רע"ב 4240/18 משה אוחנה נ. שירות בתי הסוהר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 15.5.2018 (עת"א 73025-01-18, הנשיא א' טל והשופטים ש' בורנשטיין ו- ד' עטר ). בית המשפט המחוזי דחה עתירה שהגיש המבקש כנגד החלטתה של ועדת השחרורים הפועלת לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2011 (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה ) מיום 23.1.2018, שבגדרה נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי ממאסרו.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש מרצה עונש מאסר בפועל בן 12 שנים, אשר נגזר עליו בגין הרשעתו בעבירות של סיוע לרצח, גרימת מוות ברשלנות וקשירת קשר לביצוע פשע, שבוצעו על רקע סכסוך בין קבוצות עבריינים. בחופף לעונש המאסר האמור, מרצה המבקש עונש מאסר נוסף, בן 12 חודשים, שנגזר עליו בגין הרשעתו בעבירה של סחיטה באיומים. בעבר ריצה המבקש חמישה עונשי מאסר בפועל בגין עבירות שבהן הורשע, ובהן עבירות אלימות וסמים. מועד שחרורו של המבקש לאחר ריצוי מלוא עונשו הנוכחי הוא 19.10.2018.

3.

המבקש הגיש בקשה קודמת לשחרור מוקדם ממאסר כבר בשנת 2014, ובסופו של דבר זו נדחתה על ידי ועדת השחרורים בחודש מרץ 2015. בחודש ספטמבר 2016 התקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש בפני ועדת השחרורים, ובסופו היא הורתה על שחרורו המוקדם של המבקש. כנגד החלטה זו הגיש היועץ המשפטי לממשלה עתירה לבית המשפט המחוזי, אשר התקבלה ביום 8.11.2016, כך שבוטלה החלטתה של ועדת השחרורים. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה בהחלטתי מיום 4.1.2017 (רע"ב 8897/16).

4.

בקשתו העדכנית של המבקש לשחרור מוקדם ממאסר הוגשה ביום 6.8.2017. לאחר שהתקיימו דיונים בבקשה ולאחר שהונחו בפני הוועדה, בין היתר, מידע מודיעיני מעודכן, מסמך מטעם הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ), תסקיר סוציאלי מורחב בעניינו של המבקש וכן חוות דעת של משטרת ישראל, ביום 23.1.2018 דחתה ועדת השחרורים את הבקשה לשחרור מוקדם. בהחלטתה ציינה הוועדה כי החומר המודיעיני שהוגש לה מלמד על כך שגם בעת שהמבקש שוהה מאחורי סורג ובריח הוא עדיין משולב בפעילות עבריינית שניתן לסווגה כחמורה.

5.

המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטה האמורה, וזו נדחתה. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי ועדת השחרורים הביאה בחשבון את כל הנתונים הרלוונטיים שהוצגו בפניה, לרבות את עמדתם של גורמי הטיפול ורש"א – הגם שהדבר לא צוין במפורש בהחלטה – וקיבלה על סמך זאת החלטה סבירה. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא אינו מתעלם מהתנהגותו החיובית של המבקש במהלך מאסרו ומהקבוצות הטיפוליות שבהן הוא משולב, אך סבר כי אין בכך כדי להפיג את מסוכנותו הגבוהה כפי שזו באה לידי ביטוי במעשים שבגינם הוא מרצה מאסר ובעברו הפלילי שעניינו עבירות אלימות. בית המשפט המחוזי הוסיף והצביע על כך שהמבקש המשיך לבצע עבירות חרף העובדה שבעבר קיבל פעמיים שחרור מוקדם ממאסר. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי עיון בחומר החסוי ובסקירת הסכסוכים בין המבקש ובני משפחתו לבין אחרים מעלה חשש לשלום אחרים אם ישוחרר המבקש ממאסרו, וכן חשש לפעילות פלילית חדשה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בתכנית השיקום של רש"א כדי להפיג חששות אלה. בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש כי בשל התנגדות המשטרה הופסקו חופשותיו של המבקש מן המאסר הופסקו לפני למעלה משנה, ועל כן לא נבחנה התנהגותו במהלך חופשה בזמן האחרון.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

6.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר בה על טענתו שוועדת השחרורים לא נתנה משקל ראוי להליך השיקומי שהוא עובר, וכן טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי שיקול זה אכן היה נגד עיניה של הוועדה. כמו כן, המבקש טוען כי החומר המודיעיני בעניינו הוא ישן ולא רלוונטי. לטענת המבקש, הוא שינה דרכיו לאורך שנות מאסרו והשתלב בקבוצות טיפוליות רבות, באופן שתומך בשחרורו בעת הזו. לבסוף, המבקש מדגיש כי יתרת מאסרו עומדת על ארבעה חודשים בלבד.

7.

ביום 30.5.2018 הוריתי למשיבים להגיש תשובה לבקשה, וזו הוגשה ביום 6.6.2018. בתשובתם, טוענים המשיבים כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, הן על הסף והן לגופה. ראשית נטען כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית, המצדיקה מתן רשות ערעור. מעבר לכך, נטען כי אין עילה להתערבות בהחלטתה של ועדת השחרורים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה מדגישים המשיבים כי המבקש מרצה כעת את מאסרו השישי והשביעי במצטבר, וכי לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רבות בהיקף משמעותי. המשיבים מוסיפים כי בעבר נתנה ועדת השחרורים אמון במבקש, בשתי הזדמנויות שונות, והחליטה על שחרור מוקדם שלו ממאסר, תוך שהזהירה אותו לא לשוב ולבצע עבירות. חרף זאת, חזר המבקש לסורו וביצע עבירות חמורות. בנסיבות אלה, כך נטען, אין לתת במבקש אמון. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בידיהם חומר מודיעיני רב המלמד על שיוכו של המבקש לארגון פשיעה משפחתי ועל מעמדו הבכיר בארגון. לתשובה צורף החומר האמור, במתכונת חסויה.

8.

באשר לטענות בדבר שיקולי שיקום, טוענים המשיבים כי התכנית שהציגה רש"א בעניינו של המבקש הוצגה כבר בדיונים שהתקיימו בעבר בשחרורו המוקדם, ונדחתה כבר אז – הן על ידי ועדת השחרורים והן על ידי בית המשפט המחוזי. כמו כן, המשיבים טוענים כי במקרה דנן הובאו בחשבון מכלול השיקולים הרלוונטיים להחלטה, ובכלל זה התנהגותו החיובית והשתתפותו בקבוצות טיפול, אלא שנקבע כי אין בכך כדי לאיין את מסוכנותו הגבוהה של המבקש.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובשאר החומרים שהונחו בפני, ובכלל זה בחומר החסוי שהוגש מטעם המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט מחוזי שדן בעתירת אסיר על החלטה של ועדת השחרורים תינתן אך במקרים שבהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש (ראו למשל: רע"ב 4882/15 עביד נ' ועדת השחרורים לפי חוק שחרור ממאסר , פסקה 11 (24.9.2015); רע"ב 8526/16 בלילטי נ' ועדת השחרורים , פסקה 9 (18.11.2016)).

10.

הבקשה דנן אינה עומדת באמות המידה האמורות. היא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, ולאמיתו של דבר המבקש אף לא טען כך, אלא התמקד בעניינו הקונקרטי בלבד. עיון בהחלטתה של ועדת השחרורים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי אלה נשענו על תשתית עובדתית מבוססת, ובכלל זה על מידע מודיעיני ועל הערכותיהם המקצועיות של הגורמים הטיפוליים, כמו גם על עברו הפלילי העשיר של המבקש ועל כך שבעבר חזר לסורו לאחר ששוחרר בשחרור מוקדם. בנסיבות אלה, אני סבורה כי אין מקום להתערבות בהחלטה שהתקבלה בעניינו של המבקש, ולא כל שכן ב"גלגול שלישי". למעלה מן הצורך אוסיף כי לאחר עיון בחומר החסוי שהוגש, איני סבורה כי יש ממש בטענתו של המבקש באשר לכך שהחומר בעניינו אינו עדכני.

11.

אשר על כן: הבקשה נדחית.