רע"ב 438/15 גיא וברמן נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' ברנט , החלטה מיום 8.1.2015 בעת"א 48757-07-14), בגדרה נדחתה עתירת המבקש לאפשר לו להשתלב בסבב חופשות.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר בן 11 שנים ועשרה חודשים בגין עבירות סמים וקשירת קשר לרצח. ריצוי המאסר החל ביום 21.9.2009 ומועד השחרור הצפוי הוא 5.7.2021. סיווגו של המבקש לפי הקטגוריות בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 לענין "חופשות אסירים" (להלן: פקודת הנציבות ), השתנה לאורך מאסרו עד כה, והוא סווג לסירוגין בקטגוריה א', הכוללת "אסירים שאין להוציאם לחופשה משיקולי סכנה לשלום הציבור או לביטחון המדינה" למעט מטעמים מיוחדים, או בקטגוריה ב/1, הכוללת "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אמ"ן/קמב"ס", היינו אישור יחידת מודיעין בתי הסוהר של משטרת ישראל (להלן: משטרת ישראל ) . מאז 23.7.2014 מסווג המבקש בקטגוריה ב/1.

3.

בקשות קודמות של המבקש ליציאה לחופשה נדחו ואף שלוש עתירות שהגיש בעניינן נדחו בהחלטות בית המשפט המחוזי מרכז. לבקשה מושא ההליך דנן לא התנגד בית הסוהר בו מרצה המבקש מאסרו, לאור התנהגותו בכלא, אולם הבקשה נדחתה על-ידי הגורם המוסמך נוכח התנגדות משטרת ישראל להוצאת המבקש לחופשה. התנגדות זו מבוססת על הערכה בדבר המסוכנות הנשקפת מהמבקש לציבור, וכן סכנה למבקש עצמו, על יסוד מידע מודיעיני משטרתי.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי מרכז. בתום הדיון, לאחר עיון בחוות דעת חסויה ובחומר המודיעיני שהוגשו בהסכמת בא-כוח המבקש, דחה בית המשפט (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו ) את העתירה , תוך ציון כי די בידיעת שב"ס המסתיימת בספרות 4879 כדי לקבוע שהחלטת הרשות סבירה, וכי לא ברור כיצד המליצו גורמי שב"ס להוציא את העותר לחופשה נוכח מידע זה (פסק דין מיום 23.9.2014 בעת"א 48757-7-14). במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש הוסכם להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שיוצג לפניו מלוא המידע המודיעיני הרלבנטי. זאת, לאחר שהמשיבה מסרה, כי לא הוצג לבית המשפט מידע מודיעיני של שב"ס הנוגע לידיעה אליו התייחסה ההחלטה, וכי מאז הדיון הצטבר בידי משטרת ישראל מידע מודיעיני נוסף הנוגע למבקש (החלטה מיום 15.12.2014 ברע"ב 6847/14).

בדיון המחודש בבית המשפט המחוזי הוצג לבית המשפט מידע מודיעיני חסוי המצוי בידי שב"ס ובידי משטרת ישראל, לרבות המידע הנוגע לידיעה שנזכרה בהחלטתו הקודמת של בית המשפט, וכן ידיעות שנוספו למן הדיון הקודם. אחר העיון בחומר דחה בית המשפט (כבוד השופטת מ' ברנט) את העתירה. בפסק דינו התייחס בית המשפט להתנגדות המשטרה ליציאת העותר לחופשה נוכח מסוכנותו, וציין כי הידיעה אליה התייחסה כבוד השופטת רג'יניאנו אמנם הוזמה חלקית, אך מידע נוסף מן העת האחרונה מצביע על המשך פעילות פלילית של המבקש ולפיכך אין לומר כי נפלה שגגה בהחלטת הרשות שלא לאשר למבקש חופשות (פסק דין מיום 8.1.2015 בתיק עת"א 48757-07-14).

4.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני. המבקש טוען, כי הוא אסיר מזה חמש שנים וטרם יצא לחופשה. לטענתו, שירות בתי הסוהר המליץ לאפשר לו לצאת לחופשה לאור התנהגותו הטובה בכלא, תמיכתו באסיר טעון פיקוח, עבודתו במכלול הקליטה בכלא וקורסי השיקום שהשלים. אשר למידע בעניינו טען, כי במהלך שנת 2014 הוסר סיווגו כחבר בארגון פשיעה ולפיכך פעילות הארגון אינה רלוונטית עוד בעניינו, כי סכסוך עבר שהיה לו עם אסיר אחר נפתר בהבנה ביניהם, וכי אין נגדו כל מידע חדש. לאור כל אלה, טוען המבקש, מתחייבת המסקנה כי אין הצדקה לדחיית בקשתו להיכלל בסבב החופשות. המבקש מפנה לפסיקת בית משפט זה לפיה במקרים בהם לא מדובר ב"גלגול שלישי קלאסי" נכונות בית המשפט להתערב בהחלטת הרשות גדולה יותר.

5.

המשיבה סבורה, כי אין עילה למתן רשות ערעור בנסיבות הבקשה, כיוון שהיא אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. אף לגוף הענין, טוענת המשיבה, לא הצביע המבקש על עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט קמא. זאת, בין היתר, בשים לב למידע שיש נגדו, לרבות מן השנה האחרונה, ממנו עולה קשר של המבקש לפעילות פלילית משמעותית של ארגון פשיעה, וכן מידע המעיד על קשריו של המבקש עם עבריינים ועל זיקתו, בין בעבר הלא רחוק ובין בהווה, לארגון פשיעה פעיל. המשיבה מפנה לפסיקת בית המשפט לפיה לא עומדת לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה, וכי המסוכנות הנשקפת מן האסיר היא שיקול מרכזי בענין זה.

6.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחומר המודיעיני החסוי, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

7.

הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר תינתן במקרים בהם פסק הדין מעורר סוגיה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , (26.6.1986)). בצד ההלכה האמורה ישנה בפסיקה גם גישה מרחיבה, בשים לב לכך שעתירות אלה הן למעשה בבחינת "גלגול שני" (רע"ב 425/09

שרון פריניאן נ' פרקליטות המדינה , (11.3.2009) ), או במקרים בהם עולים "נושאים אנושיים" (רע"ב 6687/09 פרנסואה אביטל נ' שרות בתי הסוהר , (24.8.2009)) .

8.

הבקשה דנן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. ההליך דנן ממוקד בבחינת עניינו הפרטני של המבקש ומסוכנותו בשים לב למידע העומד נגדו, והבקשה איננה מעוררת סוגיה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות עקרונית-כללית. אף לפי הגישה המקלה אין עילה להתערבות בהחלטת הרשות דנן. בחינת ההחלטה לגופה מלמדת כי לא קמה עילה להתערב בה.

9.

כידוע, לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר. מדובר בהטבה

הנתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות (סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"א-1971; תקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978; סעיף 1.ב. לפקודת הנציבות; רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר , (21.9.2010)). החלטת הגורם המוסמך בעניינו של המבקש נסמכה על הערכתו בדבר המסוכנות הנשקפת מהמבקש לציבור, וכן הסכנה למבקש עצמו. הערכה זו נסמכה על מידע מודיעיני, אשר הוגש אף לעיוני. בניגוד לטענות המבקש, החומר המודיעיני כולל מידע עדכני, ועולה ממנו זיקת המבקש לפעילות פלילית וכן לגורמי ארגון הפשיעה אליו השתייך. ראוי גם לציין, כי לא נדרש מידע מודיעיני חדש לדחיית כל בקשה לחופשה. "העובדה כי החשש הנשקף לשלום הציבור קיים מזה זמן, אין בה, בהכרח, כדי לשלול את תוקפו ... ומשך הזמן לתקפות המידע הוא תלוי הנסיבות הקונקרטיות בעניינו של כל אסיר " (רע"ב 9990/07 יזראלוב נ' משטרת ישראל (9.12.2007)).

10.

כללו של דבר, לא מצאתי כי ההחלטה שלא להוציא את המבקש לחופשה בעת הזו חורגת ממתחם הסבירות במידה המצדיקה התערבות שיפוטית.

11.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.