רע"ב 7324/06 מחמד תייסיר חמידה נ. שרות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בה נדחתה עתירתו של המבקש, אסיר בטחוני, כנגד החלטת רשות בתי הסוהר שלא להתיר לידידתו לבקרו בכלא.

המבקש הינו אסיר בטחוני אשר נדון ל – 15.5 שנות מאסר בגין עבירות של ניסיון רצח, הנחת מטעני חבלה, ירי לעבר אנשים ויידוי אבנים. את ריצוי עונשו החל המבקש ביום 4.6.01.

הנהלת בתי הסוהר דחתה את הבקשות השונות לאפשר לידידתו, הגב' אסיה לדיז'ינסקי, לבקרו בכלא וזאת בהסתמך על פקודת נציבות בתי הסוהר מספר 03.02.00 אשר קובעת בסעיף 14- יד(1) כי "אסירים (הכוונה לאסירים ביטחוניים – ד.ב.) יורשו לקבל ביקורי משפחה מדרגת קירבה ראשונה".

כאמור לעיל, עתירתו של המבקש כנגד החלטה זו, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין מנומק מיום 15.6.06. בפסק הדין מציין השופט קמא כי למרות העמדה העקרונית של המשיב לפיה אין הוא חייב להתיר ולבדוק ביקורים של מבקרים שאינם קרובים מדרגה ראשונה, נערכה במקרה זה בדיקה פרטנית וההחלטה הינה סבירה ועניינית. העותר משתייך לארגון החזית העממית ואף "נוהג לקבל כספי קנטינה באמצעות דובר ארגון זה". בפני השופט הוצג דו"ח השב"כ אשר מצביע על בעייתיות גם באשר לגב' לידג'ניסקי ואף דו"ח סודי שהוגש מטעם השב"ס "מדבר בעד עצמו" ומחייב זהירות יתירה. מעבר לכך, ציין השופט קמא כי "הביקור אינו זכות מוקנית או זכות מאותן זכויות בסיסיות ויסודיות שבלעדיהן, קיומו של האסיר הופך לבלתי אנושי". קל וחומר שכך הם הדברים, כאשר מדובר בביקור של ידידה שאינה קרובת משפחה".

בבקשת הערעור שבפנינו טוען ב"כ המערער כי החלטת שירות בתי הסוהר ואחריה החלטת בית משפט קמא, פוגעות בזכויותיו הבסיסיות של המבקש לקיים קשר עם מכריו וידידיו. פגיעה זו, לטענת ב"כ המבקש, אינה עומדת בפסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המבקש מצביע על כך כי נקודת המוצא צריכה להיות כי לאסיר נתונה הזכות לקבל ביקורים, למעט באותם מקרים בהם הביקור עשוי לסכן את הסדר והביטחון בכלא או במדינה. במקרה הנוכחי, הקביעה כי הביקור יסכן את הביטחון הינה משוללת יסוד וכל נוסחת איזון שתיבחר אינה מאפשרת פגיעה בזכותו של המערער לקבל ביקור זה. מעבר לכך, לשיטת המבקש, ניתן היה לבחון אמצעים אחרים שפגיעתם פחותה, כגון: מניעת מגע פיזי, נוכחות סוהר בזמן הביקור וכיוצא בזה.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם כולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). על אף הניסיון לכרוך את עניינו של המבקש עם זכויות יסוד בסיסיות ושאלות כלליות, בסופו של יום הבקשה מתמצית בטענותיו העובדתיות הפרטניות. כאמור לעיל, בקשותיו נבחנו ונבדקו לגופן הן על-ידי שירות בתי הסוהר והן על-ידי בית משפט קמא ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

גם לגופם של דברים, ותוך התייחסות קונקרטית לנסיבות – אין ממש בבקשה. אין לשכוח כי מדובר במי שהוכיח את מסוכנתו במעשיו החמורים שכל תכליתם לפגוע באזרחים ישראלים חפים מפשע. המבקש משתייך לארגון החזית העממית ויש ממש באמירתו של בית משפט קמא לפיה "ההשתייכות לארגון הנ"ל בצרוף מעשי העבר מקימה חזקת מסוכנות". על רקע זה נראה כי יש מקום למשנה זהירות, שעל כן הגבלת הביקורים לביקורי משפחה מקרבה ראשונה בלבד מבטאת איזון ראוי. ברי, כטענת המשיב, כי הרחבת מעגל המבקרים הבאים במגע עם אסירים ביטחוניים, יש בו כדי להגביר במידה ניכרת את פוטנציאל הסיכון הטמון ממילא בעצם קיום הביקורים. משכך ההחלטה הינה סבירה, ראויה ואין כל הצדקה להתערב בה.