלה בוחנים לא רק את האפשרות להוצאתו של האסיר לחופשה (בהתאם למידת המסוכנות הנשקפת ממנו כלפי הקורבן ובני משפחתו), כי אם גם את משך החופשות, כאשר המשיב 3 מאריך את משך החופשות מעת לעת ועל יסוד בחינת עניינו הספציפי של האסיר. במקרה שלפנינו, אושר למבקש בתחילה לצאת לחופשות בנות 8 שעות כל אחת, והחל מספטמבר 2007 החליט המשיב 3 לאפשר למבקש לצאת לחופשות בנות 12 שעות. כפי שהבהיר המבקש, חוות הדעת המקצועית של הוועדה לגילוי עריות היתה כי בימים אלה ניתן להמליץ על הוצאת המבקש לחופשה לפרק זמן שלא יעלה על 24 שעות. מאידך גיסא, מישכה התקני של חופשת האסירים במהלך חג הפסח הקרוב הוא 72 שעות , ובהתאם – רק אסירים שאושרה להם חופשה באורך שכזה, יכולים לצאת לחופשת הפסח. אף שהמשיב 3 הודיע כי הוא יהיה נכון לבחון גם בקשות חריגות של אסירים שאושרה להם חופשה שאורכה 48 שעות, מובן כי המבקש אינו עומד בתנאי האמור, ובמצב הנוכחי – אין הוא יכול איפוא לצאת לחופשת הפסח.

מובן כי הדברים שבפיסקה זו אינם נאמרים אלא לכאורה בלבד, אולם יש בהם כדי להפחית עוד יותר את ההצדקה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד קמא, בקובעו לאחר החג את מועד הדיון בעתירה שהגיש המבקש, בגדרה נכללים, כאמור, גם עניינים נוספים מעבר לחופשת הפסח.

3.

נוכח כל האמור לעיל – דין הבקשה שבפניי להידחות.