רע"ב 7590/16 רע"ב 7590/16

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ד' עטר ) בעת"א 4975-09-16 מיום 28.9.2016, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לאפשר לו חופשה בת 48 שעות על מנת שיוכל להשתתף בבת המצווה של בתו, כפי שיפורט להלן.

2.

המבקש הוא אסיר, המרצה עונש מאסר של 11 שנים ו-3 חודשים, שהוטל עליו בגין ביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות; הפקרה לאחר פגיעה; אחזקה ושימוש בסמים מסוכנים; שיבוש מהלכי משפט; הדחה בחקירה וגרימת נזק לאדם או לרכוש. המבקש הגיש בקשה לשירות בתי הסוהר לצאת לחופשה מיוחדת כדי להשתתף בבת המצווה של בתו, ובקשתו נדחתה. בעקבות דחיית בקשתו, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה הביע שירות בתי הסוהר את הסכמתו לאפשר לו לצאת חופשה מיוחדת בת 7 שעות, בכפוף להפקדת 50,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי אימץ הסכמה זו, וקבע כי המבקש יוכל לצאת לחופשה לטובת השתתפותו בבת המצווה החל מהשעה שיבחר ולמשך שבע שעות. מכאן הבקשה שלפניי.

3.

בבקשה למתן רשות הערעור, המבקש עומד על כך שגדר המחלוקת הוא משכה של החופשה אליה יוכל לצאת – להבדיל מעצם יציאתו לחופשה, וזאת לאור הסכמת המשיב וקביעת בית המשפט המחוזי. עוד מדגיש המבקש כי הוא אסיר חיובי ביותר, אשר השתתף ומשתתף בהליכי טיפול רבים. כמו כן, המבקש מצביע על העובדה שאושרה לו חופשה בת 12 שעות, בנסיבות דומות, לפני כעשרה חודשים – ממנה חזר ללא כל בעיות או עיכובים. אשר על כן, המבקש גורס כי יש לאשר את בקשתו לחופשה בת 48 שעות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות הערעור. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן רק מקום בו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו: רע"ב 1720/16 צברי נ' שירות בתי הסהר , פסקה 6 (4.7.2016); רע"ב 4697/16 גץ נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (14.6.2016); רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל (26.6.1986)). במקרה שלפניי, ברי כי הבקשה נוגעת לעניינו הספציפי של המבקש ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית. אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, והמבקש לא העלה כל טעם שיצדיק התערבות שכזו. בשל כך, דין הבקשה להידחות.

5.

סוף דבר, הבקשה נדחית.