רע"ב 5914/14 יצחק בוהדאנא נ. מדינת ישראל

מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל , מ' נד"ב ו - ד' מרשק-מרום ) בעת"א 8011-08-14, במסגרתו נתקבלה עתירת היועץ המשפטי לממשלה כנגד החלטת ועדת השחרורים שהורתה על שחרור מוקדם של המבקש ממעצר, ועקב כך בוטלה ההחלטה לשחרור על תנאי של המבקש (להלן: פסק הדין ו- ההחלטה ).

1.

המבקש מרצה עונש מאסר שלישי, לאחר שהורשע בעבירות רבות שעיקרן

מרמה ואיומים. בגזר הדין (ת"פ 26920-03-10) הושתו על המבקש 5 שנות מאסר בפועל, הכוללות מאסרים על תנאי שעמדו לחובתו. בנוסף, נגזר עליו עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים למשך 3 שנים וכן קנסות כספיים בסך מצטבר של 151,000 ש"ח.

ביום 4.8.2014 התקיים בפני ועדת השחרורים דיון חוזר בעניין שחרורו המוקדם של המבקש, לאחר שבקשתו הראשונה נדחתה כשנה ומחצה קודם לכן. ועדת השחרורים הורתה על שחרורו המוקדם של המבקש בתנאים, לרבות קיום תכנית הרשות לשיקום האסיר מיום 13.7.2014 (להלן: התכנית הטיפולית ). עוד נקבע בהחלטה כי ביצועה יעוכב על מנת לאפשר לבא כוח היועמ"ש לשקול הגשת עתירה כנגד ההחלטה, כפי שאכן אירע.

2.

בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קיבל את העתירה. נקבע כי ההחלטה לא הביאה בחשבון מספר נתונים שמן הראוי היה שתתייחס אליהם, ומשכך מדובר בהחלטה הסוטה ממתחם הסבירות ומצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית. צוין כי הוועדה אמנם התרשמה כי קיים סיכוי שהמבקש ישוב מדרכו הרעה, אך הוסיפה וקבעה כי הוא היה "מעין מנהיג בעולם העברייני", וציינה כי החלטתה לשחררו "איננה נקיה מספקות". עוד נקבע כי הוועדה לא נתנה דעתה לעובדה כי במשך כל תקופת מאסרו הארוכה של המבקש הוא לא עבר כל הליך טיפולי ולכן אין בתכנית הטיפולית שהוצגה כדי להפיג את מסוכנותו. גם העובדה שהמבקש שוחרר ממאסר קודם בגין עבירות דומות ברישיון, וכאשר היה אסיר ברישיון ביצע עבירות נוספות – לא נלקחה בחשבון על ידי הוועדה. מכאן הבקשה דנא.

3.

מעיון בבקשה עולה כי עיקר טרונייתו של העותר בטענה כי פסק הדין העניק למשיבה יותר ממה שביקשה. זאת שכן המשיבה לא התנגדה לעצם השחרור המוקדם, אלא אך ביקשה את בחינת האפשרות לשינויים בתכנית הטיפולית שהוכנה עבור המבקש בטרם יוחלט בעניין. על פי קו זה, יש להחזיר את הדיון לוועדת השחרורים. המשיבה מדגישה כי התנגדותה מכוונת כלפי ההחלטה בכללותה. עוד מוסיפה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף, משאינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מנסיבותיו האישיות של המבקש; וכן לגופה, משעה שהתנאים לשחרור מוקדם אינם מתקיימים, לנוכח מסוכנות המבקש.

4.

כלל מושרש הוא, כי אין לאסיר זכות מוקנית לשחרור על תנאי בטרם ריצה את מלוא תקופת מאסרו (ראו, למשל, רע"ב 1559/03 מדינת ישראל נ' סוויסה , פ"ד נח(1) 880, 893-892). יחד עם זאת, סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ) מאפשר שחרור מוקדם על ידי ועדת השחרורים, ובתנאי שהוכיח המבקש שני אלה: כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור (ראו, למשל, רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' סמיר גנאמה (20.7.2009)).

על פי סעיף 9 לחוק, על הוועדה לשקול שיקולים שונים בבואה להפעיל את שיקול דעתה אם לשחרר אסיר בשחרור על תנאי. בין שיקולים אלה נמנים הסיכון הנשקף לשלום הציבור הצפוי משחרור האסיר, אופי העבירה בשלה נושא האסיר בעונש מאסר, הרשעות קודמות של האסיר וחומרתן, סיכויי שיקומו ואופי התנהגותו בכלא, מעורבותו בפעילות עבריינית בתוך הכלא או מחוצה לו, ועוד. על הוועדה לשקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין תוך מתן משקל ראוי לכל אחד מהם (ראו רע"ב 2546/06 טאלב גית נ' היועץ המשפטי לממשלה

(1.8.2006), בפסקה 10 וההפניות שם).

5.

ומן הכלל אל הפרט.

למבקש עבר פלילי מכביד. זהו מאסרו השלישי, וכעולה מהרישום הפלילי – לחובתו 15 הרשעות קודמות במסגרת הליכים אחרים ובהן עבירות רבות של איומים, זיוף ומרמה וכן עבירות סמים, גניבה, הימורים, התפרצות והחזקת נשק שלא כדין. העבירות שביצע המבקש הן קשות וחמורות. המבקש המשיך בדרכו זו גם בעת שעמד נגדו עונש מאסר על תנאי, ומבלי שהדבר הרתיעו. אף העובדה ששוחרר ממאסר קודם בשחרור על תנאי לא הובילה לשינוי דרכיו של המבקש, והוא מיהר לשוב לסורו. מחוות הדעת של משטרת ישראל (החלק הגלוי) עולה תשתית למסקנה כי רמת המסוכנות של המבקש היא גבוהה ביותר. בהתאם להחלטתי, הועבר לעיון בית משפט זה החומר המודיעיני החסוי הרלוונטי לבקשה. אמנם, מבחינה כמותית אין חומר רב בעניין המבקש בתקופה האחרונה, מאז וועדת השחרורים הקודמת שהתכנסה בעניינו לפני כשנה ומחצה. ואולם, די בחומר זה, ולו בחלקו, כדי לחזק את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. חומר זה מהווה, אפוא, נדבך נוסף באשר למסוכנות המבקש, לנוכח התנהגותו השלילית בין כתלי בית הכלא. לכך יש להוסיף כי המבקש לא עבר כל טיפול ממשי במהלך מאסרו, למעט "קשר קונקרטי עם גורמי הטיפול".

כל אלה, במשקלם המצטבר, מציירים את התמונה שלפיה עסקינן בעבריין רצידיביסט, ששחרורו עלול לסכן במידה רבה את שלום הציבור. התנהלותו של המבקש גם מלמדת, על פניה, כי אינו ראוי לשחרור מוקדם. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, העובדה כי יצא ל-3 חופשות בנות 48 שעות כל אחת ללא בעיות אינה מצדיקה את שחרורו המוקדם, ואין מקום להקביל בין השניים. כך גם העובדה שפנה המבקש למרכז לגביית קנסות על מנת להסדיר את תשלום הפיצוי אינה מצדיקה את החלטת הוועדה, בין היתר לנוכח פנייתו המאוחרת והעובדה ששילם עד כה אך חלק זניח מהקנס.

על רקע דברים אלה, איני מוצא מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יש לזכור כי אף ועדת השחרורים ציינה בהחלטתה שיקולים כבדי משקל השוללים את שחרורו המוקדם של המבקש. הביקורת הערעורית המנהלית תומכת במסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.