פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 7045/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
מיכאל לוי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל) בעת"א 27192-10-15 מיום
19.10.2015
בשם המבקש:
עו"ד שי ברגר
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הנשיא א' טל ) שדחה את עתירתו של המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב ) להעביר את המבקש מבית המעצר ניצן לבית הסוהר דקל שבבאר שבע (להלן: כלא דקל ).
1.
המבקש עצור עד תום ההליכים מיום 17.5.2015 בגין חשד לביצוע עבירות סמים וגניבה והיה עצור בבית המעצר ניצן עד להחלטה נושא בקשה זו. ביום 15.10.2015 קיבל המבקש הודעה על כוונת המשיב להעבירו לבית הסוהר דקל יחד עם קבוצת עצורים גדולה. נציין כי יסודה של החלטה זו הוא בריבוי האירועים הביטחוניים בעת האחרונה שבגינם ביקש המשיב לפנות מקומות בבית המעצר ניצן. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נגד החלטה זו ובד בבד ביקש כי תעוכב העברתו עד להכרעה בעתירה. ביום 15.10.2015 הורה בית המשפט (כב' הנשיא א' טל ) כי הוא "מעכב את ביצוע העברתו של העותר עד להחלטה אחרת", אך בינתיים הועבר כבר המבקש לכלא דקל. לטענת המבקש, אשר משפחתו מתגוררת במרכז הארץ, העברתו לכלא דקל והרחקתו ממשפחתו, פוגעת בו באורח לא מידתי נוכח מצבו הבריאותי הקשה המחייב את אשתו להגיע לבית המעצר ולהביא את התרופות הדרושות לו; נוכח מצבם הבריאותי והנפשי של ילדיו; ומפאת היותו "אסיר למופת". במהלך הדיון בעתירה הוסיף המבקש וטען כי לא נערך לו שימוע בטרם התקבלה ההחלטה להעבירו; וכי במסגרת ההחלטה לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות.
2.
בפסק דין מיום 19.10.2015 דחה בית המשפט (כב' הנשיא א' טל ) את העתירה. נקבע כי חרף המורכבות הנובעת ממצבו האישי והרפואי של העותר, נוכח הטעם המערכתי שביסוד ההעברה – הוא ההכרח לפנות מקום בבית המעצר ניצן עקב המצב הביטחוני – לא ניתן לקבוע כי החלטת המשיב היא בלתי סבירה במידה המצדיקה את התערבות בית המשפט. בצד זאת, הורה בית המשפט למשיב כי בחלוף 45 ימים ממועד פסק הדין יבחן המשיב בשנית את החזרת המבקש לבית המעצר ניצן; וכי חזקה על המשיב כי ידאג לטיפול הרפואי הדרוש למבקש ולהסעתו הסדירה למשפטו המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון.
3.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש שב על טענותיו במסגרת העתירה שעיקרן כי העברתו לכלא דקל פוגעת בו באורח לא מידתי בשים לב למצבו הרפואי והמשפחתי. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן במקרים המעוררים שאלה משפטית רחבה או שנודעת להם חשיבות מיוחדת (רע"ב 7/86 וויל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 8497/14 פלוני נ' שרות בתי הסוהר – מחלקת האסיר , פסקה 3 (25.2.2015)). לא כך בענייננו. בית משפט זה שב ופסק כי אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו, עניין המצוי בלב שיקול דעתו של המשיב ובית המשפט ימעט להתערב בו (ראו רע"ב 1004/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (19.2.2012); רע"ב 8126/11 מג'דבה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 (1.2.2012)). לא ראיתי בנסיבותיה של בקשה זו טעם מיוחד המצדיק סטייה מן האמור. בצד זאת, ובכל הנוגע לטענות המבקש הנוגעות למצבו הרפואי, הרי שחזקה על המשיב כי יקפיד על כך שהמבקש יזכה לטיפול הרפואי הדרוש לו. למותר לציין כי אם יתעורר קושי בנקודה זו פתוחה לפני המבקש הדרך לשוב ולפנות בעתירת אסיר.
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בחשון התשע"ו (5.11.2015).
ש ו פ ט