רע"ב/רעב"ס 64397-08-24 רע"ב/רעב"ס 64397-08-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 24.7.2024 בעת"א 10580-04-24 (כב' השופטת נ' חקלאי). בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש כנגד החלטת הגורמים המוסמכים במשיב (להלן: שב"ס) לדחות את בקשתו לשינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי.

2.ביום 21.8.2023 הוגש כנגד המבקש וכנגד נאשם נוסף כתב אישום (ת"פ 48322-08-23). ביום 14.9.2023, הוחלט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 48341-08-23). ביום 23.6.2024 הורשע המבקש בהתאם להסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן. כתב האישום המתוקן מייחס למבקש עבירות בנשק (רכישה והחזקה, נשיאה והובלה וניסיון יצור נשק) לפי סעיף 144(ב2), סעיף 144(א), סעיף 144(ב), סעיף 25 וסעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ועבירה של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(א) לחוק.

בקליפת האגוז יצוין כי מכתב האישום עולה, בין היתר, כי המבקש עסק בהכנת מטעני חבלה בביתו. זאת, לאחר שנחשף לסרטוני הדרכה ברשת המלמדים כיצד להכינם, לרבות בקבוצה ברשת הטלגרם הקרויה "התנגדות ג'נין" (להלן: קבוצת הטלגרם). בהמשך, המבקש יצר קשר באמצעות הקבוצה עם אדם שהדריך אותו בהכנת מטעני חבלה (להלן: עימאד), וזאת על אף שחשד כי אותו אדם הוא פעיל טרור.

3.ביום 10.1.2024, בעת שהיה המבקש בסטטוס של עצור, הוא הגיש בקשה לראש מחלקת האסיר בשב"ס (להלן: רמ"ח האסיר) לשינוי הסיווג שנקבע לו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי. זאת, מאחר שלא נטען בכתב האישום כי המבקש ביצע את המיוחס לו על רקע ביטחוני. לכן, כך הוא טען, יש להתייחס אליו כאל כל נאשם שביצע עבירה פלילית. רמ"ח האסיר דחתה את הבקשה בציינה כי "אסיר ביטחוני הוא אסיר שנחשד, הואשם או הורשע בביצוע עבירה שעל פי טיבה או נסיבותיה היא עבירה ביטחונית, ובהמשך: אסיר ביטחוני הינו גם מי שנאשם במעשה שנעשה מתוך מודעות או עצימת עיניים או אדישות לסיכון שהמעשה יצר או יכול היה ליצור לביטחון המדינה. במעשיו פעל ויצר קשר עם פעיל טרור בקבוצת טלגרם שמוכוונת פעילות כנגד ביטחון המדינה". עוד נמסר בהחלטה כי חטיבת המודיעין בשירות בתי הסוהר מתנגדת לשינוי הסיווג של המבקש; וכי מעיון בחוות דעת גורמי הביטחון עולה כי נשקפת מסוכנות ביטחונית ממעשיו.

4.ביום 12.3.2024 הגיש המבקש לראש חטיבת הכליאה (להלן: רח"ט כליאה) השגה על החלטת רמ"ח האסיר שלא לשנות את סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי. בבקשה טען המבקש כי לאחר שהתעורר חשדו כי עימאד הוא פעיל טרור, הוא הפסיק את הקשר עמו ויצא מקבוצת הטלגרם.

5.ביום 14.3.2024 דחתה רח"ט כליאה את השגתו של המבקש. בהחלטה נקבע כי אף שהמבקש הפסיק את הקשר עם עימאד בשל החשש כי מדובר בפעיל טרור ויצא מקבוצת הטלגרם, הוא יצר עמו בהמשך קשר פעם נוספת. זאת, על רקע רצונו של המבקש לקבל הכוונה וסיוע בהכנת מטען חבלה. בנוסף, נמסר כי בסעיף 3 לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.05.00 שכותרתה "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" (להלן: הפקודה), נקבע כי אסיר ביטחוני הוא מי שניתנה בעניינו חוות דעת של שירות הביטחון הכללי המעידה על מסוכנות שנשקפת מהמעשים בגינם הוא נעצר, הואשם או הורשע. בעניינו של המבקש התקבלה חוות דעת מפורטת מגורמי הביטחון המעידה על מסוכנות ביטחונית הנשקפת ממנו – ולכן סיווגו של המבקש כאסיר ביטחוני נעשה בהתאם לדין.

6.ביום 4.4.2024 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד החלטה זו. בעתירתו טען כי העבירות שביצע אינן עבירות הפוגעות בביטחון המדינה וכי הן לא נעשו ממניע ביטחוני אלא על רקע פלילי.

בתשובת שב"ס לעתירה נטען כי ההחלטה כיצד לסווג את האסיר איננה החלטה טכנית אלא מהותית. הסיווג אינו נובע אוטומטית מההאשמות כנגד האסיר, אלא נגזר ממכלול הנסיבות, לרבות מידע מודיעיני, עמדת גורמי הביטחון, סוג העבירות, טיבן ונסיבות ביצוען. לטענת שב"ס, ההחלטה לסווג את המבקש כאסיר ביטחוני התקבלה לאחר שקלול כלל הנתונים הרלוונטיים, כך שהיא נטועה היטב במתחם הסבירות. לתשובת שב"ס צורפה עמדת שירות הביטחון הכללי בה נמסר כדלקמן:

"בחקירתו עלה חשד כי עמד בקשר עם מי שנחשד על ידו כפעיל טרור, אשר שלח לו סרטונים על אודות ייצור מטעני חבלה וחומר נפץ, והבטיח לו שילמד אותו כיצד לייצר את הנ"ל. כמו כן, עלה כי שמר נתונים ותכנים על גבי מכשירו הסלולרי הנוגעים לאמצעי לחימה, ארגוני טרור, הפגנות, התעניינות באישים ממשלתיים ונקודות ציון של בסיסים צבאיים".

7.לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, בו הובא לעיונו של בית המשפט חומר חסוי, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את העתירה. בית המשפט עמד על כך שעל פי סעיף 1(א) לפקודה, הסיווג של אסיר כאסיר ביטחוני נועד, בין היתר, כדי לאפשר את ניהולם של בתי הסוהר בהיבטים של משמעת וביטחון, בהתחשב במאפיינים הייחודיים של אסירים מסוג זה. נקבע כי סיווג המבקש כאסיר ביטחוני עולה בקנה אחד עם סעיף 3(ב) לפקודה שעל פיו אסיר ביטחוני הוא "אסיר שניתנה לגביו חוות דעת של השב"כ המעידה על מסוכנות ביטחונית הנשקפת מהמעשים שבגינם נעצר, הואשם או הורשע...".

בנוסף, קבע בית משפט קמא כי הואיל וקיים שוני בין הרף הראייתי הנדרש בהליך המנהלי לבין הרף הראייתי הנדרש בהליך הפלילי – אין בהחלטה שלא לייחס למבקש עבירות על רקע ביטחוני בכתב האישום (או למחוק ממנו עבירות ביטחוניות), כדי להשליך על תוצאות ההליך המינהלי. לאחר שנבחנה הפעלת שיקול הדעת של הגורם המוסמך, מצא בית המשפט כי החלטתו סבירה.

על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

8.המבקש חוזר וטוען כי המעשים בהם הואשם בכתב האישום אינם עונים להגדרת "אסיר ביטחוני" כפי שפורטה בסעיף 3ב לפקודה; כי עבירות נשק הן אינן עבירות ביטחוניות מובהקות; כי העבירות בהן הואשם אינן מפורטות בנספחים א' וב' לפקודה כעבירות ביטחוניות מובהקות או ככאלה שהמניע להן הינו לאומני; כי העבירות בוצעו על רקע פלילי גרידא ללא יסוד של מודעות לכך שבמעשיו סיכן המבקש את ביטחון המדינה; וכי אין כל טענה בכתב האישום כי העבירות בוצעו על רקע לאומני.

9.בנוסף, המבקש טוען כי הגדרתו כאסיר ביטחוני שוללת ממנו את זכותו ליצור קשר טלפוני עם משפחתו; לשהות בין כותלי הכלא עם אסירים פליליים רגילים; לצאת לחצר בבית המאסר; וכן זכויות נוספות הנשללות מאסירים ביטחוניים. עוד טוען המבקש כי אין דופי בהתנהגותו בכלא; וכי ההחלטה לסווגו כאסיר ביטחוני לוקה בחוסר סבירות קיצוני ואינה מבוססת כלל.

10.בדיון שנערך ביום 22.9.2024 חזר המבקש על טענותיו. בא כוח שב"ס ציין מנגד כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור, משום שמדובר בפסק דין הנטוע כולו בנסיבות הספציפיות של המבקש ואינו מעלה כל שאלה עקרונית. כן הסבירה היועצת המשפטית של שב"ס את השיקולים השונים המובאים בחשבון ביחס לסיווגו של אסיר כאסיר ביטחוני. היא אף הבהירה כי הסיווג עשוי להשתנות במהלך הזמן בנסיבות מסוימות, וזאת בלא להתייחס באופן קונקרטי לעניינו של המבקש דנן. בנוסף, ובהסכמת בא כוח המבקש, הציג שב"ס לבית המשפט את החומר החסוי שעליו הסתמך בהחלטתו.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, שמעתי את טענות הצדדים בעל פה ועיינתי בחומר החסוי שהוצג לי, אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

12.הבקשה אינה מקיימת את אמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות לערער על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירות אסירים. היא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש דנן (ראו למשל רע"ב 7599/23 יונס נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (23.10.2023) וההפניות המפורטת שם; רע"ב 3849/24 אלצאנע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (18.7.2024)). בקשתו של המבקש נעוצה כל כולה בעניינו הפרטי ובנסיבות הקונקרטיות שלו. משכך, אין מקום לתת לו רשות לערער על פסק דינו של בית משפט קמא.

13.זאת ועוד. כפי שהובהר בתגובת שב"ס, החלטתו ניתנה לא רק לאור עובדות כתב האישום (שגם מהן נובע קשר של המבקש לפעיל טרור), אלא גם בהתבסס על החומר המודיעיני ועל המסקנות הנובעות ממנו. ואכן, בהתאם להגדרה בפקודה, אסיר ביטחוני אינו רק מי שהורשע בעבירות ביטחוניות אלא עשוי להיות גם מי שיש לגביו ראיות מינהליות ברמה מספקת לצורך הסיווג האמור.

כאמור, לאחר שבחן את כל החומר הרלוונטי ובכלל זה גם את החומר החסוי, קבע שב"ס כי מדובר במידע שדי בו לצורך סיווג המבקש כאסיר בטחוני. זאת, לאור המטרות של סיווג כזה (כפי שהן הוסברו פעם נוספת בדיון לפניי ביום 22.9.2024). בהחלטה זו לא היה מקום להתערב, וודאי שאין מקום להתערב בה במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

14.בשולי הדברים יוזכר כי כפי שהובהר בדבריה של היועצת המשפטית של שב"ס, ההחלטה בדבר סיווגו של אדם כאסיר בטחוני היא החלטה הלוקחת בחשבון מכלול של נסיבות, ואשר ניתן לשוב ולשקול אותה פעם נוספת עם חלוף הזמן. מבלי לחוות דעה ביחס לבקשה אפשרית נוספת של המבקש לשינוי הסיווג, הובהר כי בנסיבות מתאימות בקשה כזו תוכל להישקל בחיוב והפתח להגשתה קיים אפוא למבקש.

15.לכן, ולאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.