רע"ב 7633/15 אמיל רפאילוב נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט י' בן חמו ) מיום 27.10.2015 במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש להעבירו למתקן כליאה במרכז הארץ.

1.

ביום 4.6.2013 נעצר המבקש וביום 21.6.2013 הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בנשק, קשירת קשר לביצוע חבלה בכוונה מחמירה, סחר בסם מסוכן ונהיגה תחת השפעת סם, ניסיון ליבוא סם מסוכן ואיומים. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המבקש עד תום ההליכים נגדו וביום 15.10.2013 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ש' בן שלמה ) את הבקשה והורה על מעצרו עד תום ההליכים. משפטו של המבקש מתנהל מזה 29 חודשים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד וכן מתנהלים נגדו שני תיקים נוספים בבית משפט השלום בנתניה ובבית משפט השלום בבאר שבע. כפי שעולה ממכתבו של רע"ן איסוף מודיעין במשיב (מש/1) המבקש מוגדר כראש כנופיית רפאלוב מהקריות וכן מגודר כ"אסיר התראה" בשל הסכסוכים הרבים שהוא מעורב בהם ובשל איומים שהפנה כלפי אנשי סגל. בסמוך לאחר מעצרו הוצב המבקש בבית המעצר "הדרים" באזור השרון. ביום 4.8.2015 הוא הועבר לבית הסוהר "אהלי קידר" וביום 10.2.2015 הוא הועבר לבית הסוהר "צלמון" שבגליל התחתון - שם הוא שוהה כעת. משלא נענתה בקשתו לעבור למתקן כליאה באזור המרכז הגיש המבקש את העתירה נושא הבקשה דנן.

2.

ביום 27.10.2015 דחה בית המשפט קמא את עתירתו של המבקש בקבעו כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתו של המשיב בעניין זה וכי לאסיר אין זכות מוקנית להחליט באיזה בית סוהר ישהה. בית המשפט קמא ציין כי הוא אינו סבור שזכותו של המבקש לניהול הליך הוגן נפגעת שכן אין קושי ממשי להגיע מבית הסוהר בו הוא שוהה לבתי המשפט בהם מתנהלים ההליכים נגדו וכן אין קושי להגיע אליו לביקורים. כמו כן קבע בית המשפט כי רשימת הסכסוכים של העותר והדו"ח המודיעיני בעניינו תומכים במסקנה אליו הגיע. אשר לטענות המבקש בעניין הטיפול במצבו הרפואי קבע בית המשפט כי אין בהעברתו למתקן כליאה אחר כדי לפתור את הבעיה הנטענת.

3.

לטענת המבקש שגה בית המשפט קמא בהחלטתו לדחות את בקשתו לעבור למתקן כליאה במרכז הארץ וזאת בשל הפגיעה בזכותו לניהול הליך הוגן נוכח המרחק בו הוא מצוי מבתי המשפט בהם מתנהלים ענייניו. המבקש מציין בהקשר זה כי על מנת להגיע לדיונים הוא נדרש לנסוע במשך 3 ימים ולשהות לכל הפחות שני לילות באגפי המעבר בתנאים קשים. כמו כן מוסיף המבקש ומציין כי מצבו הבריאותי רעוע ביותר והוא נוטל באופן קבוע תרופה חזקה לשיכוך כאבים אולם נותר פעמים רבות ללא טיפול רפואי הולם במיוחד עת ששהה באגפי המעבר. המבקש מציין כי בחלק מן המקרים לא הייתה בבית הסוהר "צלמון" כמות מספיקה של התרופה לה נזקק ובחלק מהמקרים התרופה לא הועברה בכמות מספקת לאגפי המעבר. במצב דברים זה, כך טוען המבקש, נפגעת זכותו להליך הוגן משום שהוא מגיע לדיונים כשהוא סובל מכאבים עזים. עוד טוען המבקש בהקשר זה כי שגה בית המשפט קמא עת החיל בעניינו כעצור עד תום ההליכים את הכלל לפי אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו, שכן היה עליו לקחת בחשבון שההליך הפלילי כנגדו תלוי ועומד. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט בכך שייחס משקל כה רב למידעים המודיעיניים בעניינו. אשר לרשימת הסכסוכים שהוצגה טוען המבקש כי זו לא הוצגה לו וכי אין להלום מצב בו שיקולי מערכת יהוו נימוק לפגיעה כה חמורה בזכויותיו. אשר למידע המודיעיני הקונקרטי לפיו איים המבקש על סגן מפקד היחידה במתקן הכליאה "הדרים" טוען המבקש כי כתב אישום שהוגש נגדו בעניין זה נמחק ולכן אין להידרש לכך.

4.

המשיב מצדו סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא וסבור כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף שכן היא אינה מעלה שאלות רוחב כלשהן אלא ממוקדת בעניינו הפרטי של המבקש באשר למקום שיבוצו. מכל מקום מוסיף המשיב וטוען כי דין הבקשה להידחות אף לגופה שכן מן המידע המודיעיני עולה שהמבקש מסוכסך עם אסירים הכלואים בבתי סוהר רבים ברחבי הארץ ומשכך אין אפשרות להחזיקו בבית סוהר באזור המרכז. אילוצים אלה, כך סבור המשיב, גוברים על הקושי הנטען הטמון בנסיעותיו של המבקש לבתי המשפט במרכז. אשר לטענת המבקש כי אין להחיל בעניינו כעצור את הכלל לפיו אין לאסיר זכות קנויה לעניין מקום כליאתו טוען המשיב כי הלכה זו יושמה גם לגבי עצירים. המשיב מציין עוד כי על פי מידע המצוי בידיו לאחר שנמסר למבקש על הכוונה להעבירו מבית המעצר "הדרים" לבית הסוהר "אהלי קידר" הוא איים על סגן מפקד בית המעצר הדרים וכי הסיבה בגינה נסגר התיק בעניין זה אינה ברורה. אשר לטענות המבקש בכל הנוגע לטיפול התרופתי לו הוא נזקק טוען המשיב כי אלה אינן קשורות למקום בו הוא מוחזק ועליו להעלותן בעתירה מתאימה או בהליך העיקרי. עם זאת מציין המשיב כי הוא יחדד שוב את הצורך בהעברת מינון מספיק של התרופות להן זקוק המבקש בעת יציאתו מבית הסוהר בו הוא שוהה.

5.

דין הבקשה להידחות.

בקשת רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים אינה מתקבלת כדבר שבשגרה ועל מנת שתתקבל יש להצביע על שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית, החורגת מנסיבותיו של המקרה הספציפי (ראו למשל: רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.1.1999); רע"ב 6022/12 מהרבנד נ' שירות בתי הסוהר , [פורסם בנבו] פס' 9 (23.8.2012); רע"ב 805/15

דנה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (21.4.2015)). טענתו העיקרית של המבקש לפיה על המשיב להעבירו למתקן כליאה באזור המרכז נוגעת לעניינו הקונקרטי ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא כי ככלל לא יחליף בית משפט זה את שיקול הדעת המסור למשיב בכל הנוגע לשיבוצם של אסירים בשיקול דעתו שלו ולא יתערב בעתירות מעין אלו להוציא מקרים חריגים אשר המקרה דנן אינו נמנה עמם (ראו למשל: רע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 20 (7.12.2008); רע"ב 7045/15 לוי נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 3 (5.11.2015) (להלן: עניין לוי )).

עם זאת ובבחינת למעלה מן הצורך אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. כידוע אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו והלכה זו חלה גם בעניינם של עצורים (עניין לוי ; רע"ב 2636/15 גניש נ' שירות בתי הסוהר (20.4.2015)). עיינתי בחומר המודיעיני החסוי בעניינו של המבקש וברשימת הסכסוכים שיש לו עם אסירים אחרים ושוכנעתי כי על רקע חומר זה, החלטתו של המשיב בעניין העברתו של המבקש למתקן כליאה במרכז הארץ אינה חורגת ממתחם הסבירות ובצדק קבע בית המשפט קמא כי אין להתערב בה. החלטתו של המשיב מאזנת כראוי בין הקושי הטמון בנסיעותיו של המבקש המנהל בימים אלה את משפטו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, ובין האילוצים בגינם לא ניתן בעת הזו להעבירו למתקן כליאה במרכז הארץ. אשר לטענותיו של המבקש בכל הנוגע לטיפול התרופתי לו הוא נזקק, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה נראה כי העברתו ממתקן כליאה אחד לאחר אין בה מענה לטענות אלה. ומכל מקום רשמתי לפני את התחייבותו של המשיב לחדד שוב את הצורך בהעברת מינון מספיק של התרופות להן נזקק המבקש בעת שהוא מועבר מבית הסוהר לבתי המשפט. ככל שיתעורר קושי בעניין זה פתוחה למבקש הדרך לשוב ולפנות בעתירת אסיר בנדון.

הבקשה נדחית.