רע"ב 3785/19 סאבר בן מאג'ד אלווחידי נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט העמית א' יעקב ) בעת"א 57418-04-19 מיום 22.5.2019, בגדרו נתקבלה באופן חלקי בקשת המדינה להארכת תקופת החזקתו של המבקש בהפרדה.

2.

המבקש הינו אסיר המרצה החל מיום 23.7.2001 עונש מאסר עולם שאינו קצוב בגין עבירת רצח של קרובת משפחה בת 14 על רקע "כבוד המשפחה" ובגין שש

עבירות נוספות שביצע במהלך מאסרו. כעולה מתגובת המשיבים, המבקש מוגדר כיום כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה, כאסיר המועד לאלימות, כאסיר השגחה וכמשויך לכנופיה. במהלך תקופת מאסרו, בין השנים 2019-2003 נרשמו לחובת המבקש 37 עבירו תמשמעת ו-62 שלילות של טובת הנאה בשל מגוון אירועים. לאחר שני אירועי אלימות בשנת 2011 (דקירת אסיר אחר והכאת איש סגל), הושם המבקש בהפרדה ביום 29.11.2011, ובבקשה שלפניי נטען כי המבקש נמצא "בהפרדת יחיד ברציפות" החל ממועד זה – דהיינו, מעל שבע וחצי שנים.

3.

ביום 22.5.2019 הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על הארכת תקופת ההפרדה בארבעה חודשים נוספים, חלף הארָכָה בת שישה חודשים אותה ביקשה המדינה – כך שהמבקש ייוותר בהפרדה עד ליום 1.9.2019. בית המשפט פירט כי קיים בעניינו של המבקש מידע מודיעיני רב, אשר מלמד על הן על מסוכנותו כלפי הסגל וכלפי אסירים אחרים והן על מסוכנות כלפיו, על רקע מעורבותו של המבקש ב"עשרות, אם לא למעלה מכך של סכסוכים" עם אסירים בכל בתי הסוהר בישראל. עם זאת, בית המשפט ציין כי מאז שנת 2017 לא תועד מידע מודיעני חדש בעניינו של המבקש. לאור כל זאת, הורה בית המשפט למשיב 1 (להלן: שב"ס ) לפעול למציאת חלופה להפרדה, "אשר יהיה בה כדי לענות על המסוכנות שלטעמ[ו] [של בית המשפט – י"ע] הופחתה" בהיעדר ידיעות מודיעיניות חדשות.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

בבקשתו טען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בכך שהורה על השמתו בהפרדה למשך ארבעה חודשים נוספים, וזאת על אף שנתקבלה טענתו בדבר צורך עקרוני במציאת חלופות פוגעניות פחות. עוד נטען כי התקופה הארוכה בה שוהה המבקש בהפרדה מטָה את הכף לטובתו, שכן הנטל להצדקת ההפרדה גובר בחלוף הזמן. המבקש הוסיף והפנה לפסקי דין קודמים בהם אושרה הארכת תקופת ההפרדה שלו, שם נקבע כי על המשיבים "[ל]ערוך בדיקה נוספת, יסודית, כדי לבחון שוב את אפשרות שילובו של [המבקש] בחלופה פחות פוגענית מאשר המשך החזקה בהפרדת יחיד" (עת"א 61968-12-18, כב' השופט א' משניות (14.1.2019); הוראה דומה ניתנה גם בעת"א 37183-06-18 (כב' השופט מ' ברנט (28.8.2018)). מכיוון שלשב"ס ניתנו מספר הזדמנויות לבחינת חלופות, טען המבקש כי הגיעה העת ליתן "צו ברור" המורה על הוצאתו מהפרדה.

בפרט, נטען כי היה מקום להעביר את המבקש לאגף בכלא רימונים בו שוהים שניים מבני משפחתו, אשר מרצים גם הם מאסר עולם. המבקש סבר כי קצין המודיעין בכלא רימונים "לא דייק בדבריו" בנוגע לסכסוך של המבקש עם אסירים אחרים בכלא רימונים, וככל שניתן להבין מהבקשה, כוונתו היא שהסכסוך המדובר מערב את בני משפחתו של המבקש אך לא אותו עצמו. מה עוד, שלאור התקופה הארוכה בה שהה המבקש בהפרדה, "ככל שיש סכסוך כזה הרי הוא כבר ישן ולא פעיל".

5.

מתגובת המשיבים, עם זאת, עולה תמונה שונה. המשיבים עדכנו כי בעקבות בקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש (רע"ב 4767/16), הגיעו הצדדים ביום 31.10.2016 להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין לפיה המבקש יועבר לתקופת ניסיון באגף שמור, וככל שהניסיון יצליח, הוסכם כי לא תתבקש החזרתו של המבקש להפרדה. בהתאם, המבקש הוצא ביום 4.1.2017 מהפרדה והועבר לאגף שמור, אך כחודש לאחר מכן (ביום 14.2.2017) תקף איש סגל באגרופיו, ויומיים לאחר מכן תקף סוהר אחר וירק על פניו. בעקבות זאת הוגשו נגד המבקש שני כתבי אישום. באחד מהתיקים הופסקו ההליכים לאור חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה כי המבקש אינו כשיר לעמוד לדין, והמבקש הושם באשפוז כפוי למשך כחצי שנה; בהליך השני זוכה המבקש מחמת אי שפיות, וניתן צו לטיפול מרפאתי במבקש למשך שלוש שנים. עוד עדכנו המשיבים כי ביום 4.1.2018, לאחר שנסתיים אשפוזו הכפוי של המבקש, הוחזר הלה להפרדת יחיד. המשיבים הסבירו כי "קיימת סבירות גבוהה" כי בשל שגגה לא הובא מידע זה בפני בית המשפט קמא.

המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה בשל חוסר ניקיון כפיים, מכיוון שהמבקש טען כי הוא מצוי בהפרדה רציפה מאז שנת 2011 ומכיוון שלא ציין בבקשתו את האירועים שתוארו לעיל. עוד ציינו המשיבים כי מאז הועבר המבקש להפרדה בשנת 2011 ועד להעברתו לאגף השמור ביום 4.1.2017, היה המבקש מעורב בשורה ארוכה מאוד של אירועי אלימות פיזית ומילולית כלפי אנשי סגל וכלפי אסירים אחרים. לגופו של עניין, סברו המשיבים כי לאור המידע המודיעיני בעניינו של המבקש ואירועי האלימות בהם היה מעורב, אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא. בהקשר זה הוסיפו המשיבים כי ביום 6.6.2019, לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, נרשמה עבירת משמעת לחובתו של המבקש מפני שצעק וקילל איש סגל.

המשיבים הוסיפו כי נעשים אמנם מאמצים למציאת חלופה להחזקת המבקש בהפרדה, אך לאור הסכסוכים הרבים בהם הוא מעורב, ובהתחשב ב"התנהלותו והתבטאויותיו לאורך השנים, לרבות בעת האחרונה", טרם נמצאה

חלופה נאותה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובת המשיבים ובחומר המודיעיני שהוגש לעיוננו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, החזקת אסיר בהפרדת יחיד היא בבחינת מוצא אחרון שיש להפעיל בהיעדר חלופות פוגעניות פחות, ובבית משפט זה הובעה בעבר עמדה לפיה יש ליישם מבחן מרחיב בבקשות רשות ערעור כגון דא (לפירוט ראו: רע"ב 7441/18 נאשף נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (20.2.2019) (להלן: עניין נאשף ); רע"ב 4663/17 עאמר נ' שירות בתי הסוהר , בפסקאות 7-6 והאסמכתאות שם (3.9.2017); רע"ב 7047/17 זיו נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 5 והאסמכתאות שם (30.10.2017)). זאת ועוד, התקופה הארוכה בה שהה המבקש בהפרדה מאז שנת 2011 מצדיקה בחינת חלופות פוגעניות פחות, כפי שאכן קבע בית המשפט קמא, וזאת בין אם נעשו ניסיונות קודמים ובין אם לאו.

אולם, גם בהינתן כל זאת, לא מצאתי להיעתר לבקשתו של המבקש. לא שוכנעתי כי ישנה עילה להתערבות בהערכות שב"ס בנוגע למצב הסכסוכים בהם מעורב המבקש. בהינתן המידע על אודות המסוכנות הנשקפת מהמבקש וכלפיו, ובהינתן הצורך להבטיח את שלומם ובטחונם של המבקש, של אסירים אחרים ושל אנשי הסגל, ועל מנת ולמנוע פגיעה בביטחון, במשמעת ובאורח החיים בבית הסוהר - מקובלת עליי החלטתו של בית המשפט קמא להורות על הותרתו בהפרדה לתקופה בת ארבעה חודשים, עד לסיום הליך בחינת החלופות.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח המידע שבתגובת המשיבים בנוגע לניסיון שכשל להעביר את המבקש לאגף שמור. ניתן להניח שמידע זה יילקח בחשבון בהליכים עתידיים בעניינו של המבקש, וחזקה עליו ועל בא-כוחו כי יציינו עובדה זו בפנייתם הבאה לבית המשפט מבלי להמתין למשיבים שיעשו כן. במקביל, חזקה על המשיבים כי יעשו את מירב המאמצים לאתר בהקדם האפשרי חלופה לשהייה בהפרדה, ככל שישנה כזו.

למסקנתי זו הגעתי אף מבלי להידרש לטענת המשיבים בנוגע לחוסר ניקיון כפיים, הגם שאכן יש טעם לפגם בכך שהמבקש לא הואיל לציין בבקשתו את הניסיון להעבירו לאגף שמור, ואת האירועים האלימים שקרו בעקבות זאת. למעשה, בבקשה אף צוין מספר פעמים כי המבקש מצוי בהפרדה רצופה החל משנת 2011; מה עוד, שבא-כוחו של המבקש ייצג אותו גם כאשר הוסכם להעבירו לאגף שמור, כך שקשה לטעון כי מידע זה נעלם מעיניו של בא-כוח המבקש.

[במאמר מוסגר אציין, כי המבקש הוסיף וטען כי ראוי לקבוע באופן גורף כי השגות על הארכת תקופת הפרדה תוגשנה כערעור בזכות ולא ברשות. לא מצאתי להידרש לטענה זו במסגרת הבקשה דנן. בהיעדר ניתוח משפטי מספק לטענה כבדת-משקל שכזו, דומה כי הטענה הועלתה "רק על מנת 'לעבות' את הנופך העקרוני שביקש המבקש לשוות לבקשה" (עניין נאשף , בפסקה 7).]

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.