פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 2825/22
לפני:
כבוד השופטת ע' ברון
המבקש:
בוריס מינקין
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט
א' משניות
)
מיום 29.3.2022 ב-עת"א 12724-01-22
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' משניות ) מיום 29.3.2022 ב-עת"א 12724-01-22, שבגדרו נדחתה עתירת המבקש להתיר לו להתייחד עם בת זוגו.
רקע
2.
המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר עולם בגין רצח, החל מחודש אוגוסט 2007. המבקש פנה לשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) וביקש לקיים מפגשי התייחדות עם בת זוגו במטרה להביא ילד לעולם. שב"ס דחה בקשה זו, מאחר שהמבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו לכך בפקודת נציבות 04.47.00 שכותרתה "התייחדות אסירים ועצורים" (להלן: פקודת הנציבות ). ביום 21.12.2021 הגיש המבקש עתירת אסיר, שבה נטען כי הגם שאינו עומד בתנאי פקודת הנציבות יש לאפשר לו באופן חריג התייחדות עם בת זוגו – וזאת בשל החשש שאם ייאלץ להמתין עד להתמלאות תנאי הפקודה כנראה שתישלל ממנו הזכות להורות, משום היותה של בת זוגו כבת 41.
בפסק דין מיום 29.3.2022 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש על רקע אי עמידתו בתנאי פקודת הנציבות. בפסק הדין הובהר כי אין הצדקה לחרוג מעיקרון השוויון בין אסירים ולנהוג במבקש באופן שונה מיתר האסירים הכפופים לתנאי פקודת הנציבות. על כך הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.
3.
לדברי המבקש, בת זוגו כבת 41 והוא כבן 36, ובשל גילם המתקדם החליטו על הבאת ילד משותף לעולם ללא דיחוי. לטענתו שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל ראוי בהכרעתו לזכותו של המבקש להביא ילד לעולם; לגילה המתקדם של בת זוגו; ולכך שהמבקש מרצה מאסר עולם ולכן התייחדות היא האפשרות היחידה העומדת לו להבאת ילד. נוסף על כך טוען המבקש כי שב"ס מכיר בו ובבת זוגתו כבני זוג, שכן הוא מאפשר ביקורים פתוחים והעברת כסף מחשבונו של המבקש לטובתה של בת הזוג, עניינים המאושרים רק כשמדובר בקרוב משפחה מקרבה ראשונה. כן טוען המבקש כי הוא ובת זוגו אינם בני אותה דת ולכן חרף רצונם אין להם אפשרות להינשא. ועוד נטען, כי עקב מגבלות מגפת הקורונה נבצר מבת זוגו לבקר אותו בראשית הקשר ביניהם, והיא החלה לבקרו באופן תדיר לפני כעשרה חודשים – ורק משום כך היא אינה עומדת בהגדרה שבפקודת הנציבות שלפיה "חברה" היא מי שביקרה אצל האסיר בשנתיים האחרונות באופן תדיר. המבקש סבור כי צירופן של נסיבות ייחודיות אלה מחייב לאפשר לו התייחדות עם בת הזוג חרף אי עמידתו בתנאי פקודת הנציבות, תוך חריגה מעיקרון השוויון בין אסירים.
דיון והכרעה
4.
דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת שב"ס. הלכה היא כי רשות ערעור על פסק דין בעתירת אסיר תינתן באופן מצומצם ורק באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו מני רבים: רע"ב 5457/20 אדרי נ' מדינת ישראל (10.8.2020); רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). במקרה הנוכחי טענותיו של המבקש מתמצות בעניינו הפרטני, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.
גם לגופם של דברים אין מקום להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. מטרת פקודת הנציבות היא לקבוע כללים מנחים להחלטה בבקשת אסיר למפגש התייחדות. בהתאם להוראות הפקודה, התייחדות אפשרית בהתקיים איזה מן האפשרויות הבאות: כאשר בני הזוג נשואים; כשמדובר ב-"ידועים בציבור" שקיימו משק בית משותף לפחות 12 חודשים קודם לכניסה למאסר; או כשהאישה שעימה מבקש האסיר להתייחד היא "חברתו", שביקרה אצל האסיר בשנתיים האחרונות באופן תדיר. עם כל הצער שבדבר, נכון לעת הזו המבקש ובת זוגו אינם עונים לאף אחת מההגדרות הללו – ואין חולק על כך. שב"ס לא מצא לנכון לחרוג מהוראות הפקודה בעניינו הפרטני של המבקש, וביסוד החלטתו עומד אינטרס השוויון בין האסירים הכפופים כולם לתנאי פקודת הנציבות. מדובר בהחלטה הנטועה באופן מובהק בשיקול הדעת הנתון לשב"ס בניהול הכלא, ואין מקום להתערבות שיפוטית בנדון.
ויובהר: הזכות לביקורי התייחדות אינה זכות המוקנית לאסירים, אלא בגדר פריווילגיה שנתינתה ושלילתה מסורות לשיקול דעתם של גורמי שב"ס; והלכה היא שלא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעת זה (רע"ב 6390/19 עמיר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 17 (6.10.2019). נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות כאמור התערבות חריגה מעין זו.
5.
התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, ט'
בסיון התשפ"ב (8.6.2022).
ש ו פ ט ת