רע"ב 6888/20 יצחק זוזיאשוולי נ. שרות בתי הסוהר

1.

בפני בקשת רשות ערעור על שני חלקיו של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים – ביום 23.9.2020 וביום 1.11.2020 (עת"א 20148-08-20, השופט א' משניות ).

2.

מקורה של בקשת רשות הערעור בעתירת אסיר שהגיש המבקש, המרצה עונש מאסר ארוך. העתירה נסבה על שתי עילות – טענתו שנמנעת ממנו האפשרות לצפות בחומרי חקירה בעניינו, וטענתו הנוספת שנמנעת ממנו האפשרות להחליף סוללה בשעון יד המצוי בחזקתו (מאחר שאינו יכול להחליף בעצמו את הסוללה לאחר רכישה מתאימה בקנטינה ואינו רשאי לשלוח את השעון להחלפת סוללה מחוץ לכותלי הכלא).

3.

ביום 23.9.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להושיט סעד לעותר מאחר שאין נוהל מתאים המאפשר הוצאתו של שעון יד לתיקון מחוץ לכלא. בהתאם לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת חלק זה של העתירה. לעומת זאת, החלק הנוגע לחומרי החקירה נקבע להמשך דיון.

4.

הבקשה שבפני הוגשה תחילה אך בהתייחס לשעון. טענת המבקש היא כי אין באפשרותו לפתוח את השעון בעצמו. הוא מוסיף וטוען כי משמעות הדברים היא שאסירים השפוטים למשך זמן ממושך ומחזיקים בשעון נדרשים לוותר על רכושם.

5.

הבקשה הונחה על שולחני ביום 29.10.2020, ובו ביום הוריתי לשירות בתי הסוהר, הוא המשיב, להגיש את תגובתו לה.

6.

ביני לביני, ביום 1.11.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום למחוק אף את חלקה השני של העתירה. זאת, על רקע העובדה שהמבקש הועבר בינתיים מכלא אשל לכלא השרון שבו קיים מחשב ייעודי שבאמצעותו יכולים אסירים לצפות בחומרי חקירה, אלא שהמבקש לא פנה בבקשה מתאימה לעשות כן. בית המשפט המחוזי קבע כי אין טעם לדון בעתירה בטרם מוצה ההליך המינהלי במקום כליאתו הנוכחי של המבקש.

7.

ביום 9.11.2020 הגיש המבקש בקשה מטעמו שההליך יחול גם על כך. המבקש טוען כי גם בכלא השרון לא ניתן לראות חומר משפטי, ומוסיף כי המשיב מתנכל לו.

8.

כפי שמובהר גם בהמשך, לא ראיתי להורות על מתן תשובה משלימה בעניין זה.

9.

ביום 19.11.2020 הוגשה תשובת המשיב שנסבה על עניין השעון. המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות הן על הסף – מאחר שאינה עומדת באמות המידה הרלוונטיות למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, והן לגוף הדברים – מאחר אינה מגלה כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. באופן ספציפי המשיב מסביר כי בקשתו של המבקש להוציא את שעונו לתיקון נדחתה בהתאם להסדר שנקבע ביחס לכל האסירים באופן שווה, על רקע חשש מפני שימוש לרעה בשעונים חכמים ובשעוני מתכת שעשויים לשמש כאגרופנים. עוד מוסבר שההסדר, המוחל באופן שוויוני, מבוסס על תקנה 37(א) לתקנות שירות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 ועל פקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.33.00 שעניינה "החזקה, אחסנה ושינוע פריטי ציוד של אסירים". התשובה נתמכה בחוות דעת בדבר האיומים הכרוכים בהכנסת שעונים מחוץ לכותלי הכלא. המשיב מציין כי כפי שכבר נמסר למבקש בבית המשפט המחוזי אכן בעבר אושרה הכנסת שעוני יד לבתי הסוהר, אולם כיום, בהתאם לטעמים שפורטו, הדבר אינו אפשרי עוד. לבסוף, המשיב מוסיף ומטעים כי החזקת ציוד אישי איננה זכות מוקנית כי אם טובת הנאה.

10.

ביום 23.11.2020, בלא שקיבל רשות לכך, הגיש המבקש תגובה נוספת מטעמו, ובה טען, בתמצית, כי טענות המדינה אינן משקפות את המציאות לאשורה בבית הכלא אלא מהוות "זריית חול" בעיני בית המשפט.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה, על שני חלקיה, להידחות. עם זאת, כפי שיבואר, בעוד שאת טענותיו של המבקש ביחס לחומרי החקירה בעניינו יש לדחות על הסף, את הטענות הנוגעות לשעון יש לדחות לגופן.

12.

אשר לחומרי החקירה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, על המבקש לפנות בבקשה מתאימה לצפייה בחומרי החקירה בעניינו, עתה לרשויות כלא השרון, קודם שהוא מגיש עתירה בעניין. משלא עשה כן, דין הבקשה שהגיש להידחות על הסף מחמת מיצוי הליכים (ראו והשוו: רע"ב 7230/16 שפיצר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 10 (27.11.2016); רע"ב 9133/16 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (23.2.2017)). לא למותר להדגיש כי בית המשפט המחוזי עמד בפסק דינו על כך שבכלא השרון ישנה אפשרות טכנית לצפייה בחומרי חקירה.

13.

ועתה לסוגיית השעון. אכן, ניתן להבין ללבו של המבקש. חפצים אישיים עשויים להיות בעלי חשיבות רגשית ומעשית רבה לנוגעים בדבר. מטעם זה, הגם שהבקשה נסבה על עניין פעוט לכאורה הוריתי על כך שתינתן לה תשובה. כפי שציינתי בבג"ץ 4386/16 טספהיוט נ' נציבות בתי הסוהר (13.6.2017), "חייהם של בני אדם מעוצבים ומאופיינים במידה רבה על-ידי הפרטים ה"קטנים" המלווים אותם. לא אחת פרטים אלה מגדירים ומעצבים את האינדיווידואליות שלנו. הם מכוננים זיכרונות, רגשות ואף תקוות לעתיד, ובכך נותנים ביטוי לאישיותו של כל אדם" (שם, בפסקה 10 לפסק דיני). אולם, כעת, משניתנה תשובה שביסודה טעמים ביטחוניים, ובהעדר אפשרות להבחין בין אסירים שונים לעניין זה, אין עילה להתערב בהחלטה שהתקבלה.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.