רע"ב 753/13 עופר ממן נ. שב"ס

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) מיום 17.1.2013, בו נדחתה עתירתו של המבקש נגד הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה )

אשר הורה על הפסקת ריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש בדרך של עבודות שירות ועל המרתו למאסר בפועל.

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו בביצוע שלוש עבירות גניבה והושתו עליו שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי. במהלך ריצוי עבודות השירות המבקש סולק ממקומות עבודה רבים נוכח תפקוד לקוי, צבר עשרות ימי היעדרות בלתי מוצדקים ואף נערכו עימו שש שיחות בירור אצל הממונה על עבודות השירות. לאחר שני שימועים שנערכו למבקש החליט לבסוף הממונה ביום 6.11.2012 כי המבקש יפסיק לרצות את עונש מאסרו בעבודות שירות ויישא את יתרת המאסר - עשרים ימים - בבית הסוהר. על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בה טען כי יש לאפשר לו להמשיך את ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות נוכח נסיבותיו האישיות הקשות שביניהן התדרדרות במצבו הכלכלי, התמכרותו להימורים וגירושיו מאשתו וכן נוכח קבלתו לאחרונה לעבודה בה לטענתו לא יוכל להמשיך לעסוק אם ייאלץ לרצות עונש מאסר. בית המשפט קמא (כב' השופט י' פרסקי ) קבע כי המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנות שנתן לו בית המשפט בגוזרו עליו עונש מקל, וכי המסמכים שהוצגו בפניו מעידים על התנהלות חמורה ועל ניצול לרעה של נסיונו החוזר והנשנה של הממונה לשלב את המבקש בעבודות שירות. עוד קבע בית המשפט כי לא מצא כל פגם בהתנהלות הרשויות בעניינו של המבקש וכי אין בנסיבות האישיות שהציג כדי להוביל למסקנה שהחלטת הממונה אינה סבירה. אשר על כן העתירה נדחתה ונקבע כי על המבקש להתייצב ביום 3.2.2013 לריצוי יתרת מאסרו.

2.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי נותרו לו ארבעה עשר ימים בלבד לביצוע עבודות השירות וכי האינטרס הציבורי לא יינזק אם יתאפשר לו לסיים את ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות. המבקש מציין בבקשתו כי בעיית הימורים קשה הביאה להתדרדרות משמעותית במצבו הכלכלי שאלצה אותו למכור את ביתו ואת רכושו וכן הובילה לגירושיו מאשתו לאחר 17 שנות נישואים. המבקש מוסיף וטוען כי הוא מביע חרטה על מעשיו, כי החל לשקם את חייו וכי מאסר בפועל יקטע את שיקומו ויפגע במצבו הכלכלי, שכן מצא עבודה חדשה והפסקת שגרת עבודתו בשל כניסתו למאסר תקטע את הליך השיקום שהחל ותפגע קשות בפרנסתו.

3.

דין הבקשה להידחות על הסף.

הלכה היא כי רק במקרים בהם העלה המבקש סוגיה או שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית תינתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 6 (17.1.1999); רע"ב 873/07 נג'ידאת נ' נציב שירות בתי הסוהר - בית מעצר קישון , פסקה 7 (21.2.2007)). השאלה האם נפל במקרה דנן פגם בהחלטת הממונה על עבודות השירות להפסיק את ריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש בדרך של עבודות שירות והמרתו למאסר בפועל, אינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש ועל כן היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו למשל רע"ב 9148/12 מור נ' מדינת ישראל , פסקה 5

(8.1.2013)). אוסיף ואציין כי על פני הדברים אף לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי לגופו של ענין. המבקש נעדר ללא אישור מריצוי עבודות השירות במשך עשרות ימים, סולק ממקומות העבודה שהוצב בהם בשל תפקוד לקוי ולא השכיל לנצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו להמשיך ולרצות את מאסרו בדרך של עבודות שירות. לפיכך, נראה כי טענות המבקש לגבי נסיבותיו האישיות - אשר לא נתמכו בכל מסמך - אין בהן במקרה דנן כדי להוביל למסקנה כי החלטת הממונה בעניינו היא בלתי סבירה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב ביום 3.2.2013 לריצוי יתרת עונשו במאסר בפועל כפי שקבע בית המשפט המחוזי.