רע"ב 6337/18 סאמי אבו עצא נ. מדינת ישראל

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 28.8.2018 (כב' השופטים ג' לוין , י' פבלו אקסלרד ו- ד' כהן ) בעת"א 25931-08-18, במסגרתו נדחתה עתירת המבקש על החלטת ועדת השחרורים בבית סוהר אש"ל (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה ) מיום 12.8.2018 לדחות את בקשת המבקש לשחררו על תנאי ממאסר בהתאם לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר ).

1.

המבקש אסיר המרצה עונש מאסר של 26 חודשים בגין הרשעתו בהסדר טיעון בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, הפרת הוראה חוקית, סיכון אדם בנתיב תחבורה, גניבה, פריצה לבניין, הסגת גבול פלילית, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת כלי פריצה. עניינו של המבקש נדון לראשונה לפני ועדת השחרורים ביום 25.2.2018, ובקשתו לשחרור מוקדם נדחתה (להלן: הוועדה הראשונה ). הוועדה ציינה כי זהו מאסרו הראשון של המבקש, אך הוא נדון בעבר למאסר בעבודות שירות ובעודו מרצה מאסר בעבודות שירות ובעוד תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי, ביצע חלק מהמעשים בגינם נידון למאסר. כן צוין באשר להתנהגותו של המבקש בתקופת מאסרו, כי הוא לא ביצע עבירות משמעת, מתפקד כתומך לאסירים אחרים ובמישור הטיפולי מעמדת גורמי המקצוע עולה כי הוא מביע מוטיבציה לשינוי בחייו. עם זאת, הוועדה קבעה כי לא די בהתנהגותו התקינה של המבקש בין כותלי הכלא, בהתחשב בין היתר בחומרת

העבירות שביצע, שכן המבקש טרם השתלב באופן מלא בקבוצות חינוך או טיפול באופן אשר מאפשר הליך אמיתי של שיקום. המבקש גם לא נמצא מתאים לבניית תכנית שיקום במסגרת הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ). לבסוף קבעה הוועדה כי אין מקום להורות על שחרורו המוקדם של המבקש, אך הוסיפה וציינה כי אם ישתלב המבקש באופן תקין בטיפול אשר "יאפשר לו להבין טוב יותר את הצורך בטיפול", הוא יהיה רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר ולפנות לרש"א בבקשה לגבש עבורו תכנית שיקום.

2.

המבקש אכן הגיש בקשה לקיים דיון מחודש לוועדה לאחר שהוגשה תכנית שיקום שנבנתה עבורו על ידי רש"א, וביום 12.8.2018 התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר, במהלכו בקשתו נדחתה בשנית (להלן: הוועדה השנייה ). הוועדה קבעה כי על אף התנהגותו הראויה של המבקש, בהתחשב בכלל הדוחות שהוצגו בעניינו של המבקש, ובעיקר הדו"ח הסוציאלי והעדכונים שהוגשו, ניכר כי על אף שהמבקש השתלב בהליכים טיפוליים שונים, רובם של הליכים הם בתחום החינוך ולא בתחום הטיפול. הוועדה ציינה כי היא מתרשמת שהמבקש נמצא בראשית דרכו הטיפולית, הוא זקוק להמשך העמקה בתהליך והוא טרם רכש את הכלים הראויים באופן שיש בו כדי לשכנע את הוועדה ששחרורו לא יסכן את הציבור. על כן הבקשה נדחתה.

3.

המבקש עתר נגד החלטת הוועדה לפני בית המשפט המחוזי וטען כי לא היה מקום שהוועדה השנייה תסטה מהמתווה שקבעה הוועדה הראשונה וגם לא היה על הוועדה השנייה לסטות מהמלצת רש"א שהיא הגוף המקצועי שבחן את ההליך הטיפולי שעבר המבקש, שהגישה כאמור תכנית שיקום בעניינו. עתירתו נדחתה ביום 28.8.2018. בית המשפט קבע כי אין לקבל את טענת המבקש כי החלטת הוועדה השנייה סותרת את החלטת הוועדה הראשונה. הוועדה הראשונה דחתה את בקשת המבקש תוך שהשאירה פתח להגשת בקשה לעיון חוזר לאחר שיעבור המבקש הליך מעמיק של שיקום. החלטת הוועדה השנייה ניתנה לאחר בחינת הדברים לגופם, ולאחר שנמצא שההליך הטיפולי שעבר המבקש אינו מספק. קביעות הוועדה השנייה מבוססות על החומר המקצועי שעמד לנגד עיניה ועצם העובדה שנדחתה המלצת רש"א אינה מהווה עילה להתערבות בהחלטת הוועדה. הוועדה השניה שקלה את כל השיקולים הצריכים לעניין, נימקה את קביעתה היטב ולא נפל כל פגם בהחלטתה.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי. לטענת המבקש, הוא מילא אחר הוראות הוועדה הראשונה בקפדנות רבה, עבר קבוצות טיפול שונות בהצלחה רבה ואף נבנתה עבורו תכנית בפיקוח רש"א. החלטת הוועדה השנייה מיום 12.8.2018 לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם עמדה בניגוד גמור לתכנית השיקום של רש"א ובהתעלמות ממנה. גם בית המשפט המחוזי שלל לחלוטין את ההליך הטיפולי שעבר המבקש והתעלם אף הוא מהתכנית שהציעה רש"א. קביעת בית המשפט המחוזי כי החלטת הוועדה השנייה אינה עומדת בסתירה עם החלטת הוועדה הראשונה, אינה סבירה. עוד נטען כי הוועדה השניה, כמו גם בית המשפט המחוזי, חרגו מסמכותם עת שקבעו כי המבקש אינו מתאים לשחרור מוקדם בניגוד לעמדתה המקצועית של רש"א. המבקש אף הוסיף כי במקרה זה מתעוררות שאלות משפטיות בעלות חשיבות רבה.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על עתירות אסיר בעניין החלטות ועדת שחרורים תינתן במשורה, ורק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה כללית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"ב 7763/16 פינטו נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 17 (2.11.2016); רע"ב 1863/18 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (12.4.2018)). השגות המבקש אינן בעלות נופך עקרוני, והן תחומות לנסיבות הספציפיות של מקרה זה. בית המשפט בחן את השיקולים הרלוונטיים לעניין, בקבעו כי בנסיבות המקרה לא ראוי להורות על שחרורו המוקדם של המבקש. המבקש לא הניח כל עילה למתן רשות ערעור על תוצאה זו.

6.

למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות, שכן לא נפל כל פגם המצדיק התערבות שיפוטית בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, למבקש ניתנה הזדמנות להגיש בקשה לעיון חוזר לאחר שניתנה החלטת הוועדה הראשונה, אלא שלא נפל כל פגם בכך שהוועדה השנייה הגיעה בסופו של יום לכלל מסקנה כי אין לאפשר את שחרורו המוקדם. הוועדה השנייה בחנה היטב את מסגרת ההליך הטיפולי שהמבקש טוען שלקח בו חלק, עד אשר מצאה כי המבקש הינו רק בתחילת דרכו הטיפולית, וטרם השלים תהליך טיפולי מעמיק המאפשר שחרורו המוקדם. בכך לא נפל כל פגם.

7.

זאת ועוד, גם אין לשעות לטענת המבקש כי הוועדה, כמו גם בית המשפט, לא היו רשאים לסטות מהמלצת רש"א. גם אם יש ליתן משקל ראוי להמלצת רש"א במסגרת שיקוליה של ועדת השחרורים (סעיף 9(8) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, רע"ב 6505/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (7.11.2013)) לא נפל כל פגם בקביעה כי אין די בתכנית רש"א כדי להטות את הכף לזכות המבקש (רע"ב 6298/11 עמר נ' מדינת ישראל (15.2.2012)). בית המשפט גם לקח בחשבון את השלב בו מצוי ההליך הטיפולי בו החל המבקש, וזאת בהתבסס בין היתר על דוחות סוציאליים מעודכנים שהוגשו בעניינו. ברי כי השלב שבו מצוי ההליך הטיפולי משליך על המשקל שיש לייחס על עמדתם של גורמי המקצוע בתחום הטיפולי כאשר ככל שההליך מצוי בשלב מתקדם יותר, כך ניתן לייחס משקל רב יותר להתרשמותם של גורמי הטיפול, ולהיפך (רע"ב 6566/13 דביר נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 12 (11.2.2014)). ממילא, בהתחשב בכך שממכלול התמונה עליה עמד בית המשפט המחוזי, המבקש נמצא בראשית דרכו הטיפולית, לא נפל כל פגם בכך שנמצא כי אין להורות על שחרורו, חרף הגשת תכנית השיקום על ידי רש"א.

לאור האמור, הבקשה נדחית.