רע"ב 3887/13 עבד אלחג עבד אלרחמאן נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט יונתן אברהם ; עת"א 18672-11-12), בגדרה נדחתה עתירת המבקש לבטל את סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב ).

2.

המבקש הוא אסיר המרצה מאסר עולם בצירוף 20 שנות מאסר החל משנת 1992, בגין עבירת רצח ונסיון לרציחתם של שלושה אנשים נוספים. לפי פסק הדין שניתן בעניינו של המבקש, בבוקרו של יום הלכה אישה ביחד עם שלושה ממכריה בעיר כפר-סבא, כשלפתע הגיח המבקש, דקר את אותה דקירה אחת בעוצמה רבה אשר גרמה למותה, והתנפל בדקירות על השלושה הנוספים, אשר נזקקו לטיפול רפואי. המבקש הודה במעשיו והסביר כי פעל כפי שפעל "כנקמה על מותו של עבאס מוסוואי, ראש החיזבללה בלבנון. אני פעלתי בשם העם והלאום שלי"

(תפ"ח 140/92).

3.

סיווגו הנוכחי של המבקש כסג"ב החל בשנת 2003, בעקבות מידע שהתקבל בעניינו, המלמד על כוונתו לברוח מבית הסוהר. סיווגו של המבקש נבחן מעת לעת על-ידי המשיב, המבקש עתר נגד החלטה זו, אולם הסיווג נותר בעינו. בשנת 2012 הגיש המבקש עתירה נוספת באותו עניין, היא העתירה נושא הליך זה. לאחר שערך דיון ונדרש לחומר המודיעיני הנמצא בידי המשיב, החליט בית המשפט לעניינים מנהליים כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב ועל כן דחה את העתירה. נפסק, כי אמנם בחודשים האחרונים לא התקבל מידע חדש בעניינו של המבקש, אולם "העובדה כי לאורך שנים, אחת לתקופת מה נתקבל מידע בעניין זה, יכולה באופן סביר להביא להערכה מודיעינית, כפי שהוצגה בפניי, כי כוונותיו של העותר להימלט מכלאו, עדיין לא נגוזו".

4.

המבקש חפץ לערער על החלטה זו. לדידו, ראוי ליתן לו רשות לערער מכיוון שעסקינן בהשגה על החלטה שניתנה בערכאה הראשונה. לגופו של עניין טוען המבקש כי ההשלכות הנובעות מסיווגו כסג"ב מהוות שלילה של זכויותיו החוקתיות. עוד נטען כי ההחלטה בדבר סיווגו כסג"ב היא בלתי סבירה, מכיוון שהתקבלה לראשונה בשנת 1993 ומאז היא מוארכת על-אף שהחומר המודיעיני העומד בבסיסה הוא ישן, כפי שציין בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטתו. מנגד טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות – על הסף ולגופה. על הסף, מפני שאינה מעלה שאלה משפטית כללית אלא נסובה כולה על עניינו הפרטני של המבקש המוגדר כסג"ב; ולגופה, משום שלא נפל כל פגם בפסק דינו בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר אישר את החלטת המשיב - שאיזן בין השיקולים השונים וסבר כי הצורך במניעת אפשרות הבריחה של המבקש גובר במשקלו על נסיבותיו האישיות.

5.

דין הבקשה להידחות. אכן מדובר בבקשה שעוסקת כולה בעניינו הפרטני של המבקש, ובשאלה האם הנתונים שהובאו בעניינו מצדיקים את הגדרתו כסג"ב. הבקשה איננה מעלה שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות כללית, ומסיבה זו דינה להידחות. זאת ועוד, לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחומר המודיעיני החסוי שהוגש לפי בקשתי, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. מדובר בכמה ידיעות מודיעיניות אשר עוסקות בין היתר בכוונת בריחה מצדו של המבקש. מידעים אלה אינם ניצבים לבדם. מצטרפים אליהם שיקולים נוספים (רע"ב 584/12 קלאודיו נ' שירות בתי הסוהר (14.3.2012); להלן: עניין קלאודיו ). יתרת המאסר הצפויה למבקש, אשר כאמור נדון למאסר עולם בצירוף 20 שנות מאסר, מחזקת את החשש מפני בריחה. כך גם המעשים בהם הורשע, רצח ונסיון רצח, מלמדים על המסוכנות הכללית הנשקפת ממנו. כל אלה מצדיקים את החלטת המשיב, אשר לו מסור שיקול הדעת בקביעת הסיכון הקיים לבריחת אסירים ולסיווגם הביטחוני, ובית המשפט לא יתערב בהחלטתו, אלא אם היא איננה סבירה (רע"ב 3605/12 נאסר נ' שירות בתי הסוהר (4.7.2012)).

6.

עם זאת, אציין כי כאמור בתגובת המשיב, שאלת סיווגו של המבקש תיבחן שוב בחודש נובמבר שנה זו. חזקה על המשיב כי יבחן שאלה זו בלב פתוח, בשים לב לעובדה כי המבקש מסווג כסג"ב מזה 10 שנים, כי המידעים המודיעיניים (נכון להיום) אינם מן התקופה האחרונה, ובהתחשב בהוראות פקודת בתי הסוהר 04.09.00 המורה כי הגדרת אסירים כבעלי סיכון גבוה לבריחה צריכה להיות זהירה ושקולה (ראה עניין קלאודיו , בפסקה 5).

7.

כאמור, הבקשה נדחית.