פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3474/12
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
ניסים ביטון
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר
2. נציב שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 30.4.12 בעת"א
21939-04-12 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' לורך, צ' דותן וע' וינברג-נוטוביץ
בשם המבקש:
עו"ד ר' תגר
בשם המשיבים:
עו"ד ר' אידלמן
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטים ר' לוך, צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 21939-04-12), אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר (להלן: הנציב ) שלא לשחררו שחרור מוקדם, לפי סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ).
1.
המבקש הורשע בשלושה תיקים שונים בעבירות של נהיגה בזמן פסילה; נהיגה ללא רישיון נהיגה; נהיגה ללא רישיון תקף; נהיגה ללא ביטוח; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בתוקף; שימוש ברישיון נהיגה מזויף; ומסירת פרטים כוזבים. בעת הטיעונים לעונש נשלח המבקש לממונה על עבודות השירות לשם בחינת התאמתו לריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות, ונמצא כלא מתאים בשל מצבו הרפואי. על רקע זה, גזר עליו בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כבוד השופט ש' מלמד) 6 חודשי מאסר בפועל; פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים; ופסילת רישיון נהיגה על תנאי.
2.
בסמוך למועד תום שני שליש מתקופת מאסרו, שחל ביום 17.4.12, הגיש המבקש בקשה לשחרור מוקדם לנציב, הממונה לפי סעיף 2 לחוק על שחרורם המוקדם של אסירים שנדונו למאסר שמשכו קצר משישה חודשים. הנציב דחה את הבקשה מן הטעם שהמבקש מרצה את מאסרו השלישי, וניכר שלא למד את הלקח ושב לבצע עבירות.
3.
המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד החלטה זו. בית המשפט דחה את העתירה, בקובעו כי לא נפל בהחלטת הנציב פגם המצדיק את התערבותו. לגופו של עניין הסכים בית המשפט עם קביעת הנציב, לפיה המבקש לא למד את הלקח, שכן מאסרו הנוכחי הושת עליו לאחר שבשלוש הזדמנויות שונות נהג ללא רישיון וללא ביטוח, זאת בזמן שעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. פרט לכך ציין בית המשפט כי לחובתו של המבקש מעל מאה הרשעות קודמות בתחום התעבורה ומספר הרשעות נוספות בעבירות אחרות. בנוסף, צוין כי לא נצפה שינוי לרעה במצבו הבריאותי של המבקש במהלך מאסרו. בנסיבות אלה, נקבע שאין במצבו הרפואי של המבקש כדי להצדיק את שחרורו המוקדם.
4.
מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי. המבקש טוען כי הנציב דחה את הבקשה לשחרור מוקדם רק על בסיס מספר מאסריו הקודמים, ויש בכך טעם לפגם שכן מדובר בקריטריון אחד מיני רבים שעל הנציב לשקול בעת מתן החלטה לגבי שחרור מוקדם. בנוסף, נטען כי העבירות שבהן הורשע המבקש אינן מקימות מסוכנות לשלום הציבור. המבקש מדגיש את היותו חולה לב וטוען כי המאסר לא היטיב עם מצב בריאותו.
5.
המשיבה סבורה כי יש לדחות הבקשה על הסף, שכן נימוקי הבקשה אינם חורגים מנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש, ואינם מעלים כל סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי עברו הפלילי העשיר של המבקש, הכולל 103 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, ושני מאסרים קודמים (בגין עבירות מס ועבירות סחיטה באיומים), מלמדים כי אינו ראוי לשחרור מוקדם. המשיבה הוסיפה כי אין במצבו הרפואי של המבקש כדי להצדיק את שחרורו המוקדם שכן מחוות הדעת הרפואית העדכנית שניתנה בעניינו עולה כי אין בהמשך מאסרו כדי לסכן את חייו או להרע את מצבו.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, בתשובת המשיבה, ובהחלטת בית המשפט קמא, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא כי ככלל, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או נושא בעל חשיבות כללית (רע"ב 873/07 נג'ידאת נ' נציב שירות בתי הסוהר , פס' 7 להחלטה
(לא פורסמה, 21.2.2007); רע"ב 3148/11 קופמן נ' מדינת ישראל , פס' 6 להחלטה (לא פורסמה, 4.5.2011)). במקרה דנן, טענות המבקש נוגעות כולן לנסיבות המקרה הקונקרטי, ואינן מעלות כל סוגיה משפטית עקרונית או כללית. למותר לציין כי הטענות נבחנו גם על ידי ערכאת הערעור ונדחו. משכך, אין לקבוע כי הבקשה עונה על אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור.
למעלה מן הנדרש אציין כי אף אני סבורה שלא נפל בהחלטת הנציב כל פגם המצדיק התערבות. עברו הפלילי של המבקש הינו עשיר ומגוון באופן המלמד על זלזול בוטה ושיטתי בשלטון החוק. דומה כי גם עונשי המאסר שהושתו עליו לא היה בהם כדי להרתיעו מלהמשיך ולבצע עבירות. בנסיבות אלה, אין בטענות המבקש כדי להצדיק התערבות בהחלטת הנציב.
הבקשה, אפוא, נדחית.
ניתנה היום, כ"ג באייר תשע"ב (15.5.12).
ש ו פ ט ת