פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
829/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אבו גויעד סאלם
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום
23.12.10 בעת"א 35045-07-10 שניתנה על ידי כבוד השופט יונתן אברהם
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד הילה גורני
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בעת"א 35045-07-10 (כבוד השופט י' אברהם ) מיום 23.12.2010, בגדרה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לאפשר לו לעבור מן האגף המיוחד, בכלא שיטה, בו הוא נמצא כעת.
המבקש מרצה עונש של 12 שנות מאסר בפועל בגין עבירות של יצוא, יבוא וסחר בנשק. ביום 8.7.2010 עתר המבקש, להנהלת כלא שיטה, לעבור מן האגף בו הוא מוחזק, אגף של אסירים ביטחוניים תושבי ישראל שאינם משויכים ואינם מזוהים עם ארגון עוין, לאגף בכלא גלבוע או לכל אגף בטחוני אחר בבתי הסוהר שבדרום הארץ. זאת, הן בשל התנאים הקשים השוררים, לטענתו, באגף בו הוא מוחזק, והן בשל רצונו להיות קרוב יותר למשפחתו המתגוררת בדרום הארץ ולהקל עליהם להגיע לבקרו.
המבקש סווג כאסיר בטחוני ובהמשך עתר בבקשה לעבור לאגפים הפליליים ולשנות סיווגו מאסיר בטחוני לאסיר פלילי. בעקבות כך הוחלט, להעבירו לאגף של אסירים פליליים אך להותיר את סיווגו כאסיר בטחוני כפי שהיה. בשלב מאוחר יותר, החליט נציב השב"ס כי יוקם אגף מיוחד בו יוחזקו אסירים ביטחוניים אשר בעבר הוחלט לאפשר את החזקתם באגפים הפליליים. באגף זה, הנמצא בכלא שיטה, מוחזק המבקש כיום ולבקשתו לעבור מאותו אגף, החליטה הנהלת בית הכלא שיטה לסרב.
על החלטה זו, שלא להעביר את המבקש מן האגף המיוחד, הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי ההחלטה לפתיחת האגף החדש והפרדת האסירים תושבי ישראל מאלו שהינם תושבי השטחים, המבוססת על חוות הדעת של שירותי הביטחון, סבירה ואינה מצדיקה את התערבות הערכאה השיפוטית.
מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא התייחס לטענותיו לעניינן. לדבריו, ביקש בעתירתו לעבור לאגף של אסירים ביטחוניים רגילים הקרוב למשפחתו, או לחלופין לאגף של אסירים ביטחוניים תושבי ישראל בכלא גלבוע. המבקש מדגיש, כי בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטתו, התייחס רק לחשיבותה של הפרדת האסירים הביטחוניים תושביי ישראל מאלו שהינם תושבי השטחים. בית המשפט נמנע, לטענתו, מלהתייחס לבקשתו לעבור לכלא גלבוע. יצוין כי בבקשת רשות הערעור לא הציג המבקש את נימוקיו לבקשתו לעבור אגף כפי שהציגם בפני בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל. ההנחה היא, שהנימוק לבקשתו לעבור לכלא גלבוע הינו רצונו להיות מוחזק בתנאים קלים יותר, שכן מיקום הכלא לא יקרב את המבקש למשפחתו.
מנגד, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית וכל כולה מבוססת על עניינו הפרטני ונסיבותיו האישיות של המבקש. כמו כן, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. זאת מכיוון שהמבקש נמנה על קבוצת אסירים ביטחוניים תושבי ישראל שאינם משויכים ואינם מזוהים עם ארגון עוין, אשר שירות בתי הסוהר החליט, משיקולים ביטחוניים, להעבירם לאגף נפרד בכלא שיטה. החלטה זו, לדברי המשיבים, היא סבירה וסבירותה אף אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, בהתבסס על פסק דינו בעתירות דומות שבמסגרתן הובאה בפניו חוות הדעת של שירותי הביטחון. לבסוף מציינים המשיבים, כי באגף זה נהנים האסירים מהטבות אשר אינן מוענקות לאסירים ביטחוניים באגפים אחרים ולכן יש לדחות את טענותיו של המבקש לעניין התנאים.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים, ובפסק הדין של הערכאה שקדמה לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
אמנם צודק המבקש באמרו כי מהחלטתו של בית המשפט המחוזי נעדרת התייחסות לבקשתו הספציפית לעבור לכלא גלבוע. אף המשיבים לא התייחסו בתשובתם לבקשה זו. אולם, אין בכך די כדי להצדיק מתן רשות ערעור בעניינו. כידוע, הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בעתירות אסיר, איננה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.1986) ; לעמדה גמישה יותר המופיעה בפסיקה, במקרים בהם לא קדמה להחלטת בית המשפט המחוזי החלטה מעין שיפוטית, אלא החלטה מנהלית בלבד ראו רע"ב 2012/09 יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם 30.3.2009) ;
רע"ב 425/09
פריניאן נ' פרקליטות המדינה
(לא פורסם 11.3.2009 )). נימוקי הבקשה, העוסקים בנסיבותיו האישיות של המבקש וברצונו לעבור אגף, אינם מעלים כל בעיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות המצדיקה התערבות. משכך בלבד דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער, לגופו של עניין, כי במקרה דנן מדובר בהחלטה מנהלית של הגורם המוסמך שעניינה העברת אסיר מכלא אחד לכלא אחר, החלטה אשר קיבל שרות בתי הסוהר משיקולים ביטחוניים. החלטה מסוג זה, נוגעת לתחום מינהלי-ארגוני הנמצא בלב סמכות הפעולה של הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר. (ראו
רע"ב 907/07 חביש סלמאן
נ' מדינת ישראל (לא פורסם 16.4.2007)). מכאן, שהצדקה להתערבות בהחלטת הרשות קיימת רק במקרה בו לוקה ההחלטה בחוסר סבירות (ראו ע"פ 2410/93 מ"י נ' רוני לוי פ"ד מ"ז(3) 802 (1993)). יתרה מכך, אין מדובר בפגיעה בזכות יסוד של האסיר, שכן כפי שציינתי בעבר, בחירת מקום הכליאה אינה נמנית על זכויות האסיר (ראו רע"ב 7318/08 יעקב ברקאי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 1.2.2009)). נראה כי בנסיבות שפורטו בבקשה, ההחלטה נמצאת במתחם הסבירות ולכן צדק בית המשפט המחוזי, בדחייתו את הערעור.
לסיום יוער, כי עתירתו של המבקש עסקה בבקשתו לעבור אגף, בין היתר, בשל התנאים הקשים, עליהם הלין, בהשוואה למתקני הכליאה האחרים. הגם שכעת, בנסיבות שפורטו בבקשה, נדחית בקשתו להעבירו מן האגף בו הוא מוחזק, הרי שבעתיד, כפי שציינו המשיבים, פתוחה בפניו הדרך לפנות לגורמים המוסמכים ובהליכים המתאימים לכך ולשטוח טענותיו בנושא, ככל שימצא לנכון.
אי לכך, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ז' באדר ב התשע"א (13.3.2011).
ש ו פ ט