רע"ב 3709/14 דמיטרי בוגטיק נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 2377-04-14; הנשיא אברהם טל ), בגדרו נדחתה עתירת המבקש למנוע את העברתו לבית סוהר דקל לצורך טיפול.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 5 שנים ו-9 חודשים החל משנת 2010, בגין החזקת פרסום גזעני, פרסום הסתה לגזענות ותקיפה. בעתירתו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים עתר המבקש למנוע את העברתו לבית סוהר דקל לצורך טיפול, וחלף זאת ביקש להישאר בבית הסוהר מעשיהו ושם לקבל טיפול באמצעות שיחות פרטניות. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי לטענת המשיב, מדובר בעתירה מוקדמת, מכיוון שלא נתקבלה החלטה להעביר את המבקש כאמור; וקבע כי במידה ויוחלט על העברת המבקש מבית סוהר מעשיהו לבית סוהר אחר, יודיע המשיב על כוונתו זו למבקש 24 שעות לפני המועד המתוכנן להעברה, על מנת שיתאפשר למבקש לפנות בבקשה למניעת העברתו בטרם ביצועה. אשר לטיפול שניתן למבקש פסק בית המשפט כי סירוב המשיב לשלב את המבקש בשיחות פרטניות בבית סוהר מעשיהו מוצדק לנוכח עמדת גורמי הטיפול.

3.

המבקש לא השלים עם פסק הדין, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי. לטענתו, אין מניעה כי הטיפול שיקבל יתבצע באמצעות שיחות פרטניות; ועוד הוא טוען נגד העברתו מבית סוהר אחד לבית סוהר אחר, ומציין את נסיבותיו האישיות המצדיקות התחשבות בהקשר הזה.

4.

למקרא בקשת רשות הערעור והנספחים שצירף המבקש – ובהם פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, כתב התשובה שהוגש שם מטעם המשיב, והתייחסות העובדת הסוציאלית של בית הסוהר שצורפה לכתב התשובה – אני סבור כי דין הבקשה להידחות בלי צורך בקבלת תגובת המשיב. ראשית, כידוע, רשות ערעור בעתירות אסירים ניתנת במשורה, כאשר הבקשה מגלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ראה למשל: רע"ב 1293/14 הררי נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 6 (9.6.2014)). ענייננו אינו נכנס לגדר מצבים אלה, באשר הוא ממוקד כולו בנסיבותיו הפרטניות של המבקש – בטיפול המתאים לו ובבית הסוהר שבו יוצב. מלבד זאת, ומעבר לנדרש, אציין כי לטעמי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. אכן, עסקינן בבקשה אשר רובה ככולה תיאורטית, שהרי המשיב ציין באופן ברור כי המבקש אמנם הופנה לבדיקת התאמתו להשתלבות בטיפול בבית הסוהר דקל, אולם הוא לא עמד בקריטריונים הטיפוליים לפרויקט, ומשכך אין כל החלטה מנהלית באשר להעברת המבקש לבית סוהר אחר. בית משפט זה איננו נוהג לדון בשאלות תיאורטיות, וזו סיבה נוספת לדחיית הבקשה (ראה למשל: רע"ב 6978/12 סלע נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 12 (29.11.2012)). מכל מקום, בית המשפט המחוזי ציין כי במידה והמשיב יחליט להעביר את המבקש ממקום מאסרו למתקן כליאה אחר, הוא יודיע על כוונתו זו למבקש 24 שעות לפני המועד המתוכנן להעברה, על מנת שהאחרון יוכל להגיש בקשה למניעת העברתו בטרם ביצועה. המבקש טוען כי לאור נסיבותיו האישיות, מדובר בפרק זמן קצר לצורך הגשת הבקשה האמורה, ומבקש להאריכו. לטעמי אין צורך בהארכת פרק הזמן האמור, ואני מניח כי המשיב ינקוט במידת הצורך בכלים הנדרשים על מנת שהאפשרות שניתנה למבקש להגיש בקשה כאמור בטרם העברתו לא תסוכל.

5.

לבסוף, באשר לטרונייתו של המבקש בדבר אופן הטיפול שהוא מקבל בין כותלי בית הסוהר, נראה כי גם דינה שלה להידחות. מהתייחסות העובדת הסוציאלית של בית הסוהר שצורפה לכתב התשובה עולה כי המבקש שולב בכמה מסגרות טיפוליות ונשלח לבדיקות התאמה שונות, ושנעשים מאמצים למצוא את התכנית המתאימה עבורו. מה גם שבית משפט זה איננו נוהג להתערב בעמדת גורמי המקצוע באשר לטיפול המתאים לכל אסיר בהתאם לנסיבותיו. יש לקוות כי המבקש ישתלב בהליך הטיפולי שיוצע לו ויפיק ממנו את המירב, כפי שהוא חפץ.

6.

הבקשה נדחית אפוא.