רע"ב 3053/22 ניסים ברנס נ. השר לבטחון פנים

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 26.4.2022, בעת"א 44112-04-22 (השופט ע' כהן ), שבגדרו נמחקה עתירת אסיר שהגיש המבקש, שעניינה בטענה ל "בזיון פסק דין עתירה 1892/14" .

2.

בקצירת האומר, המבקש, אשר החל לרצות את מאסרו ביום 6.12.2012, ומועד שחרורו המלא חל ביום 30.6.2022, פנה לבית המשפט המחוזי, בטענה כי המשיבים אינם מקיימים את פסק הדין שניתן על-ידי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח נ' השר לביטחון פנים (14.2.2021) (להלן: בג"ץ 1892/14 ). בפסק דין זה, נקבע גודלו של 'שטח המחייה' שנדרש להקצות לכל אסיר ועצור, ונקבעו לוחות זמנים ליישום קביעות אלה, בשתי פעימות. בהמשך ניתנו ארכות לבקשת משיבי הממשלה, ולמעשה, ההוראות שבפסק הדין טרם מומשו במלואן (לעת הזאת נקבע, בעקבות בקשת ארכה שהוגשה, כי הפעימה השנייה תמומש עד יום 31.12.2022). לטענת המבקש, העיכוב בביצוע פסק הדין איננו מידתי בכל קנה מידה, והדבר עולה כדי ביזיון וקצף.

3.

ביום 26.4.2022 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה, מחמת חוסר סמכות. בפסק הדין צוין כך: "בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט יש להגיש לבית המשפט אשר נתן את ההחלטה אותה מבקש המבקש לכוף. ר' סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט: 'בית המשפט העליון, [...] בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה'. בית משפט זה אינו מוסמך לתת צווים כדי לאכוף החלטות של בית המשפט העליון. על כן, העתירה נמחקת על הסף בהיעדר סמכות" .

4.

המבקש לא השלים עם קביעה זו, ופנה פעם נוספת לבית המשפט המחוזי, בבקשה דחופה לקיים דיון בעתירה. בבקשתו טען, כי "לא יתכן כי בית משפט נכבד זה ייתן גיבוי למשיבים, בטרם שמע את טיעוני העתירה" . גם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 27.4.2022: "בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו. בהחלטה מיום 26.4.22 נמחקה העתירה, משום שבית משפט זה אינו הערכאה הנכונה לשמוע בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט בקשר לטענות לאי קיום החלטות של בית המשפט העליון. על כן, הבקשה לקיום דיון נדחית" .

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, שהוגשה ביום 8.5.2022, והובאה לעיוני היום, 13.6.2022, לאחר שהושלמו הליכי תשלום האגרה. המבקש טוען, כי יש להורות לבית המשפט המחוזי לדון בעתירתו, מחמת הפגיעה המתמשכת באסירים ובעצורים השוהים במתקני הכליאה בישראל, כתוצאה מאי-קיום פסק הדין ב בג"ץ 1892/14 . המבקש טוען עוד, כי אם לא יתוקן

המחדל, ולא יורחב 'שטח המחייה', "אין להם ברירה רק לשחרר אסירים" .

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור – להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבים. כאמור, עתירת המבקש היתה, להורות למשיבים ליישם את פסק הדין שניתן ב בג"ץ 1892/14 . בעתירה נטען, כי המשיבים עושים דין לעצמם, אינם טורחים לקיים את האמור בפסק הדין, ואף הטעו את בית המשפט העליון, במסגרת בקשות הארכה שהגישו באותו הליך. הלכה למעשה, נראה כי פניית המבקש לבית המשפט המחוזי, בבקשה להורות על ישום פסק הדין, כאן ועכשיו, אינה אלא ניסיון לעקוף את ההתדיינות הממושכת שקיים בית משפט זה, בכל הנוגע למועד ישום פסק הדין, ותוך התעלמות מקביעתו, כי תינתן ארכה לביצוע האמור, עד יום 31.12.2022. בקשה שכזו – אין לקבל. אין לאפשר פנייה ב'מסלול מהיר' לערכאה אחת, לצורך ישום החלטות ופסקי דין שניתנו על-ידי ערכאה אחרת, תוך התעלמות מדברים שנקבעו על-ידי הערכאה האחרת, לגבי עניין זה ממש. בדין אפוא קבע בית המשפט המחוזי, כי אין בסמכותו לתת צווי אכיפה ביחס להחלטות הנוגעות להליך האמור, וכי פנייה אליו בעניין זה – אינה מתאימה.

7.

לצד האמור אציין, כי בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין, כמובן מאליו, כי "בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט יש להגיש לבית המשפט אשר נתן את ההחלטה אותה מבקש המבקש לכוף" . מדבריו אלה עשוי להשתמע, כי עומדת למבקש אפשרות לפנות לבית משפט זה, במישרין, בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בגדרי

בג"ץ 1892/14 . לגבי דידי, ספק רב אם אדם זר, שלא היה צד להליך המקורי, רשאי לפנות בבקשה כאמור, בגדרי אותו הליך. כפי שציינה השופטת ע' ברון ברע"א 8718/17 אקטיב ויז'ן בע"מ נ' מוקד הפרסום הארצי –

פרסום מטרה בע"מ , פסקה 4 (25.3.2018):

"שאלה היא אם למי שאינו צד להליך יש זכות להגיש בקשה לפי פקודת הביזיון. החשש מפתיחת הדלת בפני גורמים חיצוניים, להגשת בקשות לפי פקודת הביזיון שנועדו להטלת סנקציה בעלת גוון מעין פלילי במטרה לאכוף צו שיפוטי, הוא שהדבר יביא להכבדה ולסרבול של ההליך השיפוטי וכן לניצול לרעה שלו – כדוגמת בקשת הביזיון שהוגשה בהליך דנן. משכך, על בתי המשפט לנקוט משנה זהירות בעת שמונחת לפתחם בקשה מעין זו ולעמוד על האינטרסים שביסודה" (ראו גם: בש"א (מחוזי ת"א) 22194/07 זייק נ' מת"ב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ , פסקה ג (6.2.2008); והשוו: רע"א 7424/20 מלניק נ' דראושה , פסקה 7 (25.3.2021)). מעבר לכך, עצם השאלה אם ניתן להפעיל את הוראות פקודת בזיון בית משפט כלפי מי מרשויות המדינה, אף היא אינה פשוטה כלל ועיקר (ראו למשל: רע"ב 2427/22 סלע נ' שרות בתי הסוהר (13.4.2022)). משכך, ספק רב אם עומדת למבקש אפשרות לפנות לבית המשפט זה, בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, בגדרי בג"ץ 1892/14 הנ"ל. כך או כך, הדבר אינו גורע ממסקנת הדברים לגבי בקשת רשות הערעור דנן, כי אחת דינה – להידחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.