רע"ב 5527/08 פורסאן סביחאת נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן-יוסף), אשר קיבל את ערעור המשיבה והורה על ביטול שחרורו על-תנאי של המבקש ממאסר.

1.

המבקש מרצה עונש מאסר של חמש שנים ושלושה חודשים בגין הרשעתו בשלושה תיקים פליליים שצורפו. הוא הורשע במגוון של עבירות, וביניהן חטיפה לשם סחיטה, סחר בסמים, סחיטה באיומים, תקיפת שוטר, איומים, התפרצות גניבה, שימוש ברכב ללא רשות, שוטטות למטרה אסורה וקבלת נכס שהושג בפשע. כן הופעלו שני מאסרים על-תנאי של 20 חודשים ושל שנה שנגזרו עליו בתיקים קודמים.

ועדת שחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א – 2001 (להלן: הוועדה והחוק , בהתאמה) דנה בבקשת המבקש להשתחרר שחרור על-תנאי ממאסר לאחר שריצה שני שלישים מעונשו. המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שמדובר במאסרו השלישי של המבקש שהורשע בעבירות חמורות, שוחרר בעבר שחרור מוקדם אך חזר וביצע עבירות. עוד הציגה המשיבה דו"ח מודיעיני ודו"ח משטרה המצביעים על התנהגות שלילית של המבקש בכלא ועל השתייכותו לארגון פשיעה. לטענת המשיבה בפני הוועדה, על אף שכיום המבקש נוטל אחריות על מעשיו והוכנה לו תכנית רש"א, אין להורות על שחרורו שכן יהא בכך לסכן את שלום הציבור.

עמדות חברי הוועדה נחלקו. בדעת הרוב נסקרה עמדת המדינה אול מול עמדת בא כוח המבקש והמסמכים שהציג כתימוכין לטענותיו. נקבע כי בחינת מכלול השיקולים ועיון בתיקו האישי של המבקש מוליכים למסקנה כי מדובר באסיר הראוי לשחרור על-תנאי מאחר שהוא יוצא לחופשות ללא כל חשש, חוזר בזמן וללא מעורבות פלילית ; התנהלותו בכלא מעידה על רצונו וניסיונו להשתקם ; הוא נמצא באגף נקי מסמים ; בתקופת המאסר הארוכה נרשם לחובתו דו"ח משמעת אחד בלבד ; הוא זוכה לאמון רשויות שב"ס שאף הסכימו כי יארח בבית משפחתו אסיר אחר עת הוא יוצא לחופשה ; הוא הגיש תכנית של רש"א חרף הרשעותיו הקודמות ועברו, דבר המצביע על האמון שנותנת רש"א בשיקומו. עוד צוין בדעת הרוב כי אין הם מתעלמים מסוג ההרשעות שביצע המבקש ומהרשעותיו הקודמות, אך שיקולה הוועדה מתבסס גם על כך שהאפשרות של שיקום האסיר לפי תכנית ידועה עדיפה על הותרתו במאסר ללא טיפול או תכנית.

דעת המיעוט סברה כי אין להיעתר לבקשה לשחרור על-תנאי, בשים לב לכך שמדובר במאסרו השלישי של המבקש בגין רשימה ארוכה של עבירות ; ממאסרו הראשון שוחרר המבקש שחרור מוקדם על תנאי אך הפר את האמון שניתן בו וחזר לבצע עבירות ; קיימים מידעים חמורים לגבי התנהגותו במהלך המאסר, חלקם רלוונטיים לשנת 2007. על-פי המידעים שייך המבקש לארגון פשיעה וספק אם תוכנית השיקום תביאו לחזור בו מדרכו הרעה. צוין עוד כי המידעים בתיק מורים על המשך פעילות עבריינית ועל המשך היות המבקש מסוכן לציבור.

לאור האמור הוחלט כי המבקש ימלא אחר תכנית רש"א, לרבות לעניין מקום העבודה, יחתום חתימה מוגברת אחת לשבוע בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריו וישהה במעצר בית בין השעות 22:00 עד 06:00 למחרת בבוקר. כן נקבע דיון המשך לצרכי מעקב לחודש ספטמבר 2008.

2.

המשיבה הגישה ערעור על החלטת הוועדה ובמקביל עוכב לבקשתה ביצוע החלטת הוועדה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את החלטת הוועדה לאחר שעיין בדו"חות המודיעיניים שהגישה המשיבה, בתוכנית רש"א, בדו"ח הסוציאלי ובתעודות על השתתפות המבקש בקורסים שהגיש בא כוח המבקש. נקבע כי הוועדה לא איזנה נכונה בין השיקולים הנוגעים להיות האסיר ראוי לשחרור לבין שאלת המסוכנות. בית המשפט סבר כי הוועדה שמה דגש על תכנית הרש"א והתייחסה אליה כאל תכנית טיפולית. ברם, מעיון בתכנית רש"א עולה כי היא כוללת שיחה טיפולית אחת לשבוע ובהמשך אחת לשבועיים ועבודה סדירה בחנות שבבעלות משפחת המבקש. בתכנית זו, כך נקבע, אין די כדי לאיין מסוכנותו של אסיר עם עבר כפי שיש למבקש. נקבע כי הוועדה נתנה משקל יתר לתכנית השיקום ולא נתנה את הדעת למשמעות עברו של המבקש, גם אם ציינה קיומו של עבר פלילי, כמו-גם לא פירטה מדוע התרשמה כי דווקא הפעם חל שינוי רדיקלי באורח חייו של המבקש ובהבנתו את חומרת המעשים.

3.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי באמצו את דעת המיעוט בוועדה תחת דעת הרוב. לדבריו, החלטת בית המשפט סותמת את הגולל על הליך שיקומי ארוך שעבר המבקש ואינה נותנת כלל משקל ללקיחת האחריות על ידו, להתנהגותו החיובית, ליציאתו לחופשות ולהיעדר כל דיווח על התנהגות שלילית בכלא. עוד נטען כי בית המשפט התעלם מן הטיעונים והמסמכים שהציג, מתוכנית שהוכנה עבורו ומהתנאים שקבעה הוועדה. לדבריו, הוועדה דנה בעניינו באופן מעמיק ושקללה נכונה את השיקולים השונים הרלוונטיים, לאחר שעיינה בדו"חות המודיעין שהונחו גם לפני בית המשפט המחוזי ולא היה מקום לכך שבית המשפט המחוזי ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה.

בא כוח המבקש גורס כי המשקל שהעניק בית המשפט המחוזי למידע המודיעיני הינו מופרז בהתחשב בכך שמידע זה הונח בעבר בפני בית המשפט בהליכים קודמים בעניין יציאת המבקש לחופשות, ועל אף מידע זה הורה בית המשפט על יציאתו של המבקש לחופשה. לדבריו, יש להכריע האם הסכנה לשלום הציבור בה מדבר סעיף 3 לחוק נוגעת לסיכון הנובע מן האסיר ונתון לשליטתו, או שהיא מכילה גם סיכון שאינו בשליטת האסיר ומקורו בגורם כלשהו העשוי לפגוע בו. בא כוח המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בשימו את הדגש על הסיכון הצפוי משחרורו של המבקש לשלום הציבור מבלי להגדיר את מקור הסיכון – מהמבקש עצמו או מאחרים.עוד הפנה לנסיבותיו האישיות של המבקש שאביו נפצע קשות בתאונה ולכוונתו של המבקש להתחתן כחלק ממאמציו להשתקם.

4.

דין הבקשה להידחות.

הכלל באשר למתן רשות ערעור ברור הוא: "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.6.86). טיעוניו של בא כוח המבקש אינם מעלים כל קושיה משפטית או כללית והם מכוונים כולם נגד שיקול הדעת שהפעיל בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. למעלה מן הצורך אציין כי לא מצאתי כי במלאכת האיזון והשקלול שערך בית המשפט המחוזי נפל פגם. מעיון בעמדת הרוב בוועדה עולה כי אכן המשקל המכריע ניתן לתכנית רש"א ולמולה לא נשקלו באופן מעמיק משמעויות שחרורו על-תנאי של המבקש בשים לב לעברו הפלילי ולכך ששב וביצע עבירות גם לאחר ששוחרר שחרור על-תנאי בעבר. גם מתן המשקל לשהותו של המבקש באגף נקי מסמים מעורר תמיהה שהרי לא נטען כי המבקש סובל מהתמכרות לסמים. אין חולק כי לשיקומו של עבריין יש חשיבות ויש לאפשר במקרים המתאימים

שחרור על-תנאי של עבריין מקום שנראה כי לא נשקף סיכון לציבור משחרורו וכאשר התנהלותו בכלא מצדיקה את ההטבה הגלומה בשחרור על-תנאי. בהקשר זה יש ליתן משקל למאמצים שנעשו מצד האסיר להשתקם. ואולם, השיקול השיקומי אינו שיקול בודד אלא הוא צריך להילקח בחשבון יחד עם כלל השיקולים הצריכים לעניין. בענייננו מקובל עליי כי לא ניתן משקל של ממש לעברו הפלילי של המבקש ולכך שבעבר לא הצדיק את האמון שניתן בו ולאחר ששוחרר שחרור על-תנאי שב וסטה מדרך הישר. כפי שעולה מהחלטת הוועדה ומפסק דינו של בית המשפט המחוזי, תכנית רש"א אינה תכנית שיקומית במהותה, גם אם יש בה היבטים שיקומיים. מקובל עליי כי בנסיבות העניין לא די בתנאים שנקבעו כדי להפיג את החשש כי המבקש ישוב ויבצע עבירות בתקופת השחרור המותנה, וזאת מבלי שנדרשתי כלל למידע המודיעיני.

אוסיף, כי לא התעלמתי מכך שהמבקש נמצא בסבב חופשות. יחד עם זאת, מקובלת עליי עמדת המשיבה כי חופשות לחוד ושחרור על-תנאי לחוד. ברי כי ליציאתו של אסיר לחופשות יכול שתהיה השפעה על הערכת התנהגותו לכשישוחרר שחרור על-תנאי. ואולם, השיקולים לעת בחינת שאלת שחרורו של אסיר על-תנאי הם רחבים יותר ואין לומר כי יציאה לחופשות והתנהגות תקינה במהלך החופשות הם בבחינת ערובה לשחרור על-תנאי.

סוף דבר הבקשה נדחית.