רע"ב 6317/17 אלישע אודס נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' יקואל ) בתיק עת"א 6984-12-16 בה נדחתה עתירת המבקש להעבירו ל"אגף התורני" במתקן הכליאה בו הוא שוהה.

1.

המבקש, יליד 1998, עצור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בגין חשד למעורבות בפרשייה הידועה כ"פרשיית דומא". נגד המבקש (ונגד נאשם נוסף) הוגש כתב אישום המונה שמונה אישומים, המייחסים לו ביצוע עבירות של השתייכות לארגון טרור, עלבון דת, פגיעה ברגשי דת, השחתת פני מקרקעין, היזק לרכוש במזיד, קשירת קשר לביצוע פשע והצתה. בעוד היה המבקש קטין, הוא הוחזק בכלא "אופק" באגף התואם לטענתו את צרכי הדת שלו כאסיר בטחוני יהודי דתי.

2.

משעה שבגר, הועבר המבקש תחילה לכלא "השרון" ולאחר מכן לכלא "איילון". בשני מתקני כליאה אלו שובץ באגף השמור. בקשות המבקש להעבירו ל"אגף התורני" נדחו. ביום 6.12.2016 הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים במסגרתה ביקש להעבירו ל"אגף תורני" או כסעד חלופי, שהמשיב ידאג לצרכי הדת שלו. בית המשפט קבע כי הואיל והמבקש סווג כעצור בטחוני, תנאי מעצרו שונים מתנאי מעצרם של עצורים אחרים. כן נקבע כי שיקול דעתו של המשיב באשר למיקום כליאתם של אסירים הוא רחב ובית המשפט לא יתערב בו אלא במשורה. גם לא נמצא כי המבקש הופלה לרעה לעומת עצורים אחרים הדומים לו. כן קבע בית המשפט כי הסעד החלופי שנתבקש על ידי העותר התקבל, נוכח העובדה שהובהר כי המשיב מספק למבקש את צרכיו הדתיים, ביניהם קבלת שיעור תורה שבועי מרב, אספקת עלוני דת וספרי קודש, קבלת מזון בהכשרת בד"ץ, תשמישי מצווה וקדושה וזמן להתפלל ללא הגבלה. לאור האמור מצא בית המשפט כי החלטת המשיב הייתה החלטה סבירה אשר לא הצדיקה את התערבותו.

3.

בבקשה שלפנַי טוען המבקש כי החלטת המשיב להחזיקו באגף השמור פוגעת באופן בלתי חוקי בזכותו לחירות ומהווה כלי פוגעני שטומן בחובו קושי רב. ההחלטה פוגעת בחרותם של אסירים ביטחוניים יהודים לחופש דת אך בשל סיווגם ככאלה, באופן שאינו מידתי ושלא לתכלית ראויה או מטעמי שיקולים ביטחוניים ענייניים. על כך הוסיף המבקש כי הלכה למעשה בית המשפט המחוזי התיר בהחלטתו הפלייה פסולה בענייני דת בין אסירים ביטחוניים לאסירים פליליים כאשר האחרונים יכולים להיות מוחזקים באגפים תורניים ולהמשיך לנהל אורח חיים דתי וזאת לעומת אסירים ביטחוניים יהודים המוחזקים באגף שמור משולל אופי דתי. כל זאת שעה שבענייני דת אין בפקודת נציבות בתי הסוהר מספר 04.55.00 בעניין "פעולות דת ומסגרות שיקום דתי לאסירים יהודיים" כל הבחנה בין אסיר בטחוני לבין אסיר פלילי.

4.

יתר על כן, לטענת המבקש הלכה למעשה עצורים ביטחוניים אחרים המואשמים בעבירות דומות לאלו שבהן הוא מואשם, מוחזקים באגפים התורניים ולא באגפים השמורים. על כך הוסיף המבקש כי קיימת הפליה בין אסירים ביטחוניים מוסלמים לבין אסירים ביטחוניים יהודים, הואיל ואסירים ביטחוניים מוסלמים מוחזקים יחד באגף ייחודי להם ונהנים מקיום אורח חיים דתי, לעומת אסירים ביטחוניים יהודים המוחזקים באגף השמור יחד עם אסירים פליליים.

5.

המשיב בתגובתו לבקשה טען כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מגלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. כמו כן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, למבקש ניתן הסעד החלופי שנתבקש על ידו, לפיו נתבקש המשיב לדאוג לצרכיו הדתיים של המבקש כפי שאכן מתבצע הלכה למעשה. גם לגופם של דברים, התנהלות המשיב בעניינו של המבקש עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והיא סבירה ביותר. נוכח סיווגו של המבקש כאסיר בטחוני המואשם בהשתייכות לארגון טרור, הוא מוחזק באגף שמור על מנת לאכוף את ההגבלות החלות עליו, והוא אינו עומד בתנאים החריגים המאפשרים החזקתו של אסיר בטחוני שלא באגף נפרד.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף.

6.

כאמור, אין מחלוקת שהמבקש סווג כעצור בטחוני וכי העבירות המיוחסות לו מאופיינות כעבירות ביטחוניות, כגון השתייכות לארגון טרור וקשירת קשר לביצוע פשע והצתה על רקע לאומני.

7.

כידוע, ככלל רשות ערעור בעתירות מסוג זה תינתן רק במקרים מיוחדים כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 6253/15 הררי נ' מדינת ישראל (14.1.2016); רע"ב 5089/13 אוחנה נ' שירות בתי הסוהר (24.7.2013)). הגם כי הובעו דעות בפסיקת בית משפט זה לפיה יש לנהוג בגמישות מסוימת בהענקת רשות ערעור על עתירות אסיר מסוג זה (רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)), אף לפי הגישה המקלה לא נמצא כי קיימת הצדקה למתן רשות ערעור שעה שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיב ובהחלטת בית המשפט המחוזי שהיא גם סבירה לגופה. גם לא נמצא כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות מקרה זה.

8.

המבקש עצמו עמד על כך שהמשיב מונע ממנו לעבור ל"אגף התורני" "משיקול טכני" הנוגע לתנאי מעצרו ולא משיקול עקרוני. ואכן, תנאי מעצרו כעצור בטחוני מחייבים תנאים מיוחדים. טענת המבקש לפיה אסירים יהודים ביטחוניים מופלים לרעה, הן לעומת אסירים פליליים יהודיים והן לעומת אסירים ביטחוניים שאינם יהודים, לא הוכחה. כך, גם אם אסירים ביטחוניים שאינם יהודיים נהנים מהזכות לקיים את מצוות דתם במשותף, נוכח ריבוי אסירים מסוג זה, אינה מבססת כל טענה להפליית המבקש.

9.

שיקול דעתו של שירות בתי הסוהר באשר למקום כליאתו של עצור או אסיר הינו רחב, ואין לעצור או לאסיר זכות קנויה לבחור את מקום כליאתו או את האגף בו ישהה (רע"ב 7318/08 ברקאי נ' מדינת ישראל (1.2.2009); רע"ב 907/07 סלמאן נ' מדינת ישראל (16.4.2007); רע"ב 2422/11 מוקדי נ' מדינת ישראל (12.5.2011)). התערבות בית המשפט בהחלטות מסוג זה תיעשה אפוא רק במקום שבו ההחלטה ניתנה בחוסר סבירות (רע"ב 829/11 סאלם נ' שירות בתי הסוהר (13.3.2011)). בנסיבות שפורטו בבקשה, ובהינתן העובדה כי - כפי שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי והעותר לא כפר בכך במסגרת בקשה זו - גם באגף שבו הוא נמצא הוא מקבל שירותי דת שהוא נזקק להם, לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטת המשיב בהקשר זה. זאת על אחת כמה וכמה שעה שקבלת שירותי דת, הינו הסעד חלופי לוׂ עתר המבקש במסגרת העתירה שהגיש בפני בית המשפט המחוזי.

מכל האמור לעיל עולה כי בקשת רשות הערעור נדחית.