רע"ב 5244/13 יצחק אברהם נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה א' טל ) שבגדרו נדחתה עתירת המבקש נגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא לשלבו בסבב חופשות.

1.

הרקע הרלוונטי לבקשה פורט בהחלטת השופטת חיות ב רע"ב 6017/13

בן אברהם נ' שירות בתי הסוהר

(9.9.2013) ; ועל כן אחזור על הדברים בקצירת האומר. המבקש הורשע בעבירות מרמה, זיוף ושיבוש הליכי משפט ונדון לעונש של שש שנות מאסר, שאותו החל לשאת בשנת 2009. המבקש סווג לקטגוריה ב/1 לעניין יציאה לחופשות, אשר מתנה את הוצאתו לחופשות בקבלת אישור ממשטרת ישראל. נוכח מידע מודיעיני שהעלה חשש לשלומו, דחה המשיב את בקשותיו לצאת לסבב חופשות וכן נדחו עתירות קודמות שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על החלטות אלו. בכלל זה, ביום 10.7.2013 דחה בית המשפט קמא עתירה שהגיש המבקש נגד הסירוב לשלבו בסבב חופשות. בית המשפט המחוזי קבע כי למרות שחלק מן המידע המודיעיני החסוי אינו עדכני, עקביות המידע שהצטבר והמידע שהתוסף לאחרונה מעלים חשש לשלום העותר המצדיק את דחיית הבקשה.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען, בתמצית, כי החלטת בית המשפט המחוזי ראויה לבחינה נוספת משום שנסמכה על מידע מודיעיני ישן ולא מהימן, שלא אומת. מנגד סבורה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, הן מאחר שהיא תחומה בעניינו הפרטני של המבקש ואינה מעלה שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מכך, הן משום שגם לגופם של דברים אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שנסמך על חוות דעת של גורמים מקצועיים – שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל – שהעריכו כי קיימת סכנה לשלומו של המבקש.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. לפי הגישה המחמירה, רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986) ). הבקשה דנן נסבה על נסיבותיו הפרטניות של המבקש, וככזו היא אינה מעלה שאלה עקרונית בעלת תחולה רחבה העשויה להצדיק מתן רשות ערעור. גם אם אניח, לטובת העותר, כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09

פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק-דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09

אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה י"א להחלטת השופט א' רובינשטיין (24.8.2009)) , אינני סבור שיש – בנקודת הזמן הנוכחית – עילה למתן רשות ערעור. החומר המודיעיני המתייחס למבקש נבחן בימים אלה ממש על ידי חברתי השופטת א' חיות, אשר קבעה כי אין עילה להתערב בקביעתם של הגורמים המקצועיים שלפיה שילובו של המבקש בסבב חופשות אכן צפויה לסכן את שלומו ( רע"ב 6017/13 בן אברהם נ' שירות בתי הסוהר

(9.9.2013) ) ולא ראיתי לסטות מהכרעתה זו. בצד האמור, אעיר כי לא נסגרה הדלת לבחינה מחודשת של בקשת המבקש ליציאה לחופשה. בדיון שקיימתי במעמד צד אחד (בהתאם להחלטתי מיום 11.9.13), שנועד לקבלת הבהרות מהמשיבה ומגורמי המודיעין שלה בהתייחס לחומר החסוי, הודיע בא כוח המשיבה כי בשים לב לחלוף הזמן מאז ההחלטה האחרונה בעניינו של המבקש, וכלל נסיבות העניין ועל רקע נהלי שירות בתי הסוהר בהקשר זה, יובא עניינו של המבקש לבחינה מחודשת בתחילת חודש אוקטובר שנה זו ותינתן החלטה חדשה בעניינו. אין צריך לומר כי החלטה זו תוכל לעמוד לביקורתו השיפוטית של בית המשפט המחוזי, ככל שתהיה עילה לכך.

בכפוף לאמור, הבקשה למתן לרשות ערעור נדחית אפוא.