רע"ב 5452/15 ג'ורג' קריאקו נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 21668-07-15, שניתן ביום 3.8.2015 (הנשיא א' טל , והשופטות ה' עובדיה ו- ב' טולקובסקי ). בפסק הדין נדחתה עתירה שהגיש המבקש כלפי החלטת וועדת השחרורים שלא לשחררו על תנאי למסגרת טיפולית.

2.

המבקש מרצה החל מחודש אוגוסט 2014 עונש מאסר בן 16 חודשים בגין עבירות של גניבת אופנוע ונהיגה בו ללא רישיון וללא ביטוח, ובגין מעשה פזיזות ורשלנות עקב נהיגתו באופנוע ובריחתו ממחסום משטרתי בעודו תחת השפעת אלכוהול. בעברו הפלילי מספר עבירות רכוש ותעבורה.

המבקש פנה לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור מוקדם על תנאי ממאסרו למסגרת טיפולית, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001. ביום 14.5.2015 ערכה הוועדה דיון ראשון בבקשתו, ובגדרה ציינה כי על פניו דין הבקשה להידחות מכיוון שהמבקש אינו מגלה מודעות למצבו ומכיוון שלא הוצגה כל תכנית טיפולית של ממש מצדו. יחד עם זאת, קבעה הוועדה כי תינתן למבקש אפשרות להגיש לעיונה תכנית טיפולית פרטית מפורטת, ולאחר מכן תידון בקשתו בשנית. ביום 25.6.2015 נערך דיון שני בבקשה, לאחר שהמבקש הגיש תכנית טיפולית שהוכנה לבקשתו על ידי "מרכז אלאמל לשירותים חברתיים בע"מ". הוועדה בחנה את התכנית, אך הגיעה למסקנה כי אין בה כדי לאפשר היעתרות לבקשה. החלטת הוועדה נומקה בכך שהמבקש מכחיש את העובדה כי יש לו תלות גבוהה באלכוהול, וכן בכך שהוא לא החל בכל הליך טיפולי בהקשר זה במהלך תקופת מאסרו. כן נאמר, כי קיימים מידעים אשר הוגשו לעיון הוועדה אשר מעידים על התנהגות המבקש בכלא ומלמדים על היעדר מודעות מצדו לקיומם של צדדים בעייתיים באישיותו, ועל כך שהוא אינו מבין את חומרת מעשיו. מטעמים אלו, נדחתה הבקשה.

עתירה שהגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים כלפי החלטת וועדת השחרורים, נדחתה. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בקביעת הוועדה, אשר נסמכה בין היתר על עמדת הגורמים הטיפוליים ברש"א. צוין, כי לא נפל פגם גם במשקל שניתן לכך שהמבקש מכחיש את התמכרותו לאלכוהול, או לכך שהוא לא החל בהליך טיפולי בתקופת מאסרו. בית המשפט התייחס גם לתכנית הטיפולית שהוכנה, תוך שציין כי בנסיבות העניין אין בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש.

3.

כלפי החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הוגשה הבקשה דנא, ובה טוען המבקש כי יש לקבל את בקשתו לשחרור על תנאי למסגרת הטיפולית שהוצעה. המבקש מדגיש, כי האינטרס הציבורי הוא לשלבו בתוכנית טיפולית טרם שחרורו, וכי מדובר בתכנית אמינה וטובה. עוד נאמר, כי מדובר בתכנית מפוקחת והדוקה, ולכן יש בה כדי לאיין את מסוכנותו. המבקש מוסיף כי הוועדה לא נתנה את דעתה למצבו האקטואלי, אלא נסמכה בעיקר על נתוני עבר שאינם רלבנטיים עוד בעת הזו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן רק במקרים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר. הלכה זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר בבקשות שעניינן בהחלטות וועדת שחרורים בבקשות לשחרור מוקדם, שהרי למעשה מדובר בבקשות אשר מגיעות לבית משפט זה "בגלגול שלישי" לאחר שעניינו של האסיר כבר נבחן פעמיים [השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסקה 3 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 8720/13 שמואל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (17.3.2014); רע"ב 8548/14 אלשיך נ' וועדת השחרורים בבית הסוהר הדרים , פסקה 6 (5.3.2015)]. בענייננו, טענות המבקש מעוגנות במובהק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ומשכך לא מתקיימת אמת המידה האמורה למתן רשות ערעור. בעיקרו של דבר, המבקש גורס כי יש לבחון פעם נוספת את התכנית המפורטת שהוכנה על ידי "מרכז אלאמל לשירותים חברתיים בע"מ", והרי מובן כי נושא זה אינו חורג מעניינו הפרטני. זאת ועוד, עיינתי בתכנית הטיפולית ולא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בקביעות וועדת השחרורים ובית המשפט לעניינים מנהליים לגביה. ניתן ללמוד כי אף לשיטת כותבי התכנית, המבקש "פיתח תלות גבוהה באלכוהול" (עמוד 2 לתכנית), בעוד שלא מובן האם וכיצד יש בידי התכנית להוות מענה הולם לכך. זאת, כמובן, על רקע העובדה כי המבקש מכחיש את התמכרותו לאלכוהול ולא עבר כל הליך טיפולי בתקופת מאסרו.

5.

בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המבקש כי ימונה לו סניגור ציבורי לצורך ניהול הליך זה, וזאת בהתחשב בכך שהלה היה מיוצג במסגרת ההליך בבית המשפט לעניינים מנהליים, ובכך שמכלול טענותיו נשמעו ונבחנו כראוי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.