פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב 7671/20
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקש:
מיקל קידר
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 9.9.2020
בעת"א
30722-03-20 שניתן על ידי
כב' השופט העמית אברהם יעקב
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור שנייה במספר שהוגשה לבית משפט זה בחודש האחרון מטעם המבקש, אסיר המרצה עשר שנות מאסר, אשר אובחן כמי שנמצא על הרצף האוטיסטי (ראו: רע"ב 7946/20 קידר נ' שירות בתי הסוהר (10.12.2020)). בדומה לקודמתה, נסובה בקשה זו סביב תנאי כליאתו של המבקש על ידי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ), על רקע הלקות ממנה הוא סובל.
המבקש, שאינו מיוצג בהליך שלפניי, מפנה את בקשת רשות הערעור, לפי האמור בכותרתה, ביחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט העמית אברהם יעקב ) מיום 9.9.2020 בעת"א 30722-03-20 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין, קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי עתירת אסיר שהגיש המבקש, בגדרה עתר להסרת סיווגו כאסיר המוגדר כבעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: אסיר סג"ב ; סיווג זה מוגדר בפקודת נציבות 04.09.00 – הגדרת אסיר כבעל סיכון גבוה לבריחה) וכאסיר התראה (סיווג זה מוגדר בנוהל 01-1004 – אסירי התראה), וכן להסרת מגבלות שונות החלות על המבקש. בפרט, לגבי הגדרתו כאסיר סג"ב וכאסיר התראה, הורה בית המשפט קמא כי סיווגו יחולק לשניים: כאשר הוא "שוהה בתוך בית הסוהר " – יוסרו הסיווגים האמורים; וכאשר הוא " יצא מתחומי בית הסוהר אם לחופשה או לכל צורך אחר " – יוותרו בעינם. בחלוף שמונה ימים, פנה המבקש בשנית לבית המשפט המחוזי בבקשה לנקוט בהליכים לפי פקודת בזיון בית משפט, בגדרה נטען כי הוראות פסק הדין אינן מקוימות כלשונן. בהמשך לאמור, ביום 28.10.2020, ניתנה החלטה משלימה לפסק הדין, במסגרתה דחה את בקשת המבקש, על כל נדבכיה. ביחס להגדרתו כאסיר סג"ב וכאסיר התראה, קבע בית המשפט קמא כך: " אם הדבר לא היה ברור, יובהר כי הכוונה הייתה שהגדרות אלה יהיו בתוקף רק כאשר העותר יוצא את האגף בו הוא כלוא. מחוץ לאותו אגף הגדרות אלה ימשיכו לחול " (להלן: ההחלטה המשלימה ).
עיון בבקשת רשות הערעור ובסעדים המבוקשים בה, מלמד כי זו מופנית, בניגוד למצוין בכותרתה, כנגד ההחלטה המשלימה, ובפרט כנגד קביעתו האמורה של בית המשפט קמא בעניין סיווגו של המבקש כאסיר סג"ב וכאסיר התראה. לטענת המבקש, קביעה זו עומדת בסתירה ברורה לקביעתו המקורית של בית המשפט קמא בעניינים אלה, כפי שהובאה בפסק הדין, באופן שיש בו כדי להוות שינוי פסק הדין לחובתו. לפיכך, עותר המבקש לביטול ההחלטה המשלימה ולקבלת בקשתו לפי פקודת בזיון בית משפט.
דין הבקשה להידחות. בית המשפט קמא הבהיר בהחלטה המשלימה כיצד יש לפרש את פסק הדין, בדבר החלוקה האמורה של סיווגו של המבקש כאסיר סג"ב וכאסיר התראה. במילים אחרות, ההחלטה לא באה לשנות מפסק הדין המקורי אלא רק להבהירו בעניין שהיה נתון לפרשנות שונה על ידי המבקש ורשויות שב"ס. לפיכך, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית או בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ומשכך בקשת רשות הערעור אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה להתערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים (ראו: רע"ב 4277/20 שירות בתי הסוהר נ' מרעי , פסקה 3 (24.6.2020); רע"ב 8231/19 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.12.2019)).
אי לכך, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.
ניתנה היום, י"ב בטבת התשפ"א
(27.12.2020)
.
ש ו פ ט