רע"ב 6253/15רועי הררי נ. שרות בתי הסוהר

1.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) ב-עת"א 61120-06-15, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש לשילובו בסבב חופשות.

אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

2.

המבקש, יליד 1991, מרצה עונש מאסר בפועל בן 56 חודשים, החל מתאריך 30.4.2013, שנגזר עליו בגין הריגה, ומסווג, לעניין חופשות, לקטגוריה ב'1. מועד שחרורו המלא של המבקש ממאסר עתיד לחול בתאריך 9.10.2017 ותקופת רבע מאסרו הסתיימה בחודש יולי 2014.

3.

בקשתו של העותר לשילובו בסבב חופשות – נדונה ונדחתה בתאריך 19.4.2015. זאת בעיקר לנוכח התנגדותה של משטרת ישראל, אשר לאור מידע מודיעיני שנאסף – סברה כי הוצאתו של העותר לחופשה תסייע בידו לקידום עסקיו הפליליים (בהם הוא ממשיך לעסוק, על פי הנטען, גם בין כותלי בית הסוהר) ולחיזוק מעמדו הפלילי.

4.

עתירתו של המבקש כנגד ההחלטה הנ"ל – נדחתה בתאריך 2.9.2015, לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד עיין, בהסכמת ב"כ המבקש, במידע חסוי בעניינו של המבקש (שנאסף הן על-ידי גורמי שב"ס והן על ידי משטרת ישראל). בפסק הדין צוין, בין היתר, כך:

"עיינתי [ב]דוח הסודי של משטרת ישראל המדבר על מידע רב על פעילות פלילית רוחשת ועדכנית.

לא התעלמתי מטענת הסניגור לפיה אביו של העותר אושר גם בבית המשפט העליון לשמש כמשמורן של העותר למרות עברו הפלילי המובהק ואת ההפניה לדברי כב' השופט רובינשטיין לפיה שערי תשובה אינם ננעלים. אולם, הרשות המנהלית, במסגרת שיקוליה, רשאית ואף חייבת לשקול לא רק את שאלת העבר הפלילי ומהו המועד בו נשפט אדם לאחרונה בהליך פלילי, אלא מידעים של גורמים מוסמכים ככל שיש בהם ממש והם בעלי רמת אמינות סבירה וראויה.

מהמידע שבידי משטרת ישראל עולה שהעותר ממשיך בפעילות שלילית מתוך כותלי הכלא באין מפריע ומפעיל אחרים באופן קבוע תוך קשר רציף.

קיימות אינדיקציות שונות לקשר שלילי עם אחרים גם משנת 2015.

ההתרשמות מהחומר הסודי הינה שהמידע עדיין רלוונטי ומקבל חיזוקים לכך שהפעילות השלילית נמשכת.

...

האסיר מסווג לקטגוריה ב/1, שמשמעותה [היא ש]כל יציאה לחופשה מותנית באישור משטרת ישראל, הסיווג נקבע לפי המידע הנוגע למס' קריטריונים שונים: המסוכנות לציבור, יתרת המאסר לריצוי, מעמד האסיר בהיררכיה העבריינית ועוד.

עמדתה של משטרת ישראל, לאור המידע, מובנת וסבירה.

בנסיבות המקרה, העמדה הסבירה של משטרת ישראל המתנגדת, הינה מכריעה.

גם אם לא נרשמו עבירות משמעת לחובת העותר, ניתן לקבוע, על פי המידע שבידי המשיבים שתפקודו איננו חיובי ובכך למעשה אין הוא עומד בתנאי הסף".

מכאן הבקשה שלפני.

5.

למען שלמות התמונה יצוין כי במהלך חודש אוגוסט 2013 המבקש יצא לחופשה מיוחדת בת 8 שעות לרגל ברית המילה של בנו בכורו. משטרת ישראל התנגדה אז להוצאתו של המבקש לחופשה, מנימוקים דומים לאלה שצוינו לעיל. יחד עם זאת בקשתו האמורה של המבקש אושרה "מטעמים הומניים", בכפוף לתנאים מגבילים, תוך מתן דגש לכך ש"האישור ניתן לחופשה החריגה בלבד ועמדת משטרת ישראל עומדת בעינה לעניין התנגדותה להוצאתו לחופשה". בתוך-כך נדחתה, בהמשך, בקשה לשילובו של המבקש בסבב חופשות, ועתירה שהופנתה כנגד – נדחתה אף היא, בתאריך 10.10.2014 (ראו: עת"א 11942-08-14).

6.

בבקשה שלפני המבקש מעלה מספר טענות, בעלות אופי כללי, לכאורה, המצדיקות, לשיטתו, מתן רשות ערעור בעניינו. את עיקר יהבו מטיל המבקש על כך שההחלטה שלא לשלבו בסבב חופשות התקבלה על יסוד עמדתה של משטרת ישראל, מבלי שניתן משקל לנתון שלפיו גורמי המקצוע השונים מטעם שב"ס – מודיעיניים וטיפוליים – לא התנגדו ליציאתו של המבקש לחופשה. המבקש טוען עוד כי עמדתה של משטרת ישראל נסמכה, בין היתר, על מידע מודיעיני שנאסף על ידי שב"ס, כאשר שב"ס עצמו מצא כי אין בו כדי לבסס התנגדות ליציאתו של המבקש לחופשה. לטענתו של המבקש הדבר "מכרסם באופן ממשי בסבירות החלטת משטרת ישראל", ולמצער גורע ממשקלם ומאמינותם של המידעים שעליהם ביססה המשטרה את התנגדותה.

עוד טוען המבקש כי העברתו מכלא שאטה לכלא חרמון בחודש אפריל 2015, לצד שילובו בקבוצות טיפוליות והנתון שלפיו הוא מקיים התייחדויות וביקורים פתוחים באופן רציף וקבוע – פריבילגיות הניתנות לאסירים שהתנהגותם חיובית ותקינה – כל אלה מצדיקים בחינה מחדש של המידע הישן, לטענתו, שעל-יסודו נדחתה בקשתו לצאת לחופשה ראשונה ומטים את הכף לעבר שילובו בסבב חופשות.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובחומר שצורף אליהן, לרבות החומר המודיעיני החסוי, שהוצג בפני בית המשפט קמא הנכבד והוגש לעיוני במעטפה סגורה, לפי החלטתי – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות , וזאת אף מבלי להידרש לתנאי הסף לקבלתה של בקשת רשות ערעור מהסוג שלפני (לגישות השונות בסוגיה זו, ראו, למשל: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)). הטעם להחלטתי נעוץ בכך שלגופו של עניין – לא מצאתי מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ובהחלטת שירות בתי הסוהר שלא להתיר, לעת הזו, את יציאתו של המבקש לחופשה. אביא את נימוקי להחלטתי זו, בקצרה, מיד בסמוך.

8.

כפי שהובהר לעיל, המבקש מסווג לעניין חופשות לקטגוריה ב'1. משמעות הדבר, בהתאם ל פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים" , היא כי המבקש משויך לקבוצת "אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס [יחידת מודיעין בתי סוהר של משטרת ישראל – ח"מ ] וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' לפקודה שייקבעו על ידי אח"מ/קמב"ס " (ההדגשות שלי – ח"מ ). מכאן, שאין פגם בהסתמכות –על עמדתה של משטרת ישראל לעניין יציאתו לחופשה של אסיר השייך לקטגוריה האמורה, שכן זו "מותנית" באישורה של היחידה הרלבנטית במשטרת ישראל.

כאן המקום לציין כי

בניגוד לאופן שבו המבקש מציג את הדברים – אין "התנגשות" בין "עמדת שב"ס" לבין "עמדת משטרת ישראל " בנוגע ליציאתו לחופשה של המבקש. "עמדת שב"ס" – המתנגדת ליציאתו של המבקש לחופשה – נסמכת, בין היתר, על "עמדת משטרת ישראל", שאישורה מהווה, כאמור, תנאי להוצאתו של המבקש לחופשה, בנסיבות. הדבר בא לידי ביטוי מובהק בעניינו של המבקש, שבו נכתב, בעמדת המודיעין הגלויה של שב"ס, כי: "לאחרונה ללא חמ"ן עדכני במישור המודיעיני אין מניעה לחופשה, אך לאור מעמדו והשתייכותו העבריינית מומלץ קבלת חוו"ד מ"י ותנאיה " (ההדגשות שלי – ח"מ ).

ודוק: יציאתו של אסיר לחופשה היא עניין הנתון לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, והחלטה כאמור צריכה להתקבל, בין היתר, תוך איזון בין עניינו של האסיר ביציאה לחופשה, לבין אינטרס ההגנה על שלום הציבור וביטחונו. משטרת ישראל היא האמונה על קיומו של הסדר הציבורי וביטחון הנפש והרכוש (ראו: סעיף 3 ל פקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 ), ובכלל זה על הבטחת שלום הציבור מפני אסירים בחופשה (לעניין חשיבותו של השיקול בדבר הבטחת שלום הציבור לעניין יציאת אסיר לחופשה, ראו, למשל: רע"ב 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר (22.6.2004), בפיסקה 6). מכאן שלא נפל פגם המצדיק התערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד שלפיה עמדתה של המשטרה בנושא יציאתו של אסיר המשויך לקטגוריה ב'1 לחופשה (עמדה הנמסרת מתוקף סמכותה של המשטרה, במסגרת הגדרות התפקיד שלה ולאחר הפעלת שיקול דעת עצמאי) – היא בעלת משקל, והסתמכותו של המשיב עליה בהחלטתו שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, לעת הזו, מותרת.

9.

זאת ועוד – אחרת. עיון בחומר המודיעיני שהצטבר לגבי המבקש, לרבות מהעת האחרונה, אכן מצביע, על פני הדברים, כפי שהתרשם בית המשפט המחוזי הנכבד, על המשך מעורבותו הלכאורית של המבקש בפעילות פלילית, במהלך מאסרו, וכפועל יוצא מכך על קיומו של חשש לסיכון שלום הציבור וביטחונו, הכרוך ביציאתו של המבקש לחופשה מן הכלא.

בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה שלא להתיר, לעת הזו, את יציאתו של המבקש לחופשה, וזאת חרף התנהגותו התקינה, כנטען, בין כותלי בית הסוהר – התנהגות אשר יש לקוות כי תישמר גם בהמשך (השוו: רע"ב 3330/05 שיראזי נ' מדינת ישראל (20.4.2005), שבו דובר אמנם בשחרור על תנאי, אך הדברים מתאימים, בשינויים המחויבים, גם לכאן). בהקשר זה ראוי לציין גם כי לא נדרש מידע מודיעיני חדש לשם דחייתה של כל בקשת אסיר ליציאה לחופשה וההכרעה בדבר היא תלוית נסיבות והקשר (ראו, למשל: רע"ב 438/15 וברמן נ' מדינת ישראל בפיסקה 9 (23.2.2015)).

10.

הבקשה נדחית איפוא.