רע"ב 4679/18 אלכס מוסייב נ. שירות בתי הסוהר

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מ' ברנט ) בעת"א 13560-06-18 מיום 10.6.2018 שעניינה בקשת המבקש להעבירו לאחד מבתי המעצר שבאזור המרכז.

1.

המבקש נעצר ביום 17.5.2018 במסגרת הליכי חקירה. ביום 24.5.2018 הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במסגרת זו, המבקש נעצר עד להחלטה אחרת ושהה באגף ההפרדה בבית המעצר ניצן מגן. משנודע למבקש, לטענתו, על כוונה להעבירו לבית מעצר אחר, עתר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 56110-05-18), למנוע את העברתו. משהוגשה תגובת המשיב שעל פיה טרם התקבלה החלטה מנהלית כאמור – העתירה נמחקה.

2.

ביום 6.6.2018 נתכנסה אצל המשיב "ועדת הפרדות מחוזית" אשר החליטה על העברת המבקש לבית מעצר ירושלים, והמבקש הועבר ביום 7.6.2018 לבית מעצר זה. המבקש התקשה להשלים עם ההחלטה להעבירו ועתר פעם נוספת לבית המשפט המחוזי נגד החלטה זו. בית המשפט קבע, לאחר שהתקיים דיון בעתירה במסגרתו הוצגו לפניו מידע מודיעיני המצביע על כוונות לפגוע במבקש ו"רשימת סכסוכים" המעלה כי המבקש לא יכול לשהות באף אחד ממתקני המשיב המצויים באזור המרכז, כי בנסיבות העניין החלטת המשיב הינה סבירה. בשולי ההחלטה נאמר כי המשיב מתבקש, ככל שהדבר יתאפשר, לבחון מעת לעת אפשרות העברתו של המבקש לאחד מבתי המעצר שבאזור המרכז, אם מי מהמסוכסכים עמו לא ישהו עוד באותם בתי מעצר.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

3.

לטענת המבקש, ההחלטה להעבירו לבית מעצר ירושלים היא החלטה שרירותית ובלתי סבירה, ויש להשיבו למעצר באחד מבתי המעצר באזור המרכז. המשיב לא הציג כל נימוק ענייני להחלטה להעבירו, שעה שאין חולק – וזו גם עמדת המשיב במקרים אחרים – כי המשיב ערוך להחזיק בהפרדה גם עצורים ואסירים המסוכסכים זה עם זה. כן נטען כי העברתו לבית מעצר ירושלים המרוחק ממקום מגוריו, ממקום מגורי משפחתו, מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בו מתנהל משפטו וממשרד עורכי דינו השוכן בתל אביב, תסב סבל רב לכל הנוגעים בדבר.

דין הבקשה להידחות על הסף.

4.

ההחלטה הנתקפת היא החלטה מנהלית של גורם מוסמך להעביר עצור מבית מעצר אחד למשנהו, בהסתמך על מידע מודיעיני ותשתית עובדתית שעניינה תמונת הסכסוכים בהם הוא מעורב. מדובר בהחלטה פרטנית בעניינו הספציפי של המבקש, שאינה מעוררת כל שאלה כללית. די בטעם זה כשלעצמו כדי לדחות את הבקשה (רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל (21.2.2008); רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.8.2012); רע"ב 2307/16 עבדלקאדר נ' שירות בתי הסוהר (10.5.2016)).

5.

למעלה מן הצורך, גם לגופם של דברים אין מקום להיעתר לבקשה. ההחלטה על מקום הכליאה בו ישהה אסיר או עצור היא החלטה הנתונה לשיקול דעת המשיב, המוסמך לשקול שיקולים כלל-מערכתיים ושיקולים פרטניים הנוגעים לעניינו של אסיר או עציר מסוים, כמו גם שיקולים מודיעיניים הנוגעים לסכנה הנשקפת לאסיר או לעציר מסוים (רע"ב 2422/11 מוקדי נ' מדינת ישראל (12.5.2011)). התערבות בית המשפט בהחלטות אלו מצומצמת מאוד ושמורה למקרים חריגים ביותר (רע"ב 1004/12 אבוטבול נ' מדינת ישראל (12.9.2012)). זאת כאשר שיקולי הנוחות של האסיר או העצור, או בני משפחתו אינם משמשים בדרך כלל שיקול רלוונטי (רע"ב 3097/08 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (7.12.2008)). בענייננו, ההחלטה על העברת המבקש התבססה על חומר מודיעיני ו"רשימת סכסוכים" בעניינו אשר הוצגו בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי התרשם כי מדובר במידע מודיעיני רב המצביע על כוונה לפגוע במבקש וכי לפי רשימת הסכסוכים המבקש לא יכול לשהות באף אחד ממתקני המשיב המצויים באזור המרכז. ויודגש, גם המבקש עצמו לא חולק על כך שקיים צורך להגן עליו בשל סכסוכים עם אסירים ועצורים אחרים. מכאן אפוא כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.

6.

בשולי הדברים – טענת המבקש כי עמדת המשיב במקרים אחרים לפיה אגף ההפרדה מאפשר הימצאות יריבים באותו אגף תוך שמירה על בטחונם האישי של כל האסירים והעצורים השוהים בו, אין בה כדי לסייע למבקש. זאת שעה שבעניינו הפרטי, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי, נמצא כי אין די בשהות באגף ההפרדה לצורך שמירה על בטחונו.

הבקשה נדחית.