רע"ב 8548/14 מואיד אלשיך נ. ועדת השחרורים בבית הסוהר הדרים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (הנשיא א' טל והשופטים א' מקובר ו ש' בורנשטין ) בעת"א 50189-10-14 מיום 30.11.2014, בו נדחתה עתירתו של המבקש על החלטת ועדת השחרורים מיום 26.10.2014, אשר בגדרה נדחתה בקשת המבקש לשחרור מוקדם.

הרקע הדרוש לעניין

1.

המבקש נושא בעונש מאסר של 44 חודשים בגין הרשעתו במסגרתו הסדר טיעון, בביצוע עבירות בגדרי 17 אישומים, שעיקרן מתן שוחד, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, שיבוש מהלכי משפט ושיווק ביצים שלא כדין. המבקש החל לרצות את עונשו ביום 28.7.2012. מועד סיום שני שליש מתקופת המאסר חל ביום 4.11.2014 ומועד סיום ריצוי המאסר יחול ביום 27.3.2016 (ובניכוי מנהלי ביום 24.1.2016). יצוין כי הפרשה שבגדרה הורשע המבקש, שהיה אחד מבין 14 נאשמים, עניינה בפעילותו השיטתית של ארגון היררכי, אשר עסק במשך כחצי שנה בהברחת ביצים עם חותמות מזויפות משטחי הרשות הפלסטינית לשטחי מדינת ישראל באמצעות עשרות משאיות, והכל תמורת בצע כסף ותוך ביצוע עבירות פליליות רבות. המבקש ושני נאשמים נוספים היו מנהלי הארגון והם ניהלו בפועל את העברת המשאיות.

עוד יש לציין כי זהו מאסרו השני של המבקש, אשר נדון בעבר לעונש מאסר בפועל לפרק זמן של חודשיים בגין הרשעה בעבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, שימוש במסמך מזויף, זיוף וכניסה לישראל שלא כחוק.

2.

ביום 26.10.2014 התכנסה ועדת השחרורים בעניינו של המבקש ודחתה את בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי. הוועדה התייחסה להערכתה של קצינת המבחן, כפי שפורטה בגזר דינו של המבקש, לפיה המבקש נוטל אחריות חלקית בלבד למעשיו ושולל כל בעייתיות בהתנהלותו. הוועדה התרשמה, כי המצב לא השתנה בצורה ממשית מאז החל המבקש לשאת בעונשו. צוין כי העובדה שהתנהלותו של המבקש בכלא היא תקינה אין בה, כשלעצמה, כדי לשנות את הרושם האמור. עוד מצאה הוועדה כי אין בתכנית השיקום שהוצעה על-ידי המבקש כדי לאיין את מסוכנותו, וזאת משום שהמבקש לא החל במאסרו בהליך טיפולי בתחום עבירות המרמה ולהיבט זה אין התייחסות גם בתכנית המוצעת. אחד מחברי הוועדה ראה להדגיש גם את הצורך המתעורר במקרים מסוימים שלא לסכל את העונש שהטיל בית המשפט על אסיר, על-ידי שחרורו לאחר שהשלים ריצוי שני שליש מתקופת מאסרו.

3.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי נגד החלטת ועדת השחרורים. בית המשפט דחה ביום 30.11.2014 את עתירת המבקש וקבע כי למרות תפקודו התקין בבית הכלא והקורסים הרבים שעבר בתחום החינוך, אין באלו כדי לאיין את מסוכנותו הואיל ולא עבר הליך טיפולי בקשר לעבירות מרמה, וזאת הגם שהליך מסוג זה לא היה קיים במקום מאסרו של המבקש. בית המשפט לא השתכנע כי התכנית השיקומית שהוצעה, גם בלי להתייחס לאפשרויות הפיקוח עליה, נותנת מענה ראוי לסיכון הצפוי מהמבקש בתחום עבירות המרמה. אשר לחלק משותפיו של המבקש לכתב האישום ששוחררו על תנאי, קבע בית המשפט כי מיהותם ומעשיהם אינם דומים למבקש ולמעשיו ולפיכך שחרורם המוקדם בהסכמת המשיב אינו מצדיק את שחרורו המוקדם של המבקש.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. המבקש – באמצעות עו"ד מחמוד נעאמנה – טוען כי בקשתו מעלה שאלות משפטיות שונות שעניינן בהפעלת עיקרון האחידות בין נאשמים ולכן יש להיעתר לה. לגוף העניין, טוען המבקש כי איזון נכון בין השיקולים הרלוונטיים צריך היה להוביל לשחרורו המוקדם מהמאסר. זאת מאחר, בין היתר: שהוא הודה ונטל אחריות למעשיו; התנהגותו בבית הסוהר היא חיובית, אין לו כל עבירת משמעת ולא נפתח נגדו תיק פלילי בזמן מאסרו; הוא השתלב בהליכים טיפוליים שונים ובעבודה ונטל חלק בקורסים שונים במהלך מאסרו; אין לזקוף לחובתו את העובדה שבבית הכלא שבו הוא שוהה אין טיפול בעבירות מרמה; דוחות גורמי הטיפול בעניינו הם חיוביים. בהקשר זה נטען כי לא היה מקום להתייחס לתסקיר שנערך בעניינו בתקופת משפטו, שכן מאז חלפו שנתיים. עוד טוען המבקש לקיומה של הפליה בינו לבין נאשמים אחרים בפרשה, אשר זכו להשתחרר שחרור מוקדם.

5.

המשיב – באמצעות עו"ד לירון הופפלד – טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף מן הטעם שהיא נוגעת לעניינו הפרטני של המבקש ואינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית. עוד טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה משום שלא מתקיימים התנאים המצטברים לצורך שחרורו המוקדם של המבקש. לגישתו, הגם שהתנהגותו של המבקש בין כותלי הכלא היא חיובית, קיימים שיקולים המובילים למסקנה כי שחרורו המוקדם יסכן את שלום הציבור, וכי הוא אינו ראוי לכך. המשיב טוען כי מסוכנותו של המבקש, הנלמדת ממעשיו החמורים ומהרשעותיו הקודמות (כולל מאסר קודם), לא פחתה במהלך מאסרו. אין בתכנית השיקומית שהוצעה כדי לאיין מסוכנות זאת, בהתחשב בכך שאינה כוללת טיפול ייעודי בתחום עבירות המרמה. אשר לטענת ההפליה, טוען המשיב כי נסיבותיהם של שותפיו של המבקש לכתב האישום אשר שוחררו בשחרור מוקדם, שונות מנסיבותיו של המבקש.

יצוין כי תגובת המשיב הוגשה באיחור של יום אחד ובצדה בקשה להארכת מועד המתקבלת בזאת. כמו כן מתקבלת הבקשה המוסכמת להחליף את אחד מנספחי התגובה.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות. כידוע, על-פי ההלכה הפסוקה רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר, תינתן כאשר מתעוררת בעיה משפטית או נושא אחר שהם בעלי חשיבות כללית [ראו, למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986)]. זאת במיוחד בהחלטות שעניינן שחרור מכוח חוק שחרור על תנאי, התשס"א-2001, הואיל ולמעשה מדובר ב"גלגול שלישי", לאחר שעניינו של האסיר נבחן פעמיים [ראו: דברי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"ב 425/09 פריניאן נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 3 (11.3.2009); ודברי השופט א' רובינשטיין ברע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל , פסקאות י"ג-י"ד (24.3.2009)]. בענייננו, טענותיו של המבקש מעוגנות כל כולן בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואינן מקימות שאלה או סוגיה בעלת חשיבות כללית. הטענה העקרונית כביכול שמעלה המבקש בבקשתו בנוגע להפרה של עיקרון האחידות בין אסירים וקיומה של הפליה בינו לבין שותפיו לכתב האישום, אין בה ממש. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה לגזור גזרה שווה מעניינם של השותפים לעניינו של המבקש, הואיל ומעשיהם נופלים בחומרתם מאלו של המבקש, שהיה כזכור ממנהלי הארגון. מעבר לכך, וכפי שצוין על-ידי ועדת השחרורים ובית המשפט, התנהגות חיובית בין כותלי הכלא היא תנאי הכרחי אך לא מספיק על מנת לזכות בשחרור על תנאי, בתום שני שליש מתקופת המאסר. בהתחשב במכלול הנסיבות ומשלא עבר המבקש כל טיפול בתחום עבירות המרמה בבית הסוהר ואף אינו צפוי לקבל טיפול בתחום זה במסגרת התכנית השיקומית שהציע, ברי כי התנהלותו החיובית והתקינה במהלך מאסרו אינה יכולה להצדיק שחרור מוקדם. זאת, במיוחד בשים לב לכך שהמבקש חטא בעבירות המאופיינות במרמה עוד לפני הפרשה הנוכחית וריצה בגין כך עונש מאסר קצר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.