רע"ב 774/16 יאיר בלילטי נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.1.2016 (עת"א 56536-12-15, הנשיא י' אלרון והשופטים ר' פוקס ו- ד' פיש ), וכן בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין זה. בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת עתירה שהגיש המבקש נגד החלטתה של ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: ועדת השחרורים ).

רקע והליכים קודמים

2.המבקש, אשר ריצה עונש מאסר בן 44 חודשים בגין עבירות מרמה, שוחרר ברישיון ממאסרו זה ביום 16.2.2015. בהמשך לכך, ביום 10.11.2015 הורתה ועדת השחרורים על ביטול שחרורו המוקדם מן המאסר ברישיון כאמור ועל הפקעת הרישיון לאלתר למלוא תקופת התנאי. הטעם לכך היה אי-התייצבותו של המבקש למספר ישיבות ביקורת בוועדת השחרורים שנקבעו לצורך בחינת עמידתו בתנאי הרישיון. ועדת השחרורים ציינה כי המבקש לא המציא אישורים רפואיים מתאימים להצדקת היעדרותו מהדיונים שהתקיימו בפניה.

3.המבקש הגיש עתירה נגד החלטתה של ועדת השחרורים (עת"א 24163-11-15, סגן הנשיא ר' שפירא והשופטים ב' טאובר ו- ת' נאות פרי ) (להלן: העתירה הראשונה ). ביום 12.11.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה והורה להשיב את הדיון לוועדת השחרורים כדי שזו תבחן את טענות המבקש לעניין הטיפולים הרפואיים שנדרש לעבור ובשלם, כך נטען, לא התייצב לישיבות. בית המשפט המחוזי הבהיר בפסק דינו כי אם המבקש "לא יתייצב שוב במועד שייקבע ולא יהיה בידיו אישור כי הוא מאושפז בבית חולים, באופן המונע ממנו להתייצב לדיון, כי אז לא יוכל עוד לטעון כי לא ניתנה לו הזדמנות להציג את טענותיו".

4.ביום 27.12.2015 קיבלה ועדת השחרורים החלטה חדשה בעניינו של המבקש, שבה הורתה פעם נוספת על ביטול שחרורו המוקדם והפקעת רישיון החופש שלו. הוועדה ציינה בהחלטתה שהמבקש לא התייצב לשתי ישיבות נוספות שלה שאליהן זומן ואף זו הפעם לא המציא אישורים רפואיים מתאימים. עוד ציינה ועדת השחרורים כי אי התייצבותו של המבקש אינה מאפשרת לוועדת השחרורים לבדוק אם המבקש עומד בכל תנאי השחרור המוקדם.

5.על החלטה זו של ועדת השחרורים הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי, היא העתירה שהולידה את ההליך דנן (להלן: העתירה השנייה ). בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא התייצב לשלושה דיונים נוספים שאליהם זומן בבית המשפט המחוזי, וכי המסמכים הרפואיים שהציג לא הצדיקו את היעדרותו ולא תאמו את הדרישות הקבועות בדין לצורך כך. לנוכח השתלשלות העניינים שפורטה לעיל, ולאחר שהמבקש לא התייצב פעם נוספת לדיון בעתירה ולא המציא אישור מתאים, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה.

6.על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני, ויחד עמה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין ולמינויו של סנגור מהסנגוריה הציבורית למבקש (אשר היה מיוצג בדרך זו בבית המשפט המחוזי ובוועדת השחרורים). טענתו של המבקש היא שלא התייצב לדיונים בשל מצבו הרפואי וכי נשללה ממנו הזכות לטעון בטרם יופקע רישיונו.

7.ביום 28.1.2016 הוריתי למשיבה להגיב לבקשה והיא עשתה כן ביום 31.1.2016. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שאינה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית. המשיבה טוענת בנוסף כי דין העתירה להידחות גם לגופה, היות שהמבקש מתחמק שוב ושוב משיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק ללא כל טעם מוצדק לכך. המשיבה ציינה בתגובתה כי המבקש לא התייצב לריצוי מאסרו ביום 27.12.2015, כפי שהיה עליו לעשות, ומאז נחשב לעבריין נמלט. עוד ציינה המשיבה כי שוטרים שחיפשו את המבקש בביתו במטרה לעוצרו דיווחו שהמבקש לא נמצא.

8.ביום 31.1.2016 הגיש המבקש "הודעה דחופה" שבה ביקש פעם נוספת למנות לו סנגור ציבורי, וכן ביקש לצרף לבקשתו מסמכים רפואיים שונים.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה של בית משפט לעניינים מינהליים, הדן בעתירת אסיר על החלטת ועדת השחרורים, אינה ניתנת כדבר שבשגרה (ראו: רע"ב 7806/13 אמיר נ' ועדת השחרורים , פסקה 6 (8.1.2014)), אלא במקרים שבהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הקונקרטי של המבקש (ראו, למשל: רע"ב 4882/15 עביד נ' ועדת השחרורים לפי חוק שחרור ממאסר , פסקה 11 (24.9.2015)). הבקשה שלפני אינה עומדת באמת המידה האמורה.

10.גם לגופם של דברים איני רואה לנכון להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. למבקש ניתנו הזדמנויות רבות להתייצב בפני ועדת השחרורים ובית המשפט המחוזי, לשטוח את טענותיו ולנמק את היעדרויותיו. הוא בחר שלא לעשות כן. בדומה לבית המשפט המחוזי, אף אני לא התרשמתי כי האישורים שצורפו לבקשה מעידים על כך שהמבקש לא היה מסוגל להתייצב לדיון לפחות בחלק מההזדמנויות שפורטו. לא זו אף זו, המבקש עשה דין לעצמו ובחר שלא להתייצב לריצוי יתרת מאסרו במועד שנקבע לכך. בנסיבות הללו אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות שניתנו בעניינו של המבקש. במכלול הנסיבות, אף לא ראיתי לנכון להיענות לבקשה למינוי סנגור, שבנסיבות העניין משתלבת בצעדים האחרים שנקט המבקש כדי להביא להתמשכות ההליכים.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. למותר לציין כי ככל שהמבקש טרם התייצב להמשך ריצוי מאסרו עליו לעשות כן – ויפה שעה אחת קודם.