רע"ב 7047/17 חן זיו נ. שירות בתי הסוהר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט י' בן-חמו ) ב-עת"א 68442-06-17, מיום 10.08.2017, אשר הורה על המשך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד בשישה חודשים נוספים, החל מיום 10.07.2017.

2.

המבקש הינו אסיר הנושא בעונש מאסר לתקופה כוללת של 70 חודשים ו-21 ימים, בגין הרשעתו על פי הודאתו בשתי עבירות של בידוי ראיות, וכן ריבוי עבירות של מסירת ידיעות כוזבות, שיבוש הליכי משפט, השמדת ראיות, וניסיון קבלת דבר בנסיבות מחמירות. המבקש החל לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו ביום 19.02.2014, והוא מוחזק בתנאי הפרדה מיום 16.03.2014 מאחר שהוא מוגדר כאסיר טעון הגנה, בסכנה גבוהה לבריחה, ואסיר התראה.

3.

ביום 10.08.2017 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה להאריך את תקופת ההפרדה בשישה חודשים נוספים, וזאת לאחר שעיין במידע מודיעיני חסוי, שפרפראזות קצרות ממנו הועברו למבקש, ואשר ממנו עלה כי קיים חשש לשלומו של המבקש, וכן לשלומם של אחרים ככל שהוא יוחזק בחברת אסירים אחרים. לפיכך, נקבע כי ישנה הצדקה להארכת החזקתו של המבקש בתנאי הפרדה בחצי שנה נוספת. עם זאת, נוכח תקופת ההפרדה הממושכת בה שוהה המבקש, הורה בית המשפט המחוזי לשוב ולבחון בתוך שלושה חודשים אם ניתן להקל על המבקש, ולהחזיקו בהפרדה זוגית. מכאן הבקשה שלפני.

טענות הצדדים

4.

לטענת המבקש יש לראות בבקשתו ערעור בזכות, מאחר שלמעשה מדובר בהחלטה ראשונה של הערכאה הדיונית, ולא בגלגול שלישי, וזאת אף כי לטענתו בקשתו מעלה שאלות כלליות. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתבסס בהחלטתו על חומר מודיעני בעניינו של המבקש שהוצג לבית המשפט במעמד צד אחד בלבד. לגישתו, דיון במעמד צד אחד הינו חריג, שיש לעשות בו שימוש במשורה. המבקש טוען עוד כי הפרפראזות שהועברו אליו אינן מספקות וכי הן פוגעות ביכולתו להתגונן. המבקש טוען עוד כי לא כל מידע מחייב את החזקתו של אסיר בבידוד, וכי התנהגות שלילית אינה מצדיקה, כשלעצמה, אמצעי קיצוני כל כך.

לטענת המשיב בתגובתו מיום 23.10.2017 שהוגשה בהתאם להחלטתי שהורתה לו לעשות כן,

דינה של הבקשה להידחות, וזאת בהעדר עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. לטענת המשיב, ההחלטה להמליץ על המשך החזקתו של המבקש בהפרדה לפרק זמן של שישה חודשים נוספים התקבלה לאחר שנמצא כי לא ניתן להשיג את תכלית ההפרדה בדרך אחרת, ונוכח החומר המודיעיני הרב, הכולל בין היתר ידיעות מן העת האחרונה, ממנו עולה, לגישתו, כי ההפרדה נחוצה לשמירה על ביטחון בית הסוהר, על שלומם ובריאותם של המבקש ושל אסירים אחרים, וכן כי היא נחוצה לטובת שמירה על הסדר בבית הסוהר . המשיב טוען עוד כי כפי שמסר בא-כוח המדינה בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי, לא נמצאה אפשרות מעשית לשלב את המבקש בהפרדה זוגית.

המשיב הוסיף כי החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה לאחר עיון במידעים, בשים לב לאורך התקופה בה שוהה המבקש בהפרדה, ואף לאחר שנמצא כי הפרפרזה שניתנה על ידי המדינה עונה על התנאים הנדרשים בהלכה בהקשר זה. בנסיבות אלו נטען כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

5.

בפסיקת בית משפט זה הובעו גישות שונות ביחס לאמות המידה החלות על בקשות בהן ההחלטה השיפוטית הראשונה מתקבלת למעשה בבית המשפט לעניינים מינהליים. כך, בקשת רשות ערעור על החלטה להאריך את החזקתו של אסיר בהפרדה לפי סעיף 19ה ל פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה ), מהווה, למעשה, תקיפה ערעורית ראשונה של הכרעת הערכאה הדיונית. בנסיבות אלו נפסק כי יש להפעיל מבחן מרחיב ביחס לבקשת רשות הערעור, ולבחון גם את הבקשה לגופה, וזאת מבלי להפעיל עליה את המבחנים המצמצמים למתן רשות ערעור בענייני אסירים (ראו: רע"ב 9584/10 מוסלי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (6.2.2011); רע"ב 4393/11 מוסלי נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (8.11.2011); רע"ב 4663/17 עאמר נ' שירות בתי הסוהר ( 3.9.2017 ) (להלן: עניין עאמר )). לאחר בחינת טענותיו של המבקש על פי הגישה המרחיבה ולגופן לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו.

6.

על פי סעיף 19ב לפקודה, אסיר יוחזק בהפרדה ככל שמתקיימת בעניינו אחת מהעילות המנויות בסעיף, שביניהן שמירה על שלומם או בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים, וזאת ככל שלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת. על פי סעיף 19ה(א)(1) לפקודה, תקופת הפרדה של מעל לשישה חודשים מחייבת את אישורו של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה נפסק כי נוכח הפגיעה הכרוכה בהחזקתו של אסיר בתנאי הפרדה, יש להשתמש בשיטה זו כאמצעי אחרון, ולצמצם את משך תקופת החזקתו של אסיר בהפרדה לתקופת הזמן הקצרה ביותר האפשרית (השוו: רע"ב 4130/17 עזרן נ' מדינת ישראל ( 5.6.2017 ); ענין עאמר בפסקה 7)). עוד נפסק בהקשר זה, כי על הרשות לבחון ברציפות את המשך קיומה של ההצדקה להחזקת האסיר בתנאי הפרדה, על מנת למזער את הפגיעה האמורה (ראו: רע"ב 6849/11 הררי נ' נציב שירות בתי הסוהר (08.11.2011)).

7.

בענייננו, ולאחר עיון בחומר החסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המידעים מעלים חשש לשלומו של המבקש ושל אחרים באם יוחזק בחברת אסירים אחרים, או בקביעתו הנוגעת לפראפרזות שהועברו למבקש.

אמנם ככל שעובר הזמן מוטל על המשיב נטל כבד יותר להראות כי ישנה הצדקה להמשיך ולהותיר אסיר בתנאי הפרדה. ואולם נוכח התנהגותו השלילית של המבקש גם בעת שהותו בהפרדה, נראה כי אין מנוס מהשארתו של המבקש, נכון לעת זו, בבידוד. יש לקוות כי המבקש ישנה את התנהגותו בין כותלי הכלא, ויקל על הוצאתו מההפרדה, ולחילופין על העברתו להפרדה זוגית, ככל שיתברר כי הדבר אפשרי.

8.

חרף האמור לעיל, מאחר שחלק מהמידע המודיעיני בעניינו של המבקש הינו ישן, ובהתחשב בכך שהמבקש מוחזק מזה זמן ארוך ביותר בהפרדת יחיד, ראוי כי המשיב יעשה מאמצים משמעותיים למציאת פתרונות על מנת להקל בתנאי ההפרדה בהם שוהה המבקש וזאת במסגרת הבחינה החוזרת עליה הורה בית המשפט המחוזי בתום שלושה חודשים ממתן החלטתו. ודאי שעל המשיב לעשות מאמצים כאמור ככל שתידרש הארכה נוספת של ההפרדה בתום התקופה הנוכחית (ראו: רע"ב 8426/09 עמיר נ' שירות בתי הסוהר (07.12.2010) ; עניין עאמר בפסקה 8).