רע"ב 6571/07 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש מרצה עונש מאסר עולם בגין הרשעתו ברצח אשתו, אם שני ילדיו. עונשו של המבקש טרם נקצב והוא מסווג כאסיר אלימות במשפחה (להלן:"אסיר אלמ"ב). המבקש פנה למשיב בבקשה לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לרגל בת המצווה של בתו. יצוין, כי כעולה מן הבקשה שלפני, בתו של המבקש הגיעה למצוות ביום 18.4.07 אולם לטענתו טרם נקבע תאריך לחגיגת בת המצווה ותאריך סופי ייקבע רק לאחר שיינתן לו אישור סופי לצאת לחופשה. בחוות-דעתה מיום 6.3.07 ציינה הועדה לאלימות במשפחה (להלן:"וועדת אלמ"ב" או "הוועדה") כי עד כה לא נקצב עונשו של המבקש ו"מכאן שאין אפשרות להוצאתו לחופשה שממילא יש צורך בפיקוח צמוד, דבר שאינו אפשרי בחגיגה" (החלטת הוועדה מיום 6.3.07). לאור המלצתה זו של וועדת אלמ"ב, העביר המשיב לשר לבטחון פנים (להלן:"השר") המלצה שלילית באשר להוצאתו של המבקש לחופשה.

2.

בטרם ניתנה החלטה סופית של השר בעניין יציאתו של המבקש לחופשה הוגשה מטעמו עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במהלך הדיון בעתירה שהתקיים ביום 12.4.07, נמסר למבקש כי ניתן יהיה לאשר את יציאתו לחגיגת בת המצווה בליווי לאירוע מצומצם ועל פי נהלי שירות בתי הסוהר. לצורך בחינת האפשרויות העומדות על הפרק נקבע מועד נוסף לדיון בעתירה ביום 26.4.07. הצדדים לא הצליחו להגיע לפתרון מוסכם שכן המבקש סירב לצאת לאירוע בליווי ועם אזיקים, בנימוק שדבר זה יגרום לבתו עוגמת נפש.

לאחר הדיון, שנערך כאמור ביום 26.4.07, נדחתה עתירתו של המבקש. בהחלטתו, ציין בית המשפט (כב' השופט נ' זלצ'ובר ) כי אין מחלוקת על כך שהסמכות בנושא חופשה לאסיר השפוט למאסר עולם מסורה לשר לבטחון פנים (להלן:"השר"). המבקש הינו אסיר שעונשו טרם נקצב ומכיוון שמדובר בעניין שיש בו דחיפות, העביר שירות בתי הסוהר את הבקשה לנציב והוא זה שהעביר את המלצתו לשר. נכון למועד הדיון טרם התקבלה החלטתו של השר לבטחון פנים בעניין, ומשכך, יש לדחות את העתירה בשל אי מיצוי הליכים. אף לגופו של עניין נקבע, כי אין ממש בטענותיו של המבקש שכן המלצת הוועדה בעניינו ניתנה על פי כללי המשפט המנהלי והיא מצויה בתחום הסבירות. בסיכומו של דבר, העתירה נדחתה.

3.

ביום 3.5.07 התקבלה החלטתו של השר לביטחון פנים, בה נדחתה בקשתו של המבקש לצאת לחופשה. זאת, על יסוד המלצות של שירות בתי הסוהר, ועדת אלמ"ב והמשטרה. בהמשך לפנייה של משפחת המבקש לשר לבטחון פנים, נשלח מכתב מטעמו של השר בו צוין כי "לאור העבירה בה הורשע נדרשת חוו"ד אלמ"ב כתנאי לבחינת הוצאתו לחופשה. ועדת אלמ"ב ממליצה שלא לאשר את חופשתו מאחר וגם היום ביקוריהם של הילדים בכלא נעשים בפיקוח בלבד על פי המלצת גורמי המקצוע. פיקוח כזה אינו אפשרי בזמן חופשה של [המבקש] ולכן נמצא כי אין מקום לאפשר חופשה. בחוו"ד מ"י ממליצים אף הם שלא לאשר את חופשתו של [המבקש] לאור התנגדות גורמי המקצוע. לאור האמור ומאחר ולא נמסר תאריך לאירוע הצפוי להתקיים ולא נמסרה הזמנה כנדרש ומ דובר באסיר עולם שעונשו לא נקצב המליץ שב"ס שלא לאשר הוצאתו לחופשה" (מכתבו של קצין תלונות אסירים ועצורים מיום 14.6.07).

4.

נגד החלטתו של השר הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי (עע"א 5673/07) בה טען, כי לא היה מקום להתחשבותו של השר בהמלצותיה של הוועדה, אלא היה עליו לשקול את הוצאתו לחופשה כפי שהדבר נשקל לגבי כל אסיר עולם אחר. עוד נטען, כי במכתבו של השר לא נאמר כי בקשתו של המבקש לחופשה תיענה ככל שיעמוד בתנאים הנדרשים על ידי שב"ס.

5.

עתירתו של המבקש נדחתה. באשר לטענה הראשונה ציין בית המשפט (כב' השופטת ד' אבניאלי ) כי העבירה בגינה מרצה המבקש את עונשו היא עבירה של אלימות במשפחה ולפיכך, מכוח הוראות פקודת הנציבות רשאי היה השר להתחשב בהמלצות וועדת אלמ"ב. בית המשפט הוסיף וקבע, כי הסדר זה חל גם מקום בו מדובר בחופשה מיוחדת הניתנת לאסיר שאינו זכאי לחופשות על פי הנוהל הרגיל (עמ' 5 להחלטה). נוכח כל האמור נקבע, כי "בדין נהג השר לבטחון פנים, כאשר קיבל לידיו את דו"ח וועדת אלמ"ב, וכי לאור ההמלצה השלילית של הוועדה היה השר רשאי לקבוע, כפי שאף קבע בפועל, כי אין להעתר לבקשה לחופשה מיוחדת בנסיבות המקרה " (עמ' 5 להחלטה). באשר לנימוק השני ציין בית המשפט, כי בקשתו של המבקש לצאת לחופשה אכן ראויה, בנסיבות העניין, להתייחסות מיוחדת וכי במהלך הדיון שנערך בבית המשפט הוצע למבקש כי תינתן לו אפשרות לצאת לחגיגת בת המצווה בליווי אנשי שב"ס וכאשר הוא כבול באזיקים אולם המבקש סירב להצעה זו. גם הצעה חלופית שהועלתה מטעם בית המשפט – לפיה חגיגת בת המצווה תיערך במתכונת מצומצמת בין כותלי בית הכלא – נדחתה על ידי המבקש. את עמדתו סיכם בית משפט קמא כך:

"רצון העותר הוא, אפוא, כי המשיב יאפשר לו לצאת לחופשה, לצורך השתתפות בחגיגת בת המצווה, בתנאים מקלים ומופלגים. העותר מבקש, כי היציאה תהיה ללא ליווי של אנשי שב"ס, ללא אזיקים, וכדי להפיס את דעתו של המשיב הוא מציע, כי הדבר יעשה בנוכחות עובדים סוציאליים או גורמים טיפוליים אחרים. אין בית משפט זה משים שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המשיב. אין בידי בית המשפט הכלים המקצועיים כדי להבטיח את התייצבותו של העותר להמשך ריצוי עונשו בין כותלי בית הכלא, או כדי להבטיח את שלומו ושלומם של אחרים. הגורם המקצועי אשר אמון על קיום התנאים הללו הוא שב"ס. העותר מודע לכך ששב"ס מוכן לקחת על עצמו את האחריות לליווי המשיב למסיבת בת המצווה רק בתנאים כמפורט לעיל. סירוב ה[מבקש] להיענות לדרישות אלה הוא בגדר זכות השמורה לו. רצונו של העותר לכפות על המשיב היענות לבקשה בתנאים הנדרשים על ידו, אינה בגדר זכות השמורה לו" (עמ' 6 להחלטה).

6.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוען המבקש כי בית משפט קמא אימץ בהחלטתו טענות שכלל לא נטענו מפי המשיב ויוצר בין הצדדים מחלוקת – שכלל לא היתה קיימת – בשאלת חזרתו של המבקש מחופשתו, ככל שישוחרר אליה. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט שגה כאשר שב ובחן אפשרויות לשחרורו לחופשה שנפסלו זה מכבר בידי בית המשפט שדן בעתירתו הראשונה. במישור המשפטי טוען המבקש, כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות כאשר קשר בין שאלת קציבת עונשו לשאלת יציאתו לחופשה מיוחדת וכאשר התמקד בסיווגן של העבירות בהן הורשע. להשקפתו, בית המשפט לא נתן משקל ראוי לתפקודו החיובי בין כותלי בית הסוהר, ושגה כאשר נעזר בחוות דעתה של וועדת אלמ"ב. לבסוף טוען המבקש, כי סירובו של בית המשפט להתערב בהחלטת השר בעניינו – מוטעית. על טענות אלה חוזר המבקש בתגובתו לתשובת המשיב.

המשיב סבור כי דין הבקשה להידחות, משאין היא מעלה שאלה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. אף לגופו של עניין סבור המשיב, כי בטענותיו של המבקש אין ממש.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובת המשיב הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כפי שצוין לא אחת, רשות ערעור ניתנת במקרים חריגים, בהם מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מגדר עניינו של המבקש הספציפי. הבקשה שלפני – אשר נסבה כל כולה על שאלת יציאתו של המבקש לחופשה – אינה מעלה כל שאלה מעין זו, ומן הטעם הזה לבדו, דינה להידחות.

8.

למעלה מן הדרוש, אפוא, בחנתי את השגותיו של המבקש לגופן ולאחר שעשיתי כן, הגעתי למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטה נושא הבקשה. ראשית, עיון בהחלטה מעלה כי שאלת הסיכון שבאי-חזרתו של המבקש מחופשה היוותה רק שיקול אחד במניין השיקולים ששקל בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר. משכך, איני סבור כי כטענת המבקש, בית המשפט הרחיב את יריעת המחלוקת שלא לצורך והתבסס על טיעון לבדו זה בעת שדחה את בקשתו. בנוסף, איני סבור כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר שב ופרש בפני המבקש את כל האפשרויות העומדות בפניו על מנת לאפשר את יציאתו לחופשה, אף אם אפשרויות אלו נידונו זה מכבר בגלגוליו הקודמים של הליך זה. ההיפך הוא הנכון. מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש עולה נכונות של ממש להיענות לבקשתו של המבקש ולאפשר את יציאתו לבת המצווה של בתו. ברור עם זאת, כי בית המשפט לא יכול היה לאפשר את יציאת המבקש לחופשה מבלי להבטיח את השמירה על בטחונו של הציבור ועל אינטרסים נוספים. בנסיבות אלה, נכונותו של בית המשפט לשוב ולבחון אפשרויות למימוש משאלתו של המבקש הינה ראויה.

גם בטענותיו של המבקש באשר לאי-ההתחשבות, כטענתו, של בית המשפט המחוזי באופן תפקודו החיובי בבית הסוהר – לא מצאתי ממש. סעיף 1 בפרק ב' לפקודת נציבות 04.40.000 חופשות אסירים (להלן:"פקודת הנציבות") מונה את השיקולים העומדים על הפרק בעת שקילת האפשרות להוציא אסיר לחופשה. בין היתר, מנויים שם השיקולים של סוג העבירה בה הורשע האסיר והרשעותיו הקודמות; נסיבותיו האישיות של האסיר; דרך תפקודו במהלך המאסר; וחיזוי התנהגותו במהלך שהותו מחוץ לכותלי בית הסוהר. עינינו הרואות, כי שאלת התפקוד של האסיר במהלך מאסרו אינה אלא אחד השיקולים העומדים על הפרק בעת הכרעה בדבר יציאה לחופשה. העובדה שהתנהלותו של המבקש במהלך מאסרו היתה תקינה אינה מחייבת, לכשעצמה, את אישור יציאתו לחופשה. זהו שיקול שיש לאזנו עם השיקולים הרלבנטיים הנוספים.

טענתו של המבקש בדבר ההסתמכות על חוות-דעתה של וועדת אלמ"ב בעניינו – דינן להידחות אף הן. סעיף 4(2) לפקודת הנציבות קובע, כי לצורך הוצאתו ל חופשה רגילה של אסיר שנידון למאסר העולה

על חצי שנה בגין ביצוען של עבירות אלימות במשפחה נדרשת המלצה של ועדת אלמ"ב. דהיינו, לו היה עונשו של העורר נקצב היתה נדרשת המלצה של ועדת אלמ"ב כתנאי לאישור יציאתו לחופשה רגילה. גם אם הייתי מניח – לצורך הדיון ולטובת המבקש –

כי יש ממש בטענתו של המבקש לפיה כאשר מדובר בחופשה מיוחדת וכאשר עונשו טרם נקצב

השר מוסמך להורות על כך גם ללא המלצה של ועדת אלמ"ב, אין כל ספק כי בכל מקרה השר מוסמך לשקול את ההמלצה לגופה. לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהמלצת הוועדה או במתן משקל מתאים להמלצה. נוכח כך, לא מצאתי כי נפל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה בדין נהג השר כאשר קיבל לידיו את דו"ח ועדת אלמ"ב ונוכח המלצתה השלילית דחה את הבקשה לאישור החופשה המיוחדת.

רצונו של המבקש להשתתף בחגיגת בת המצווה של בתו מובן. רצונה של הבת כי אביה יהיה נוכח בשמחתה מובן אף הוא ונוגע ללב בנסיבותיו הקשות של מקרה זה. חרף כך, איני סבור כי על פי אמות מידה של ביקורת שיפוטית, הונחה עילה להתערבות של בית משפט זה בהחלטת הרשות המוסמכת

או כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אין באמור כדי לסגור את דרכו של המבקש לפנות בבקשה לצאת לחגיגת הבת מצווה בליווי – כפי שהוצע בעבר – ובקשה זו, אם תוגש, תיבחן לגופה על ידי הגורמים המתאימים.

בכפוף לאמור, הבקשה ליתן רשות ערעור נדחית.