רע"ב 5044/08 אריקה אורבוש פרישקין נ. שרות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת י' שיצר) אשר דחה את עתירת המבקשת לקבלת טיפול פסיכולוגי בבית הסוהר .

1.

המבקשת הינה אסירה, אשר החל מיום 3.8.2003 מרצה עונש של מאסר עולם בגין עבירות רצח, כליאת שווא, התעללות בקטין, החזקת סכין, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

כעולה מתגובת המשיב, מראשית תקופת מאסרה הוענקה למבקשת תמיכה של עובדת סוציאלית והיא נמצאה תחת מעקב וטיפול פסיכיאטרי. עם הזמן השתפר מצבה, וביום 11.5.2008, בעקבות בדיקה פסיכיאטרית ולנוכח התייצבות מצבה, הוחלט להסיר את ההשגחה לעת ההיא. יצויין, כי המבקשת עודנה בקשר טיפולי עם עובדת סוציאלית, וכי הפסיכיאטרית שבדקה אותה המליצה כי אכן המבקשת תטופל על-ידי פסיכולוג.

2.

המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יינתן לה טיפול פסיכולוגי בבית הסוהר. בית המשפט, מששמע את טענות הצדדים, קבע כי יישמר הקשר הטיפולי בין המבקשת לבין עובדת סוציאלית אחת לשבועיים, וכי תיערך למבקשת בדיקה פסיכיאטרית מקיפה אשר תקבע אם זקוקה היא לטיפול פסיכיאטרי נוסף מעבר לטיפול לו היא זוכה.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי.

3.

המבקשת מביעה את רצונה בטיפול פסיכולוגי בבית הסוהר, ולא בטיפול פסיכיאטרי , אולם בית משפט קמא דן, לטענתה, במתן טיפול פסיכיאטרי בלבד. המבקשת מדגישה את מצבה הנפשי הקשה, המצדיק, בעיניה, מתן טיפול פסיכולוגי. כן מבקשת היא כי ימונה לה עורך דין מהסנגוריה הציבורית.

4.

המשיב, מנגד, טוען כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, שכן אין היא מעוררת כל בעיה משפטית בעלת חשיבות או נושא אחר שחשיבותו היא כללית. לגופה של הבקשה, המשיב מצביע על העובדה כי ככלל בשירות בתי הסוהר לא ניתן טיפול פסיכולוגי לאסירים, וכי המענה לצרכיהם הנפשיים והרגשיים של האסירים ניתן באמצעות מערך של עובדים סוציאליים, ובמידת הצורך ניתן טיפול פסיכיאטרי במסגרת מרפאת בריאות הנפש של שירות בתי הסוהר. כן מציין המשיב כי בהתאם לנהלי שירות בתי הסוהר, יכול כל אסיר, לרבות המבקשת, לבקש כי יאושר לו טיפול פסיכולוגי פרטי, על חשבונו, באמצעות פסיכולוג חיצוני.

5.

עיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובהחלטתו של בית משפט קמא ומצאתי כי אין מנוס מלדחות את הבקשה. כידוע, ככלל, רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשיגרה, אלא רק אם "מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)). הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה אלו. טענתה של המבקשת מתמקדת באופן פרטני במצבה הנפשי וברצונה לקבל טיפול פסיכולוגי. אין היא מעלה כל סוגיה משפטית בעלת אופי עקרוני אשר תצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ולכן דינה להידחות.

עוד אציין, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי הצדקה ליתן רשות ערעור. כפי שעולה מתגובת המשיב, טיפול פסיכולוגי אינו נמנה על אותן הפריבילגיות להן זוכה אסיר על חשבון המדינה. חלף טיפול זה, זוכה כל אסיר, על-פי צרכיו, לטיפול תומך של השירות הסוציאלי ו/או לטיפול פסיכיאטרי מקצועי במסגרת שירות בתי הסוהר, ועל פי קביעת הגורמים המקצועיים שם. כך נעשה בעניינה של המבקשת. עתה, משעניינה טופל על-ידי גורמי המקצוע, יידעו הם להתאים לה את הטיפול המתאים ביותר האפשרי בין כתלי הכלא ועל פי נהלי שירות בתי הסוהר.

לנוכח האמור, לא ראיתי הצדקה להורות על מינוי סניגור ציבורי עבור המבקשת.

הבקשה, אפוא, נדחית.