רע"ב 601/13 אשרף מחאג'נה נ. שרות בתי הסוהר

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת נ' אהד ), שבגדרו נמחקה עתירת המבקש שעניינה סיווגו כאסיר טעון הגנה.

1.

המבקש הוא אסיר פלילי שנדון למאסר עולם בגין ניסיון רצח, החזקת נשק שלא כדין ופציעה או חבלה זדונית שלא כדין, והחל לשאת בעונש בשנת 2009. בחודש אוקטובר 2010, הוגדר המבקש כאסיר טעון הגנה, נוכח קיומו של מידע בדבר כוונת פגיעה בו. המבקש עתר לראשונה נגד ההחלטה לסווגו כאסיר טעון הגנה בחודש פברואר 2011. בית המשפט המחוזי דחה עתירה זו על רקע מידע מודיעיני שהוצג לו. ביום 15.5.2012 דחה בית המשפט המחוזי עתירה נוספת של המבקש באותו נושא, בקובעו כי שילובו באגף רגיל עלול לסכן את חייו ואת חייהם של אחרים. ביום 4.9.2012, הגיש המבקש עתירה נוספת בנדון. המדינה ביקשה למחוק על הסף את העתירה מן הטעם שהוגשה בחלוף פחות מ-6 חודשים ממתן פסק הדין בעניינו של העותר. בבקשתה נשענה המדינה על הערת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר ) בעע"א 3032/08

בן ניסן נ' שב"ס מטה ירושלים (9.12.2008), שלפיה "ככלל יש להמתין 6 חודשים להגשת עתירה לאחר מתן החלטה". ביום 13.12.2012 נעתר בית המשפט קמא לבקשת המדינה למחוק את העתירה על הסף. זאת, בהחלטה קצרה שנשענה על האמור בעניין בן ניסן .

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי יש לבטל את החלטת בית המשפט קמא ולהורות על הסרת הגדרתו כטעון הגנה ועל העברתו לאחד האגפים הרגילים בבית הסוהר. לשיטתו, לאחר דחיית עתירתו מיום 15.5.2012 חל שינוי נסיבות שהצדיק דיון משפטי נוסף בעניינו, ולפיכך בהחלטת בית המשפט קמא למחוק את עתירתו על הסף מבלי לבחון כלל את הנסיבות החדשות נפל פגם שעולה כדי הפרת כללי הצדק הטבעי. עוד טוען המבקש כי הבקשה למחיקה על הסף לא הועברה לתגובתו, וכי נודע לו על דבר המחיקה רק מספר ימים לאחר מתן ההחלטה, מבלי שנתקיים דיון בנוכחותו.

3.

לשיטת המשיב, לא נפל במסקנת בית המשפט קמא כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. לדבריו, עתירת המבקש הוגשה בחלוף פרק זמן קצר (פחות מארבעה חודשים) ממתן ההחלטה הקודמת בעניינו. על כן, החלטת בית המשפט המחוזי למחוק את העתירה על הסף, ולא לאפשר למבקש להציב לפתחו שאלה זהה לשאלה שבה דן אך לאחרונה, הינה ראויה וסבירה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, לא ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור בנסיבות העניין, על יסוד הטעמים שלהלן. אכן, מקובלת עלי העמדה כי אין מקום לאפשר הגשת עתירת אסיר בנושא זהה בתוך פרק זמן קצר ולאחר שניתן פסק דין בעתירה קודמת, מבלי שנטען לקיומן של נסיבות חדשות המצדיקות את הידרשותו של בית המשפט לסוגיה שבה הכריע זה לא מכבר. הנטל להצביע על שינוי נסיבות אשר מצדיק עיון מחודש של בית המשפט בעניין שנדון זמן קצר קודם לכן מוטל על העותר. במקרה דנן מציין העותר עצמו כי לא פירט בעתירתו מהו שינוי הנסיבות, וזאת לדבריו משום "שרשם את עתירתו בעזרת אסיר אחר בתקווה שיגיע לדיון וישטח את ענייניו וראיותיו". כאן המקום להעיר כי העובדה שהמבקש אינו מיוצג אינה פוטרת אותו מהנחת תשתית מתאימה לדיון, אולם על בית המשפט הדן בעתירה לאפשר לאסיר לתקן ליקויים דיוניים בהתנהלותו, ככל שהדבר ניתן, על מנת לאפשר את פריסת התשתית העובדתית במלואה ולאשורה. במקרה דנן, ניתן היה לעשות כן על דרך מתן אפשרות למבקש להשיב לתשובת המשיב בכתב, או למצער על פה במהלך הדיון במעמד הצדדים.

5.

על אף הערות אלה, לא מצאתי ליתן רשות ערעור בנסיבות העניין. זאת, נוכח העובדה שגם כיום לא מפרט המבקש בבקשת רשות הערעור שלו מהן הנסיבות חדשות המצדיקות עיון מחודש בעניינו, ומכאן שלא עמד בנטל להראות כי חרף חלוף הזמן הקצר מההחלטה הקודמת יש לדון בעתירתו. וחשוב לא פחות, ביום 30.12.2012 נתקבלה החלטה מינהלית חדשה בעניינו, שבה הוחלט להותיר על כנו את סיווגו של המבקש כאסיר טעון הגנה. על החלטה זו רשאי המבקש להגיש עתירת אסיר חדשה לבית המשפט המחוזי, ככל שיש עילה לכך. באופן כזה ניתן יהיה לבחון את עניינו של המבקש במלוא היקפו,

בערכאה הדיונית.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. האגרה ששולמה בתיק תוחזר למבקש.