פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1720/16
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אילן שלמה צברי
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
9.2.2016 בעת"א 27191-01-16 שניתן על ידי כבוד השופט ג' גדעון
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד נועם זמרן
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ג' גדעון ) בעת"א 27191-01-16 מיום 9.2.2016, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטתו של המשיב להפחית את מינון תחליף הסם בו מטופל המבקש.
2.
המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל בן 8 חודשים ו-14 ימים החל מיום 6.12.2015. החל מיום 27.12.2015, המבקש מקבל טיפול להתמכרותו לסמים אופייטים באמצעות תחליף סם מסוג " Suboxon " (להלן: התחליף ). בתחילת חודש ינואר 2016, הוחלט על הפחתת מינון התחליף הניתן למבקש. זאת, בעקבות דו"ח אירוע מיום 3.1.2016, בו המבקש התנגד לחיפוש על גופו ונראה בולע כדור, ומידע מודיעיני לפיו הוא מבריח וסוחר בחלק מכדורי התחליף הניתנים לו.
3.
ביום 14.1.2016, עתר המבקש נגד ההחלטה להפחית את מינון התחליף לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים בעתירה ביום 9.2.2016, הוגש החומר המודיעיני לעיון בית המשפט, בהסכמת המבקש. בסיום הדיון, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. בפסק דינו, בית המשפט מצא כי החומר המודיעיני אכן מלמד על כך שהמבקש הבריח כדורי תחליף וסחר בהם, ומשכך קבע כי החלטת המשיב בדבר הפחתת המינון התקבלה ממניע ענייני. בנוסף, בית המשפט ציין כי רופאת בית הסוהר דיווחה ביום 4.2.2016, כי נערכו למבקש בדיקות קפדניות מהן עלה שמצבו מאוזן היטב וכי אין סימנים לתסמונת גמילה (להלן: הדיווח הרפואי ) . על סמך האמור, בית המשפט המחוזי קבע שאין יסוד להתערבות בהחלטת המשיב. מכאן הבקשה שלפניי.
4.
בבקשה למתן רשות ערעור, המבקש מציין כי סעיף 13 לנוהל "טיפול בעצורים/אסירים ע"י Suboxon " של מחלקת הרפואה בשירות בתי הסוהר (להלן: הנוהל ) , הוא המגדיר את התנאים בהם יופסק טיפול בתחליף. לעמדת המבקש, לא התקיים בעניינו אף אחד מהתנאים המפורטים בסעיף 13 לנוהל. בפרט, המבקש גורס כי אין כל ראיה או אסמכתה לכך שהוא ניסה להבריח את כדורי התחליף. לשיטתו, קיימים כרסומים משמעותיים בחומר המודיעיני, שאינם מאפשרים להסתמך עליו. כמו כן, המבקש סבור כי האמור בדיווח הרפואי אינו נכון, וכי הורדת מינון התחליף גרמה לו לבעיות פיזיות ונפשיות. משכך, המבקש עותר כי תינתן לו בקשת רשות ערעור, וכי יתאפשר לו לטעון נגד החומר המודיעיני שהוצג על ידי שירות בתי הסוהר.
5.
המשיב, מאידך, טוען כי יש לדחות את הבקשה, משום שהיא אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבות עניינו הפרטני של המבקש. כך, המשיב מדגיש כי טענות המבקש מכוונות כלפי המשקל שייחס בית המשפט המחוזי לידיעות המודיעיניות בדבר הברחה וסחר מצדו ולשיקול דעתה של רופאת בית הסוהר בהערכת מצבו הרפואי. אף לגופו של עניין, המשיב סבור כי אין הצדקה להתערבותו של בית משפט זה. לשיטת המשיב, ההחלטה בדבר הפחתת המינון ניתנה על יסוד תשתית עובדתית מוצקה, אשר התקבלה על דעת בית המשפט המחוזי, ואף מצבו הרפואי של המבקש לאחר הפחתת המינון הוא תקין, כפי שעולה מהדיווח הרפואי.
6.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן במקרה בו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא בעל חשיבות החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו: רע"ב 4697/16 גץ נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (14.6.2016); רע"ב 8377/15 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (10.2.2016); רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל (26.6.1986)). סבורני כי הבקשה שלפניי אינה מעוררת כל שאלה עקרונית כאמור, והיא נטועה כולה בנסיבות עניינו הפרטני של המבקש. כבר מטעם זה, אין מקום להיעתר לבקשה.
7.
יתרה מכך, אף לגופו של עניין לא מצאתי כי יש יסוד להתערבות בהחלטת המשיב להפחית את מינון התחליף הניתן למבקש. לצורך בחינת סבירות ההחלטה, הוריתי למשיב ביום 15.6.2016 להעביר לעיוני את החומר המודיעיני אשר הוצג בפני בית המשפט המחוזי, וחומר זה הועבר ביום 16.6.2016. לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני, מצאתי כי יש בו ללמד על ניסיונות הברחת כדורים וסחר בהם על ידי המבקש. משכך, אני שותף למסקנתו של בית המשפט המחוזי כי ההחלטה בעניינו של המבקש היא סבירה ומבוססת על טעמים ענייניים. על כן, אין בידי להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.
8.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ח בסיון התשע"ו (4.7.2016).
ש
ו פ ט