רע"ב 6978/12 בני סלע נ. שירות בתי הסוהר

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (השופטת ק' רג'יניאנו ), מיום 11.9.2012, שדן בעתירתו של המבקש להורות על גיבוש נוהל עבודה להגשת תלונות אסירים למשטרת ישראל, וכן להורות על טיפול דחוף בתלונה שהגיש (עת"א 54812-06-12). פסק הדין דחה את העתירה העקרונית, ובעניין תלונתו של המבקש עצמו הורה לשירות בתי הסוהר, המשיב 1, לשלוח תזכורת נוספת למשטרת ישראל, על מנת שהעותר ייחקר וימסור את התלונה.

2.

ואלה הם, בתמצית, פרטיה של השתלשלות האירועים שהובילה להליך דנן. המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של שלושים וחמש שנים ותשעה חודשים, החל בחודש דצמבר 1999. ביום 13.6.2012 פנה המבקש לסוהרים בבית כלא "השרון", שבו הוחזק באותה העת, וביקש להגיש תלונה משטרתית בגין מעשה תקיפה, שלפי הטענה, בוצע בו באותו יום על ידי שני אסירים אחרים. בקשתו זו הועלתה על הכתב ונשלחה למחרת בפקס לתחנת המשטרה הסמוכה בכפר-סבא, שהיא התחנה האמונה על גביית תלונות מאסירים המוחזקים בבית הכלא. אישור אוטומטי על קבלת הפקס התקבל, אך לא בוצעו פעולות נוספות על מנת לוודא שהתלונה התקבלה. משחלפו כשבועיים ובקשתו להגשת תלונה טרם טופלה, החליט המבקש לפנות בעתירה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

4.

ביום 11.9.2012 התקיים דיון בעתירתו של המבקש. במישור העקרוני, בית המשפט קמא בחן את פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.37.00 העוסקת בבירור תלונות אסירים (להלן: הפקודה ) וקבע כי אף שזו אינה קוצבת פרק זמן לגביית תלונות מאסירים, חל בעניין זה העיקרון לפעול תוך פרק זמן סביר. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי שאלת סבירותו של משך הזמן האמור מושפעת מדחיפותה של התלונה, מחומרתה וממקום הימצאו של האסיר המתלונן. באשר לתלונתו הקונקרטית של המבקש, קבע בית המשפט קמא, כאמור לעיל, כי מן הראוי ששירות בתי הסוהר ישלח תזכורת נוספת בעניין למשטרת ישראל.

5.

במסגרת בקשת רשות הערעור שלפנינו עתר המבקש לקבלת סעד הצהרתי באשר למשך הזמן הסביר לגביית תלונות מאסירים. כמו-כן, עמד המבקש על כך שטרם הגיע שוטר על מנת לגבות את תלונתו וכי יש לעשות כן.

6.

ביום 2.10.2012 הוריתי על צירופה של המשטרה כמשיבה נוספת, לצידו של שירות בתי הסוהר, והוריתי למשיבים להגיש תגובה מקדמית בתוך 14 ימים.

7.

תגובת המשיבים נחלקה לשניים. תחילה, ביום 14.11.2012, הגישו המשיבים הודעה ובה ציינו כי תלונת המבקש נגבתה הימנו ביום 30.10.2012. בנסיבות אלו ביקשו המשיבים ארכה נוספת לשם הגשת תגובתם המקדמית בסוגיה הכללית. בקשתם נתקבלה וזו הוגשה ביום 26.11.2012.

8.

בתגובתם המקדמית התייחסו המשיבים הן לתקלות שנפלו במסגרת גביית תלונתו של המבקש והן למישור המשפטי העקרוני וללקחים הפרקטיים שהופקו ממקרה זה לפעמים הבאות. אשר לעניינו הפרטני של המבקש, התברר כי הפקס הראשון שנשלח למשטרת כפר-סבא כלל לא הגיע ליעדו, וכך אף התזכורת שנשלחה לאחר הדיון בפני בית המשפט קמא לאור המלצתו בעניין. כמו-כן, הובהר כי תדירות הגעתו של חוקר משטרתי מתחנת המשטרה בכפר-סבא אל בית כלא "השרון" הינה אחת לשבועיים בממוצע. המשיבים ציינו כי כך אף נהוג בתחנת המשטרה ה"מוצמדת" לבית הכלא "אשל", שבו מוחזק המבקש כעת. כן הובהר כי המשיבה 2 "משאילה" שוטר למשיב 1 עבור גביית תלונות ולשם חקירת אירועים פליליים במחוז ירושלים והדרום. על יסוד עובדות אלו טוענים המשיבים כי לאסירים בישראל ישנה יכולת מעשית ואפקטיבית להגשת תלונות למשטרה, וכי משך הזמן להגשת תלונות הוא אכן סביר. לשיטתם, התקלה שאירעה בעניינו של המבקש הינה נקודתית, ואף שראוי היה להימנע ממנה אין היא מצדיקה את קבלת הבקשה לרשות הערעור.

9.

אשר לשאלה המשפטית הכללית, המשיבים הפנו לפרטי הוראותיה של פקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.37.00. בסעיף 4.ב. לפקודה נקבע כי אם אסיר הודיע על רצונו להגיש תלונה במשטרה, אזי "יש לפעול להזמנת חוקר משטרה ובמקביל (במקרה של הזמנת חוקר מתחנת משטרה מקומית) ליידע את החוקר המחוזי". עוד נקבע בסעיף זה כי "במידה שלא זכתה תלונת האסיר לטיפולה של תחנת המשטרה המקומית תוך זמן סביר בהתאם לשיקול דעת מפקד היחידה ובהתאם לחומרת העבירה, יש לעדכן את החוקר המחוזי בדבר אי הגעת החוקר המשטרתי מהתחנה המקומית". על כן, לדעת המשיבים, הפקודה מתווה את המסגרת המשפטית לטיפול בהגשת תלונות על-ידי אסירים, כמו גם את מנגנוני הפיקוח להבטחת הטיפול בתלונות אלה. משך הזמן הסביר נקבע על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, בשים לדחיפות התלונה, לחומרתה ולמקום הימצאו של המתלונן.

10.

המשיבים הוסיפו והודיעו כי לנוכח התקלה שאירעה בעניינו של המבקש, ועל מנת שתקלה מסוג זה לא תישנה, הוחלט לקבוע הנחייה פנימית חדשה לשיפור הקשר בין שירות בתי הסוהר לבין המשטרה בכל הקשור להגשת תלונות על ידי אסירים ולחקירתן (מיום 11.11.2012). הנחייה פנימית זו, שהוצאה במתכונת של מכתב מרח"ט ביטחון בנציבות שירות בתי הסוהר מיום 11.11.2012 ואשר צורפה כמש/5 לתגובה המקדמית, מחייבת לוודא בשיחת טלפון אם פקס שנשלח בעניינה של תלונה הגיע ליעדו במשטרה, וכן לערוך רישום ומעקב אחר טיפול בתלונות.

11.

על יסוד טעמים אלו, סבורים המשיבים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות – משום שעניינו הפרטני של המבקש התייתר ואילו במישור העקרוני הובהר כי בידי אסירים ישנה יכולת מעשית ואפקטיבית להגיש תלונות. יכולת זו אף קודמה וזכתה להגנה נוספת בזכות ההנחיה הפנימית החדשה, אשר צורפה כאמור לתגובה המקדמית.

12.

לאחר ששקלנו את הדברים, ובכלל זה את העדכונים החדשים שהתקבלו בתגובתם המקדמית של המשיבים, הגענו לכלל דעה שדין הבקשה להידחות. הטעם העיקרי לכך הוא שבית משפט זה אינו נוהג לדון בשאלות תיאורטיות שאינן אקטואליות עוד, אלא בהתקיים נסיבות חריגות המצדיקות זאת. המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. ראשית, בעייתו הפרטנית של המבקש באה על פתרונה כאשר תלונתו נגבתה ביום 30.10.2012. שנית, גם השאלה הכללית שעוררה הבקשה זכתה למענה מפורט בתגובת המשיבים, כמו גם בפעולות משלימות שנקטו. המשיבים הבהירו שעל תלונות אסירים להיגבות על ידי חוקרי המשטרה בתוך פרק זמן סביר, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, דחיפות התלונה, חומרתה ומיקומו של האסיר. הם אף פעלו לשיפור שיתוף הפעולה בין חוקרי המשטרה לבין שירות בתי הסוהר, הן בכל הנוגע למיקום תחנות המשטרה וקיומם של שוטרים "מושאלים", והן בכל הנוגע להידוק קשרי העבודה בין הרשויות, כאמור בהנחיה הפנימית שהוכנה אגב בירור ההליך דנן, ובעקבותיו.

13.

במצב דברים זה, ולאור המענה שניתן לבעיה אותה עורר המבקש, לא שוכנענו כי נותרו עוד בעיות בעלות חשיבות משפטית כללית או בעיות אחרות שחשיבותן הכללית מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

14.

בטרם חתימה נבקש להדגיש כי לא ניתן להפריז בחשיבות הנודעת לטיפול מהיר ויעיל בתלונות המוגשות על-ידי אסירים. החובה לעשות כן נובעת מן הדין, ובכלל זה מסעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 המורה כי "הסמכה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו – משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות הראויה ולחזור ולעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות" (ראו גם: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי 407 (2010)). מעבר לכך, יש לה חשיבות מיוחדת בכל הנוגע לאסירים, שנמצאים במצב של פגיעות מיוחדת, מעצם עובדת כליאתם. טוב יעשו אפוא הנוגעים בדבר אם ימשיכו לפעול להטמעתה של ההנחיה הפנימית שהוגשה לעיוננו וצורפה כמש/5, ואף יבחנו את האפשרות לשלבה בהוראות הפקודה בנושא תלונות אסירים, למען הסדר הטוב והבהירות. כל זאת, על מנת שלא יישנו עוד מקרים, דוגמת זה של המבקש, אשר הטיפול בהם נפל, לפרק זמן מסוים, "בין הכיסאות".