רע"ב 3723/12 מחמוד טחימר נ. הממונה על עבודות שירות - מפקדת גוש הצפון

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עת"א 11988-03-12 (מיום 26.3.2012 מפי השופט ר' שפירא ), אשר במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש נגד ההחלטה להפסיק את עבודות השירות בהן ריצה המבקש עונש מאסר שהוטל עליו, כך שיהיה עליו לרצות את יתרת מאסרו במאסר בפועל.

רקע

1.

המבקש הורשע, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון ב-ת"פ 490-06-09 בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתפרעות שסופה נזק. בגזר הדין הוטל על המבקש עונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

2.

בגזר הדין נקבע כי על המבקש להתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 23.10.2011 במוסד בקרית אתא. כן המליץ בית המשפט כי הממונה על עבודות השירות יאפשר למבקש לרצות את עונשו במקום קרוב יותר לבית מגוריו בעיר שפרעם. במועד שנקבע התייצב המבקש במוסד בקרית אתא, לתחילת ריצוי העבודות. דא עקא, מלבד יום עבודה נוסף אחד, לא פקד המבקש את המקום לתקופה של כחודש ימים, וזאת מבלי שניתן לו אישור היעדרות. העותר זומן לשיחת בירור אצל המפקח על עבודות השירות, אליה לא התייצב. בהמשך, ביקש המבקש לרצות את עבודות השירות במקום מגוריו. הובהר למבקש כי לא ניתן לשקול את העברתו כל עוד הוא אינו מתייצב לריצוי סדיר של עבודות השירות. לאחר מספר התרעות נוספות, בהן הוזהר כי עבודות השירות אותן הוא מרצה עלולות להיות מופסקות, התייצב העותר לשיחת בירור וטען כי יש לו קושי כלכלי להגיע למקום בו מתקיימות עבודות השירות בקרית אתא. בהתאם, שובץ המבקש לעבודות שירות בבית המעצר קישון, בו ניתן לקבל החזר עבור הוצאות הנסיעה. עוד הוסבר למבקש כי אם יתייצב לריצוי עבודות השירות באופן תקין לתקופה של חודש ימים, תישקל בקשתו להעברת עבודות השירות למקום מגוריו.

3.

גם בבית המעצר קישון המשיך המבקש לבצע את עבודות השירות באופן חלקי בלבד, והגיע למספר מועט של ימי עבודה. בשימוע שנערך לו, ביקש המבקש להתחשב בקשייו הכלכליים וכן במצבו הרפואי של בנו. עורך השימוע החליט לאפשר למבקש הזדמנות נוספת לביצוע עבודות השירות, על אף שסבר כי כבר התקיימו בעניינו של המבקש התנאים המאפשרים להורות על הפסקתן. ניסיונות נוספים לשלב את המבקש בעבודות שירות לא צלחו אף הם. ביום 16.2.2012 ניתנה ההחלטה להפסקת עבודות השירות של במבקש, בה צוין כי עליו להתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.3.2012. ביום 7.3.2012, שישה ימים לאחר מועד ההתייצבות שנקבע לו, הגיש המבקש עתירת אסיר נגד ההחלטה להפסקה מנהלית של עבודות השירות.

4.

ביום 26.3.2012 דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש. בפסק הדין קבע בית המשפט כי ההחלטה להפסיק את עבודות השירות של המבקש התקבלה כדין, לאחר שניתנו למבקש הזדמנויות נוספות לעמוד בחובותיו ולרצות את עבודות השירות. בית המשפט הדגיש כי בחירת מקום העבודה לריצוי עבודות שירות אינה נתונה לבחירת העובד וכי רק במקרים חריגים, בהם המיקום שנקבע לעבודות הוא בלתי סביר באופן קיצוני, יתערב בית המשפט בבחירת המקום. בית המשפט עמד על כך שבמועד שיבוצו לעבודות השירות, לא דיווח המבקש על בעיות מיוחדות שעלולות להשפיע על יכולתו לרצות את העונש. הטיעונים בקשר לקשיים הכלכליים או מחלת הבן הועלו על ידי המבקש רק בעת שנדרש המבקש להסביר את היעדרויותיו. נוכח כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בהחלטה על הפסקת עבודות השירות, אשר התקבלה משיקולים עניינים ואינה חורגת ממתחם הסבירות.

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה שבפניי. בבקשתו טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שלא התערב בהחלטה להפסיק את עבודות השירות. לטענתו לא היה מקום להחליט על הפסקת עבודות השירות שהוטלו עליו, מבלי שניתנה לו אפשרות סבירה לרצות אותן במקום סמוך לביתו. המבקש מסביר כי חשש להגיע למקום שנקבע לו לריצוי עבודות השירות בקרית אתא, זאת על רקע אופי העבירה שביצע, שחשפה אותו, לטענתו, לסכנת התנכלות מצד תושבי המקום. בנוסף, המבקש טוען לקשיים אובייקטיבים בביצוע תקין של עבודות השירות מצידו. לטענתו, מגוריו הרחוקים, קשייו הכלכליים ומצבו הרפואי של בנו לא אפשרו לו להתייצב כיאות במקומות שנקבעו לו לריצוי עבודות השירות. המבקש טוען כי על הממונה על עבודות השירות היה להתחשב בהמלצת בית המשפט שגזר את דינו, לפיה יש לאפשר לו לרצות את עבודות השירות בסמוך לביתו. עוד טוען המבקש כי בית המשפט התייחס לכל מחדלי המבקש, אך לא התייחס למחדלי המשיבים, שהעבירו את המבקש ממקום עבודה אחת למשנהו, מחמת טעות. בהתאם לכל האמור, מתבקש בית משפט זה ליתן למבקש רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לדון בה כבערעור ולקבוע כי המבקש יבצע את עבודות השירות שנקבעו לו בסמוך למקום מגוריו.

6.

ביום 13.5.2012, במסגרת החלטה בקשה להארכת מועד קבע השופט נ' הנדל , כי בנסיבות העניין, ונוכח הסכמת המדינה, יעוכב ביצוע ריצוי עונש המאסר עד למתן החלטה בבקשה רשות הערעור.

7.

בתגובתם לבקשת רשות הערעור, טענו המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף וכן לגופו של עניין. המשיבים סמכו ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטענו כי בצדק לא התערב בית המשפט בהחלטה להפסק את עבודות השירות של המבקש. לדידם החלטה להפסיק את עבודות השירות של המבקש התקבלה כדין ולאחר שניתנו למבקש הזדמנויות חוזרות ונשנות לעמוד בנדרש ממנו.

דיון והכרעה

8.

אין מקום להיעתר לבקשה. על המבקש נגזר עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות הינו תחליף לריצוי עונש מאסר בפועל, וכפי שהדגיש נכונה בית המשפט המחוזי, לא מדובר ב"תכנית כבקשתך". התנהלותו של המבקש אל מול הממונה על עבודות השירות, וכך גם טענותיו בבקשת רשות הערעור, מעידות כי המבקש אינו מבין את משמעותו של העונש שהוטל עליו. המבקש נעדר מרוב ימי העבודה אותם היה אמור לרצות במסגרת עונשו. את היעדרותו נימק בכל פעם בתירוצים שונים ומשתנים. גם לאחר שהתמלאו התנאים להפסקת עבודות השירות, ניתנו למבקש מספר הזדמנויות לרצות את העונש שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות. אפילו אם היו למבקש סיבות מוצדקות להיעדרותיו המרובות, עדיין לא היה לו לעשות דין לעצמו. (לעניין זה ראו והשוו: רע"ב 6029/06 סרי נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 25.7.2012); רע"ב 2955/11 אזבארגה נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 8.5.2011)). נכון הוא כי בית משפט השלום המליץ לאפשר למבקש לבצע את העבודות סמוך לביתו, אך לא זהו הצו שניתן. המבקש עשה דין לעצמו והתייחס להמלצה כאילו היתה החלטה מחייבת.

9.

למען הסר ספק אומר כי לא מצאתי בהתנהלות המשיבים פגם המצדיק את קבלת רשות הערעור. למבקש ניתנו הזדמנויות חזרות ונשנות לרצות את עבודות השירות שהוטלו עליו, מטעמים השמורים עמו הוא לא ניצל הזדמנויות אלה. כעת, אין לו אלא להלין על עצמו.

10.כללם של דברים: הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי יתרת מאסר ביום 1.8.2012 בבית משפט השלום בחיפה.