פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2636/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
בן גניש
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק עתא 004026-04-15
שניתנה ביום 15.04.2015 על ידי כבוד השופטת מ' ברנט
תאריך הישיבה:
א' באייר התשע"ה
(20.4.2015)
בשם המבקש:
עו"ד ניר דוד
בשם המשיב:
עו"ד יונתן נדב
החלטה
1.
המבקש עצור עד תום ההליכים, בחשד לביצוע עבירת רצח. משפטו של המבקש מתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז וקבועים מועדי הוכחות עד לסוף חודש יוני שנה זו. המבקש שהה בעבר בבית המעצר "ניצן", אך המשיב החליט להעבירו לבית המעצר "קישון" בשל התנהגותו ופעילותו השלילית בין כותלי בית המעצר. לאחר מכן הוחזר המבקש לבקשתו לכלא "ניצן", אך בחלוף מספר חודשים שוב החליט המשיב להעבירו לבית המעצר "קישון".
על בקשה אחרונה זו נסבה העתירה שהגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד. בית המשפט בחן את המידע המודיעיני בעניינו של המבקש, והגיע למסקנה כי לאור מידע זה ורשימת הסכסוכים בהם המבקש מעורב, אין מקום להתערב בהחלטת המשיב.
2.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, אליה צורפה בקשה בהולה לעיכוב החלטה על מנת שלא לייתר את הבקשה.
נוכח הדחיפות הנטענת, קבעתי הדיון במעמד שני הצדדים.
3.
בתמצית שבתמצית, המבקש טען כי מאחר שהוא נמצא בעיצומו של משפט המתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, העברתו בכל מועד דיון ודיון מבית המעצר "קישון" לבית המשפט תפגע בו באופן קשה, ואף יש בכך כדי להכביד על המערכת כולה. לכך יש להוסיף, כי העברתו של המבקש לבית המעצר "קישון" תקשה על בני משפחתו לבקרו.
המבקש אף הציע כי, אם המשיב עומד על דעתו כי הוא אינו מסוגל להשאיר את המבקש בבית מעצר "ניצן" בתנאים רגילים, הוא יועבר להפרדה בבית המעצר "ניצן".
4.
אקדים ואומר כי על אף המחלצות העקרוניות שביקש המבקש לעטות על בקשתו, הרי שהבקשה אינה מעלה שאלה כללית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. אכן אין ענייננו באסיר אלא בעצור, אך שיקולי המשיב בבואו להחליט על העברתו של אסיר או עציר פלוני אינם שונים מהותית. כפי שנזדמן לי לומר בעבר, החלטות מעין אלה נמצאות בליבת שיקול הדעת של השב"ס, ועל דרך הכלל, בית המשפט
לא יתערב בהן:
ברי כי מבחינתו של אסיר, העברתו לבית כלא אחר היא בעלת משמעות לגביו. אך ככלל, לאסיר אין זכות קנויה לגבי מקום הכליאה, והחלטה להעביר אסיר לבית כלא אחר אינה פוגעת בזכות היסוד שלו (רע"ב 7318/08 ברקאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.2.2009)). ההחלטות בעניינים אלה, הן בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של השב"ס, כגוף שאחראי על המשמעת בכלא, על מניעת ביצוע עבירות בבית הכלא ועל הבטחת שלום האסירים בכלא ושלום הציבור מחוצה לו ( רע"ב 907/07 חביש נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 16.4.2007)). ההחלטה אם להעביר אסיר לבית כלא אחר מסורה אפוא לשב"ס, ועל פי חזקת התקינות המינהלית, חזקה על השב"ס כי הוא לוקח בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, לרבות שיקולים הומניטאריים הנוגעים לאסיר הספציפי. מכאן, שעל דרך הכלל, בית המשפט
לא יתערב בשיקול דעתו של השב"ס בעניינים כגון דא (רע"ב 829/11 סאלם נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 13.3.2011); רע"ב 8535/99 אלג'רושי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.2.2000)). אציין כי העברת אסיר המוחזק בהפרדה לבית סוהר אחר או ניוד אסירים בכלל, אינה חייבת להתבסס בהכרח על מסוכנות קונקרטית של האסיר או על שיקולים פרטניים הקשורים לאסיר הספציפי. החלטה בנושאים אלה, יכולה לעיתים להיות גם עניין שבמדיניות, על מנת למנוע שגרה העלולה להביא להתרופפות במשמעת ( רע"ב 2012/09 עמיר נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 30.3.2009), בפסקה י"ט), או לנבוע משיקולים כלל-מערכתיים כמו חלוקת עומס האסירים וצפיפות המתקנים, כמות הסוהרים במתקנים השונים וכיו"ב (רע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.12.2008), בפסקה 20) (רע"ב 1460/11 אסי אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר פסקה 7 (12.6.2011);
5.
עיינתי במידעים המודיעיניים השליליים בעניינו של המבקש, והגם שאיני סבור כי החומר השלילי שהצטבר בעניינו הוא כה רב, כפי שנכתב פעם אחר פעם במידעים, הרי שהתמונה המצטיירת היא, שהמבקש הוא גורם מתסיס בין כותלי הכלא. לכך יש להוסיף כי מיוחסת למבקש החזקת דוקרן, מה שמוכחש על ידו.
הוטרדתי בשאלה אם המשיב נתן את המשקל הראוי לכך שהמבקש מנהל בימים אלה את משפטו, על כל הכרוך בכך מבחינת העברתו וטלטולו בכל פעם מבית המעצר "קישון" לבית המשפט המחוזי מרכז. אך לאחר שיח ושיג עם גורמי המשיב, שחלקו נערך במעמד צד אחד, השתכנעתי כי עובדה זו נלקחה בחשבון על ידי המשיב. אדרבה, כפי שציין בא כוח המבקש עצמו, העברתו התכופה של המבקש מבית מעצר "קישון" לבית המשפט המחוזי מרכז, מהווה הכבדה על מערך ההיסעים של יחידת "נחשון", אך למרות זאת, ונוכח התנהלותו ופעילותו השלילית של המבקש, שעבר כבר כמעט בכל האגפים ב"ניצן", מצא המשיב כי אין מנוס מהעברתו ל"קישון".
6.
המבקש תמה הכיצד הוחזר מ"קישון" ל"ניצן", אך דווקא עובדה זו מלמדת כי המשיב ניסה ליתן למבקש הזדמנות נוספת, אך התנהגותו הנוכחית של המבקש הביאה לכך שהמשיב החליט שוב להעבירו לבית מעצר אחר.
7.
אשר לבקשת המבקש להיות בהפרדה ב"ניצן", הרי שמקובלת עלי תשובת המשיב כי הפרדה אינה "תוכנית כבקשתך", וכי המבקש אינו עומד בקריטריונים לצורך הפרדה.
8.
סיכומו של דבר שהחלטת המשיב להעביר את המבקש לכלא אחר אינה שרירותית אלא מעוגנת בשיקולי השב"ס, ואין מקום להתערב בה.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, א' באייר התשע"ה (20.4.2015).
ש ו פ ט