רע"ב 8348/14משה אלבז נ. מדינת ישראל

הנשיאה מ' נאור :

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"א 3984-11-14 מיום 23.11.2014, בו נתקבלה עתירת המדינה על החלטת ועדת השחרורים, שהחליטה לשחרר את המבקש ממאסר בתנאים שקבעה (כב' הנשיא א' טל והשופטים ז' בוסתן וצ' דותן).

רקע והליכים קודמים בעניינו של המבקש

2.

המבקש הורשע בעבירות של קשירת קשר לעשיית פשע, החזקת נשק בצוותא, נשיאת נשק בצוותא וחבלה בכוונה מחמירה בצוותא (ת"פ (מחוזי ת"א) 4048/09). המבקש פעל בשליחות אחרים לגביית חובות וכחלק מכך זרק מספר רימוני רסס לעבר מבנים בהם שהו אנשים, אשר רק בנס לא הביאו לפגיעה בנפש, וכן היה שותף למספר תקיפות אלימות. המבקש מרצה עונש מאסר של שמונה שנים וזה מאסרו השני, לאחר שהורשע בעבירת תעבורה. במהלך תקופת מאסרו הורשע המבקש בעבירה של העלבת עובד ציבור ונגזר עליו חודש מאסר לריצוי בחופף. מועד שחרורו של המבקש, לאחר ריצוי מלוא תקופת המאסר, יחול ביום 15.2.2017.

3.

עניינו של המבקש נדון בפני ועדת השחרורים בבית הסוהר מעשיהו שמונה פעמים. הועדה שמעה את הגורמים השונים ומדיון לדיון ביקשה הבהרות ומידע נוסף. לבסוף, ביום 28.10.2014 הורתה הועדה על שחרורו של המבקש על תנאי. התנאים לשחרורו של המבקש, כפי שנקבעו בהחלטת הועדה, כללו תשעה חודשים של מגורים וטיפול בהוסטל בפיקוח הרשות לשיקום האסיר ולאחר מכן עוד שנה של מגורים מחוץ להוסטל, תוך קבלת טיפול בו. החלטה זו התבססה על מספר שיקולים: ראשית, העובדה כי המידעים בעניינו של המבקש היו מידעים ישנים וכי מידעים חדשים שהוצגו נמצאו כ"לא רציניים". כמו כן התבססה ההחלטה על המלצת הרשות לשיקום האסיר אשר גרסה כי המידעים שהוגשו בעניינו של המבקש אינם משפיעים על ההחלטה לקבלו להוסטל, וכי ההתרשמות היא שהמבקש עשה דרך ארוכה לזנוח את עולם הפשע. לבסוף, התבססה ההחלטה גם על המלצת גורמי הטיפול, אשר דיווחו כי ההתרשמות מהמבקש היא חיובית וכי שילובו בהוסטל עשוי לסייע לשקמו ולשלבו בחברה באופן תקין.

4.

על החלטה זו עתר היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט דן במסוכנותו של המבקש, אשר עולה מהעבירות החמורות בהן הורשע וכן ממידעים חסויים המתייחסים למעשים שעשה המבקש בתקופת מאסרו. בית המשפט קבע כי הועדה שגתה עת קבעה כי המבקש לא היה מעורב בפעילות פלילית או אסורה החל מאפריל 2013, שכן ישנם מידעים מאוחרים למועד זה, חלקם אף משנת 2014. בית המשפט סקר את המידעים העדכניים בעניינו של המבקש, אשר כללו איומים, הכאת אסיר, הברחת ציוד לבית הסוהר, כוונת פגיעה בסוהר, עיסוק באמל"ח ומעשים נוספים. לאור מידעים אלו ניתנה חוות דעת שלילית מטעם משטרת ישראל, אשר קבעה כי מסוכנותו של המבקש גבוהה וששחרורו המוקדם "יסייע בידו לשוב לעיסוקיו הפליליים ולהעצמת כוחו העברייני באמצעות פעילות פלילית". בית המשפט קיבל את טענת המדינה לפיה הועדה נתנה משקל נמוך למידעים אלו, אשר נוכח כמותם, תוכנם ורציפותם מעידים על מסוכנות המבקש אם ישוחרר בעת הזו. בשל מידעים אלו לא הוצא המבקש לחופשות ולכן לא ניתן היה לבחון את מסוכנותו מחוץ לכותלי בית הסוהר, דבר אשר עשוי היה לשמש אינדיקציה למסוכנותו. שלוש עתירות שהגיש המבקש לעניין הוצאתו לחופשות – נדחו בעבר בשל מסוכנותו. נקבע שגם בעובדות אלו יש כדי להעיד על חוסר סבירותה של החלטת הועדה. בית המשפט קיבל את עתירת היועץ המשפטי וביטל את החלטת ועדת השחרורים. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

בקשת רשות הערעור ותגובת המדינה

5.

המבקש סומך ידיו על החלטת ועדת השחרורים וטוען כי זו בחנה את עניינו לעומק ושקלה את כל השיקולים הרלוונטיים והחלטתה היא בגדרי מתחם הסבירות, על כן לא היה מקום להתערב בה. המבקש אף הציע לשהות בהוסטל עד תום תקופת השחרור המוקדם.

6.

המדינה טוענת כי דין הבקשה להידחות, משום שצדק בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בהחלטת ועדת השחרורים. החלטה זו חרגה לפי הטענה ממתחם הסבירות, שכן המידע בעניינו של המבקש וכן העבירות החמורות שביצע מצביעים על מסוכנות גבוהה לשלום הציבור, שהיא השיקול הראשון במעלה שעל הועדה להביא בחשבון. חיזוק למסוכנותו של המבקש, כך לעמדת המדינה, נמצא בעובדה שכלל לא יצא לחופשות בזמן מאסרו ושעתירותיו בעניין נדחו בשל מסוכנותו. המבקש אף סווג כאסיר שאין להוציאו לחופשה משיקולים של סכנה לשלום הציבור או ביטחון המדינה.

7.

ביום 4.3.2015 קיימנו דיון, שמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר החסוי בעניינו של המבקש.

דיון והכרעה

8.

אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות. מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר כנגד החלטת ועדת השחרורים אינה דבר שבשגרה. רשות זו תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (ראו: רע"ב 3464/13 חאלד נ' ועדת השחרורים (4.8.2013); רע"ב 2112/09 עמאראת נ' מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר (24.3.2009); רע"ב 1443/04 ברגותי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נח(5) 289, 296 (2004)).

9.

בבקשה העומדת להכרעתנו מעלה המבקש שאלה הנוגעת לעניינו הפרטני והמתוחמת לנסיבותיו. המבקש סבור כי החלטת ועדת השחרורים סבירה היא וכי החלטת בית המשפט קמא, ההופכת החלטה זו, איננה מוצדקת. בפני בית המשפט המחוזי ובפני ועדת השחרורים עמדה תשתית עובדתית זהה ובשני הגלגולים נבחנו כלל השיקולים הנוגעים לשחרורו המוקדם של המבקש, אך ניתנו לשיקולים אלו משקלות שונים. ועדת השחרורים שמה דגש על שיקולי השיקום בעניינו של המבקש ונתנה משקל נמוך לשיקולי מסוכנות. בית המשפט המחוזי קבע כי הועדה לא נתנה משקל מספיק למסוכנותו של המבקש, ואף התעלמה ממידעים מאוחרים לאפריל 2013. בקשת המבקש היא כי נשקול את עניינו פעם שלישית, תוך מתן משקל שונה לשיקולים הרלוונטיים. בקשה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: רע"ב 6566/13 דביר נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.2.2014); רע"ב 6234/12

רביבו נ' מדינת ישראל (2.9.2012); רע"ב 3227/13 אלעמור נ' מדינת ישראל (31.7.2013); רע"ב 2551/12 חאלד נ' מדינת ישראל (3.6.2012)).

10.

אף השאלה העקרונית העולה, לכאורה, מבקשת המבקש, שאלת היקף התערבותו של בית המשפט בהחלטתה של ועדת השחרורים, נדונה לא אחת בבית משפט זה ואין הצדקה לדון בה פעם נוספת (ראו, למשל: את החלטתי ברע"ב 7774/13 דקמאק נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 13 לפסק דיני (3.4.2014) (להלן: עניין דקמאק ) ; רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה , פסקה 36 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (20.7.2009); עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס , פ"ד לז(2) 688, 695-692 (1983) ). התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטת ועדת השחרורים, המבוססת על בחינתה של סבירות ההחלטה ועל מסוכנות המבקש, עולה בקנה אחד עם הלכה זו (עניין דקמאק , פסקה 14) .

11.

גם לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובחומר החסוי, איני סבורה כי החלטת בית המשפט בעניינו של המבקש שגויה היא. בית המשפט נתן משקל משמעותי למסוכנות של המבקש, עליה למד, כאמור, מהעבירות החמורות בהן הורשע, מחוות הדעת השלילית שהוגשה על ידי משטרת ישראל (שהתבססה על מידעי השב"ס), אשר העריכה את רמת מסוכנותו של המבקש כגבוהה ביותר וכן ממידעים חסויים בעניינו, אשר בגינם המבקש לא שולב בסבב חופשות משך כל תקופת מאסרו (ועתירותיו בעניין זה נדחו, כאמור). בית המשפט הבהיר כי לא הביא בחשבון מידעים הקשורים לשייכותו של המבקש לארגון מולנר, שכן שיוך זה הוסר ביוני 2014. גם במסגרת ההליך שלפנינו, ולא בלי קושי, נבחן המידע החסוי בהסכמת המדינה, תוך השמטת כל המידעים העקיפים והישירים הנוגעים לזיקת המבקש לארגון מולנר. במסגרת פסק דינו הביא בית המשפט המחוזי בחשבון גם את שיקולי השיקום העומדים לזכות המבקש ואף נתן משקל לתהליכים החיוביים ולטיפול המשמעותי שעבר. המשקל המשמעותי שהעניק בית המשפט למסוכנות הנשקפת מהמבקש ביחס לשיקולי השיקום ניתן בדין, שכן שלום הציבור הוא עיקרון כללי הניצב בבסיס כל החלטה לשחרור על תנאי, בהתאם לסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי, התשס"א-2001, ומסוכנותו של האסיר שעניינו עומד לדיון היא שיקול ראשון ועיקרי שעל הועדה להביא בחשבון בהחלטתה (ראו, למשל, את החלטתי ברע"ב 8151/07 אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל

(20.11.2007); רע"ב 3684/06 נאסר נ' מדינת ישראל (7.8.2006)).

12.

לעניין המידעים החסויים שנאספו בשנתיים שקדמו להחלטת הועדה אציין, מבלי לפרט, כי חלקם אכן "אינם רציניים" (כפי שקבעה הועדה) וחלקם בלתי רלוונטיים לאור הסרת שיוכו של המבקש לארגון מולנר. עם זאת, חלקם בהחלט מעידים על מסוכנות, בייחוד לאור עבירות האלימות שעומדות בבסיס כליאתו של המבקש. על אף התהליכים החיוביים בעניינו של המבקש, שיש בהחלט לעודדם, לא ניתן לקבוע כי החלטת בית המשפט המחוזי בלתי סבירה היא (והשוו: רע"ב 1942/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (16.6.2005)). אציין עוד כי בית המשפט המחוזי בחן את מעשיו של המבקש בשנתיים שקדמו להחלטת ועדת השחרורים, בעוד שמנהל ההוסטל מציין בחוות דעתו, שניתנה בסמוך להחלטה, כי רק בשנה האחרונה התחיל המבקש תהליך רציני של שיקום. לאור פער זה, ולאור חלוף הזמן מאז החלטת הועדה והעובדה כי אין בפנינו מידע עדכני ביחס למבקש, פתוחה בפני המבקש הדרך להגיש בקשה חדשה לוועדת השחרורים, אם בידו להצביע על המשך מגמה חיובית בעניינו. ייתכן שנכון יהיה לבחון את מסוכנות המבקש על-ידי בחינה מחדש של אפשרות שילובו בסבב חופשות, והדבר נתון לשיקול דעת הגורמים הרלוונטיים.

13.

לקראת סיום, ראוי להעיר כי טוב יעשו גורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר אם יקפידו להבא על הכנת החומר הנאסף על ידם לצורך הגשה לבית המשפט במתכונת שלא תחייב תיקונים והבהרות תוך כדי ההליך – הן כדי ליעל את תהליך העיון בו והן משום מראית פני הצדק.

14.

לאור כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הבקשה.

ה נ ש י א ה

השופט צ' זילברטל:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ד' ברק-ארז:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בהחלטתה של הנשיאה מ' נאור .