רע"ב 5318/99 קוסטיקה יצחק נ. הוועדה למניעת אלימות במשפחה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשתי עתירות אסירים (ע"ש 1631/99 וע"ש 1796/99) שהגיש המבקש.

1.המבקש מרצה מאסר עולם, לאחר שהורשע ברצח אשתו. שתי עתירותיו התייחסו לתנאי חופשותיו. בין היתר התייחסו עתירותיו לאיסור המונע ממנו כניסה לתחום גוש דן (למעט העיר חולון, בה מתגוררים הוריו הקשישים), להגבלת משכן של חופשותיו, להתניית יציאתו לתל-אביב בליוויו של ערב צמוד, ועוד. הדיון בעתירותיו של המבקש החל ביום 14.7.99 ונדחה ליום 21.7.99, משהתברר, כי עניינו עתיד להישמע בפני הוועדה למניעת אלימות במשפחה. ב- 21.7.99, לאחר חידוש הדיון ושמיעת המבקש והמשיבים, דחה בית המשפט המחוזי את עתירותיו. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי לא מצא מקום להתערב בשיקולי הוועדה למניעת אלימות במשפחה, כי למבקש אין זכות מוקנית לצאת לחופשה וכי המגבלות שהוטלו עליו הן סבירות ומידתיות, בהתחשב בנסיבות.

2.המבקש מבקש לערער על החלטה זו. לטענתו, לא ניתנה לו שהות מספקת להעלות את מכלול טענותיו בפני בית המשפט המחוזי. עוד הוא טוען, כי בית המשפט הביע דעה ביקורתית באשר לרוצחים בכלל ולרצח שביצע המבקש בפרט. לגוף עתירותיו טוען המבקש, כי בית המשפט לא נדרש לטענות שבעתירתו, שעניינן התעלמות רשויות בתי הסוהר מפניותיו ואילוצו לפנות לבית המשפט בעתירות אסירים ולגזול מזמנו.

3.בתשובת המשיבה נטען, כי חלק ניכר מן הטענות שהעלה המבקש בעתירותיו הוסדר עובר למתן ההחלטה ונכלל בפרוטוקול הדיון ובהחלטתו הקודמת של בית המשפט מיום 14.7.99. עוד נטען, כי למבקש ניתנה הזדמנות מספקת לשטוח את טענותיו והללו מופיעות במלואן בפרוטוקול ובהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. לגוף העתירה טוענת המשיבה, כי לעותר, כלכל אסיר, אין זכות מוקנית לצאת לחופשות, וכי הואיל והורשע ברצח אשתו והואיל וחילל את קברה, נקבעו תנאים מגבילים לחופשותיו, על מנת לאזן כהלכה בין צרכיו ורצונותיו לבין שלום הציבור וטובת ילדיו - ילדי אשתו המנוחה. עוד טוענת המשיבה, כי בית המשפט המחוזי (השופט ע' דוויק) דן כבר בעבר (ב8.3.99-) בתנאי חופשותיו של המבקש ולא מצא לנכון להתערב בהם.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

"הלכה פסוקה היא, כי תפקידו של שופט בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירת אסירים, הוא תפקיד ביקורת של רשות שופטת על החלטותיה של הרשות המבצעת. ביסודה של ביקורת זו עומדת השאלה, אם רשות ציבורית סבירה רשאית היתה להגיע להחלטה אליה הגיע. ביסודה של ביקורת זו אינה עומדת השאלה כיצד היה השופט, אילו עטה איצטלה של איש ביצוע, מחליט. אכן, על השופט לשאול עצמו אם שלטונות בית הסוהר שקלו את כל השיקולים הרלבנטיים, ואיזנו ביניהם בצורה ראויה. אם התשובה היא בחיוב, אל-לו לשופט להחליף את שיקול דעת השלטונות בשיקול דעתו שלו, גם אם לסברתו שלו היה מקום לערוך איזון ראוי אחר." (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי , פ"ד מז (3) 802, 804).

המבקש הורשע, כאמור, ברצח אשתו. ילדיו, ילדי אשתו המנוחה, מתגוררים בגוש דן. המבקש חילל את מצבת אשתו המנוחה. עקב נסיבות אלו מצאה הוועדה למניעת אלימות במשפחה להמליץ את המלצותיה באשר לחופשותיו של המבקש. בית המשפט המחוזי בחן את שיקולי המשיבים ואת האיזון בו בחרו ולא מצא בהם פסול. בית משפט זה יעניק רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בעתירות אסירים, רק כאשר הדיון בהן מעורר סוגיות החורגות מעניינו של המבקש ומערבות נושאים בעלי השלכות חוקתיות ציבוריות או משפטיות נרחבות (וראו רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל , לא פורסם). נסיבות אלו לא נתקיימו בעניינו של המבקש ולפיכך דין בקשתו להידחות.