רע"ב 707/13 יעקב ברקאי נ. שירות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' טל) מיום 5.11.2012, שקיבל את עתירת המבקש לביטול מעצר הבית שבו הוא נתון במהלך חופשותיו ודחה את עתירתו להארכת משך חופשותיו משתים עשרה שעות לעשרים וארבע שעות.

1.

המבקש, יליד 1953, מרצה שתים עשרה שנות מאסר מיום 3.5.2004 בגין ביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בשלושה נערים, עמם התקשר באמצעות האינטרנט. המשיב אפשר לעותר לצאת לחופשות בנות שתים עשרה שעות שבמהלכן ישהה במעצר בית, ודחה את בקשתו להאריך את משך החופשות לעשרים וארבע שעות ולבטל את מעצר הבית. על החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט קמא, בטענה שהתנהגותו במהלך החופשות תקינה וביקש לאפשר לו די זמן על מנת לשהות בחיק משפחתו במהלכן. המבקש סמך את טענותיו גם על חוות דעת מטעם הקרימינולוג הקליני ד"ר דן פיליפ (להלן: ד"ר פיליפ ), המטפל בו, לפיהן הוא מודע לחומרת מעשיו ומתמיד בטיפול הנושא פרי. ד"ר פיליפ המליץ על יציאתו לחופשות ארוכות יותר ללא חשש לפגיעה בסביבתו. המשיב מצדו נסמך על חוות הדעת מטעם מרכז בריאות הנפש של שירות בתי הסוהר (להלן: מרכז בריאות הנפש ), בהן פורטו העבירות שביצע והוא תואר כמי שאינו לוקח אחריות על מעשיו. בית המשפט קמא בחן את חוות הדעת מטעם הצדדים ואף הורה על העברת חוות דעתו של ד"ר פיליפ לעיונו של מרכז בריאות הנפש לצורך בחינה מחדש של עמדתו. חוות דעת עדכנית מטעם מרכז בריאות הנפש ניתנה ביום 10.9.2012, ובה נקבע כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמבקש היא בינונית-גבוהה, כן נכללה בה התייחסות פרטנית לחוות הדעת של ד"ר פיליפ.

בית המשפט החליט לדחות את עתירת המבקש להארכת חופשותיו בקובעו כי החלטת המשיב להעדיף לעניין זה את עמדת מרכז בריאות הנפש בהתבסס על בדיקת המבקש לאורך מאסרו, היא החלטה סבירה, וכי בניגוד לאמור בחוות דעתו של ד"ר פיליפ, אין מקום לקשור בין מוטיבציה לטיפול לבין הארכת משך החופשות. עם זאת קיבל בית המשפט את עתירת המבקש לביטול מעצר הבית, בציינו כי מרכז בריאות הנפש עצמו לא התנגד לכך, חרף הערכתו לעניין מסוכנות המבקש, כעולה מחוות דעתו מיום 10.9.2012.

2.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי בית המשפט קמא טעה בדחותו את בקשתו להארכת משך חופשותיו. לטענתו, ככל שנקבע שיש לבטל את מעצר הבית, חרף מסוכנותו הגבוהה לכאורה, אין הצדקה שלא להאריך את חופשותיו לעשרים וארבע שעות. המבקש מוסיף וטוען כי היה על בית המשפט להעדיף את חוות דעתו של ד"ר פיליפ, המטפל בו ומי שהיה לטענתו במשך שנים רבות מומחה מטעם מרכז בריאות הנפש, על פני זו של מרכז בריאות הנפש, שלדבריו היא חוות דעת מטעם שירות בתי הסוהר ומושפעת משיקולים זרים. המבקש מציין לעניין זה גם את חוות דעתו של דויד כהן, קרימינולוג קליני בכיר במרכז בריאות הנפש, מיום 3.6.2009, שבה נקבע כי רמת המסוכנות המינית שלו לטווח הקצר היא נמוכה. המבקש מוסיף וטוען כי שולב בעבר במסגרת טיפולית בבית הסוהר ולטענתו הייתה לטיפול השפעה חיובית עליו והוא הפיק ממנו לקחים, וכן הוא מציין את גילו המבוגר, את מאסרו הממושך ואת העובדה שמדובר במאסרו הראשון, וטוען כי אלה מעידים שהמסוכנות הנשקפת ממנו פחתה. המבקש מדגיש כי מטרת הארכת החופשות היא לאפשר לו לשקם את הקשר עם משפחתו, שנפגע כתוצאה ממעשיו, וכן הוא טוען כי הארכת חופשותיו תגביר את המוטיבציה שלו להשתלב בהליך טיפולי. עוד מעלה המבקש טענת הפליה, לפיה במקרים אחרים ובנסיבות דומות הוארכו חופשות אסירים לעשרים וארבע שעות.

3.

המשיב מצדו טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. כך לטענת המשיב הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ומדובר בהחלטה ספציפית הנוגעת לחופשותיו והמבוססת על הערכות מקצועיות לגביו ועל מכלול נסיבותיו. עוד טוען המשיב כי שאלת משך חופשותיו של המבקש תשוב ותיבחן מעת לעת על ידי הגורמים המוסמכים עם חלוף הזמן וככל שיחול שינוי נסיבות יובא הדבר בחשבון. לגופו של עניין טוען המשיב כי דין העתירה להידחות, שכן לא נפל כל פגם המצדיק התערבות בהחלטה, שהיא החלטה מקצועית אשר נתקבלה על ידי הגורמים המוסמכים ומאזנת בין צרכיו ורצונו של המבקש לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור. המשיב מפנה בעניין זה לחוות הדעת של מרכז בריאות הנפש מיום 10.9.2012 ומציין כי עמדתו של מרכז בריאות הנפש נותרה בעינה אף לאחר שבחן את חוות הדעת של ד"ר פיליפ. עוד מדגיש המשיב כי ד"ר פיליפ אינו מעריך מסוכנות, כפי שציין הוא עצמו בחוות דעתו.

4.

דין הבקשה להידחות על הסף.

הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי בעתירה של אסיר תינתן רק כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו: רע"ב 7204/97 דרויש נ' מדינת ישראל

(13.1.1998); רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.1.1999)) . בענייננו, השאלה אם נפל פגם בהחלטת המשיב שלא להאריך את חופשותיו של המבקש משתים עשרה שעות לעשרים וארבע שעות אינה חורגת מעניינו הפרטני ומדובר בהחלטה הנטועה כל כולה בנסיבותיו האישיות של המבקש. אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. החלטתו של המשיב להעדיף את עמדת מרכז בריאות הנפש על פני חוות דעתו של ד"ר פיליפ היא החלטה מקצועית שבית המשפט לא ייטה להתערב בה, ולא מצאתי ממש בטענות שהעלה המבקש נגדה (ראו רע"ב 1318/98 לביא נ' שרות בתי הסוהר (16.4.1998)). מדובר בחוות דעת מקיפה ומפורטת שנערכה על ידי מעריך מסוכנות הממונה על פי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, לאחר בחינת המבקש לאורך זמן ותוך התייחסות לדברים שהועלו בחוות דעתו של ד"ר פיליפ. בהינתן האמור לעיל אין מקום להתערב בהחלטה נשוא הבקשה. עם זאת וכפי שצוין בחוות הדעת של מרכז בריאות הנפש, עניינו של המבקש ישוב וייבחן על ידו בחלוף הזמן ובהקשר זה יש בהחלט לברך על המוטיבציה שמגלה המבקש בהליך הטיפולי ויש לקוות כי יתמיד בכך.

אשר על כן, הבקשה נדחית.