פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
532/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
יהודה היצחקי
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. משטרת ישראל
3. הרשות לשיקום האסיר
4. וועדת אלימות במשפחה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.1.14 בעת"א 8049-12-13 שניתן על-ידי השופט
יונתן אברהם
בשם המבקש:
עו"ד אפרים דמרי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעת"א 8049-12-13 מיום 14.1.14 (השופט י'
אברהם ), בו נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטתה של הרשות לשיקום האסיר (להלן רש"א ), שלפיה המבקש אינו בשל להשתלב בהוסטל טיפולי, וכן ההחלטה שלא לאפשר לו לצאת לחופשות שייעודן קידום השילוב האמור.
רקע והליכים
ב.
המבקש מרצה עונש מאסר בן 9 שנים ו-3 חודשים, החל משנת 2007, בגין עבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות חמורות, התעללות בקטין, תקיפה בנסיבות חמורות של קטין והדחה בחקירה. עונשו המקורי קוצר משמעותית בבית משפט זה. יצוין כי במהלך משפטו נמלט המבקש לארה"ב, נעצר שם ולאחר תקופה הוחזר. עם תחילת מאסרו, סווג המבקש כאסיר אלימות במשפחה, בחלוף הזמן, הותר למבקש לצאת לחופשות, בהתאם להמלצת ועדת אלימות במשפחה (להלן ועדת אלמ"ב ).
ג.
במהלך אוגוסט 2013 הוחלט לשלול את חופשותיו של המבקש על רקע מידע מודיעיני, שייחס לו אלימות מילולית ואיומים בטלפון כלפי אשה. ביום 11.8.2013 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 16935-08-13) לביטול החלטה זו. ביום 15.8.13, בהסכמת הצדדים, נמחקה העתירה (השופט ע' עיילבוני ) והדיון הוחזר לועדת אלמ"ב. ביום 17.9.13, שבה והתכנסה ועדת אלמ"ב בעניינו של המבקש, לאחר שהמבקש עומת עם המידע האמור, ובסופו המליצה לא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופש עד אשר יתברר המידע נגדו. במקביל החזיר שירות בתי הסוהר את סיווג המבקש לקטגוריה המונעת יציאה לחופשות.
ד.
לאחר שועדת אלמ"ב שבה והתכנסה בעניינו של המבקש, שוב לא המליצה לאפשר לו לצאת לחופשות, הגיש המבקש עתירה נוספת (עת"א 60066-10-13) בעניין חופשותיו. ביום 13.11.13, נדחתה העתירה ( השופט
י' אברהם ). נקבע כי
ההחלטה לשלול את חופשותיו של המבקש היא סבירה ואין להתערב בה. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"ב 7996/13 היצחקי נ' שירות בתי הסוהר ). בדיון ביום 6.1.14 קיבל בית המשפט (השופטת ע' ארבל , והשופטים
ח' מלצר
ו צ' זילברטל ) את הבקשה בחלקה, תוך שהורה לועדת אלמ"ב לעמת את המבקש עם המידע המודיעיני בעניינו. כן עולה מהחומר שבפני, כי התגלה מידע מודיעיני נוסף
כנגד המבקש, שעניינו איומים; בשיחה עמו על כך – כעולה מחומר גלוי שצורף – שלל התנהגות אלימה, כולל איומים, ולדבריו לעתים הוא ואם ילדיו עלולים להתווכח בנושאי הילדים אך לא מעבר לכך. בדו"ח ועדת אלמ"ב מיום 25.2.14, שהוגש במסגרת התשובה לבקשה דנא (ראו להלן), חזרה הועדה על המלצתה שלא לאפשר למבקש חופשות עד אשר יתברר המידע המודיעיני העומד כנגדו.
ה.
כעולה מדוחותיו של ועדת אלמ"ב בציר הזמן, נסיונותיו של המבקש להשתלב בתהליך שיקומי-טיפולי בין כתלי הכלא לא צלחו. בדיון הועדה ביום 13.3.13 נבחנה לראשונה אפשרות שילובו במסגרת הוסטל שיקומי, ונכחו בדיון גם נציגי רש"א. בחוות דעתה מאותו מועד, ציינה הועדה, כי המבקש פנה לנציג רש"א בבקשה להכיר אפשרויות לבניית תכנית שיקומית בפיקוח רש"א. הועדה הוסיפה, כי גורמי הטיפול מתרשמים לטובה מן התהליך שעובר המבקש וכי נציגי רש"א רואים בחיוב את השתלבותו במסגרת שיקומית. לאור זאת המליצה הועדה, כי המבקש יוכל לשהות בשלוש מחופשותיו בהוסטל "בית אברהם", וזאת כדי לבחון את התאמתו להוסטל שיקומי, ויוכל גם לקיים מפגשים במרכז למניעת אלימות "יד שרה". במכתבו מיום 13.6.13 הודיע מנהל ההוסטל "בית אברהם", כי לא יוכל לקבל את המבקש למסגרת ההוסטל בשל השתלבות חברתית חסרה במובנים שונים. במקביל, הוזמן המבקש לראיון ב"יד שרה", שלאחריו הוחלט כי לא יוכל להשתלב במוסד זה. על רקע זה, החליטה רש"א כי המבקש אינו מתאים להשתלבות במסגרת שיקומית מחוץ לכתלי בית הכלא.
ו.
בדו"ח ועדת אלמ"ב מיום 17.9.2013, נאמר כי המבקש אינו מצליח להשתלב בטיפול ואינו נתרם ממנו, ורש"א קיבלה החלטתה בהתאם. במכתב מיום 8.1.14, כתב מפקח ארצי ברש"א, כי המבקש אינו מתאים לטיפול בהוסטל אחר בפיקוחה של רש"א.
ז.
ביום 3.12.13 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי (עת"א 8049-12-13), כנגד קביעתה של רש"א והמלצתה של ועדת האלמ"ב. ב פסק דין מיום 14.1.14 (השופט י' אברהם ) נדחתה העתירה. בית המשפט קבע, כי המבקש עצמו הוא שיזם את הפניה להוסטל "בית אברהם", ולא רש"א עצמה, ומכל מקום, נוכח העובדה שלאחר שהותו במוסד זה, לא נמצא המבקש מתאים להוסטל טיפולי ואף למסגרת טיפולית קבוצתית בתוך בית הסוהר, ונוכח דו"ח ועדת אלמ"ב מיום 17.9.13 והמידע המודיעיני בעניינו, לא נפלו פגמים בהחלטת רש"א.
הבקשה
ח.
בבקשה בפנינו, נטען כי מבחינה דיונית, עסקינן בערעור בגלגול שני. זאת, כך נטען, הואיל והגורם הראשון הדן בעניינו של העותר הוא גורם מנהלי (רש"א) ולא גוף מעין שיפוטי.
ט.
לגופו של עניין, טוען המבקש, כי החלטות המשיבים הן בלתי סבירות ואינן משקפות אל נכון את השתלשלות האירועים ואת נסיבותיו האישיות. לטענתו, שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי המבקש הוא שבחר להשתלב בהוסטל "בית אברהם", שכן רש"א היא שהמליצה על שילובו, אף אם המלצה זו נולדה על רקע פנייתו העצמאית לנציג רש"א. עוד נטען, כי אי-התאמתו להוסטל "בית אברהם" אינה מלמדת על היעדר התאמתו להשתלבות בהוסטלים אחרים. לפי הטענה, נוכח העובדה שהוסטל "בית אברהם" אינו מותאם לטיפול באלימות במשפחה, אלא לטיפול בהתמכרות לסמים ואלכוהול, קביעתה של רש"א כי המבקש אינו מתאים להשתלבות בהוסטל אחר היא בלתי סבירה.
י.
עוד טוען המבקש, כי הן המשיבים והן בית המשפט קמא ייחסו משקל מופרז למידע המודיעיני בעניינו. נוסף לכך טוען המבקש, כי על ועדת אלמ"ב לעמוד בהתחייבותה הנטענת, לפיה לא תעמוד בפני קליטתו של המבקש בהוסטל "מפתחות". סופו של דבר נטען, כי נוכח מכלול הנתונים, ובהתחשב בכברת הדרך הטיפולית שעבר יחד עם הגורמים הסוציאליים וברצונו להשתלב במסגרת טיפולית, החלטת רש"א היא בלתי סבירה.
יא.
בתגובת המשיבים נטען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, באשר אין היא מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי לא נפל פגם בהחלטתם של הגורמים המקצועיים. נטען, כי בעקבות חווֹת הדעת שנמסרו ממנהל הוסטל "בית אברהם" ומארגון "יד שרה", נמצא המבקש על ידי רש"א כמי שאינו מתאים לטיפול בהוסטלים המפוקחים על ידיה. כן ציינו המשיבים, כי המבקש נפלט ממסגרות טיפול קבוצתיות ופרטניות בתוך בית הכלא בעקבות היעדר שיתוף פעולה, אלימות מילולית, והתרשמות כי לא נתרם מן הטיפול, וגם לעובדה זו ניתן משקל בקביעת רש"א. משכך, טוענים המשיבים, כי החלטת הגורמים המקצועיים סבירה, ואין מקום להתערב בה.
יב.
לכך משיב המבקש, כי המדובר בסיטואציה הגורמת לעיוות דין, שכן גורמי הטיפול ועדת אלמ"ב תמכו בתכנית טיפולית שיקומית למבקש, אלא שלא נמצא מתאים להוסטל אליו הופנה. צורף תצהיר של המבקש העותר להזדמנות לשיקום אמיתי, ומטעים כי יצא ל- 40-30 חופשות ללא הפרה בתוך שבע שנות מאסר.
הכרעה
יג.
לאחר העיון, לרבות בדו"ח ועדת אלמ"ב מיום 25.2.14 ובחומר מודיעיני, חוששני כי לא אוכל להיעתר לבקשה. אשר למישור הדיוני, אכן לטעמי יש להבדיל בין מצב בו עותר אסיר כנגד החלטה של גורם מינהלי בשירות בתי הסוהר, לבין מצב בו נתקפת החלטה של גוף מעין שיפוטי, דוגמת ועדת השחרורים. לגישתי, במצב הראשון יש מקום להגמשתן של אמות המידה להתערבות (רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (2008); דברי השופט (כתארו אז) גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (2009); רע"ב 6687/09
אבי טל נ' שירות בתי הסוהר
(2009); רע"ב 697/13
מדינת ישראל נ' מוסלי (2013)); ואולם, אף במשקפי הגישה המקלה, איני סבור כי במהות נפלו בנידון דידן פגמים המצדיקים התערבות בהחלטת המשיבים ובפסק דינו של בית המשפט קמא, קרי, אין לומר כי החלטת המשיבים היא בלתי סבירה באופן המצדיק התערבות.
יד.
אכן, שיקום אסירים מצוי במעלה האינטרס הציבורי ( ע"פ 8092/04
חביב נ' מדינת ישראל , פסקה 9 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ) ולא בכדי פועל שירות בתי הסוהר יחד עם רש"א להכנת תכניות שיקום לאסירים לקראת שחרורם. ברי כי ככל שיצלח שיקומו של אסיר, יפחת הסיכוי כי ישוב לסורו ויפגע בקרבנות עבירה ובציבור.
טו.
ואולם, חרף זאת ובנסיבות ענייננו, סבורני כי אין מקום להתערב במסקנתם ובהחלטתם של הגורמים המקצועיים בעניינו של המבקש. כעולה מהשתלשלות העניינים ומן המסמכים שבתיק, לרבות דוחות ועדת אלמ"ב לאורך הזמן, ניתנו למבקש הזדמנויות שונות להשתלב במסגרות טיפוליות, בתוך בית הסוהר ואף מחוצה לו, אשר לא צלחו. לפי הדוחות, נראה כי המבקש לא נתרם מן הטיפולים השונים; אכן, בהמלצתה של ועדת אלמ"ב מיום 13.3.13, התאפשר למבקש לבדוק התאמתו במספר מסגרות שיקומיות. דא עקא, שגם ניסיון זה לא עלה יפה, כמפורט מעלה. הדו"ח האחרון של ועדת אלמ"ב, מ-25.2.14, בדיון שמיני, אינו מאשש את טענות המבקש באשר לעמדת הועדה, נוכח תולדות המבקש והדיונים הרבים לגביו.
טז.
אשר לטענת המבקש, כי על ועדת אלמ"ב לקיים את התחייבותה הנטענת שלא לעמוד בדרכו ולאפשר לו להשתלב בהוסטל "מפתחות": מקריאת דו"ח של ועדת אלמ"ב מיום 4.12.11, לא נראה כי הועדה התחייבה לאפשר למבקש להשתלב בהוסטל "מפתחות" בכל מקרה שהוא; קריאה מושכלת של הדו"ח מלמדת כי כוונת הועדה היתה שאם וכאשר יימצא המבקש מתאים על ידי הגורמים המקצועיים לשהות בהוסטל טיפולי, לא תעמוד הועדה בדרכו. באשר לטענת המבקש כי אי-התאמתו של המבקש להוסטל "בית אברהם" ו"יד שרה" אינה משליכה על התאמתו להשתלב בהוסטל שיקומי אחר, לרבות הוסטל "מפתחות", וכן טענתו כי המידע המודיעיני אינו בר משקל לעניין שילובו בהוסטל שיקומי, לא ראיתי מקום להתערב בקביעות של הגורמים המקצועיים באלה. למידע המודיעיני – כמובן בגדרי תוכנו, מהימנותו והשכל הישר – עשוי להיות משקל בהכרעות כגון דא; אל מול אינטרס האסיר, שהוא כמובן חשוב, עומד אינטרס ההגנה על הציבור.
יז.
סיכומם של דברים, התמונה הכוללת היא שעסקינן בהחלטה שהתקבלה על בסיס שיקולים מקצועיים, ולא מצאתי בה אי סבירות והצדקה להתערבות (ראו רע"ב 11159/07
מדינת ישראל נ' י' א' (2008), פסקה ו').
יח.
טרם חתימה יצוין, כי בדו"ח ועדת אלמ"ב מיום 25.2.14, נאמר שהמבקש לא שלל אפשרות להצטרף לקבוצה טיפולית של עברייני מרמה אשר הוצעה לו בבית הסוהר. יתכן, מבלי לטעת מסמרות, כי אפיק זה יימצא מתאים למבקש, ואין לומר נואש, אך דבר זה חורג מגדרי הבקשה דנא.
כללם של דברים
יט.
סופו של דבר, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.
ניתנה ביום י"ח באדר ב התשע"ד (20.3.2014).
תוקנה היום, כ"ג באדר ב
התשע"ד (25.3.2014).
ש ו פ ט