רע"ב 6633/16 פלוני נ. ועדת השחרורים

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה שניתנה ביום 15.8.2016 על ידי כבוד השופטים ר' סוקול , ר' בש ו ע' חן-ברק בעת"א 14562-08-16.

רקע והליכים קודמים

1.המבקש הוא פלסטיני שהורשע בבית המשפט הצבאי, על פי הודאתו, בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 64 ו-40 לצו בדבר תעבורה (יהודה ושומרון)(מס' 1310)(תקנות התעבורה), התשנ"ב-1992 (להלן: הצו ) ובעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, עבירה לפי סעיפים 64א(ב) לצו. בית המשפט הצבאי קיבל את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים והשית על המבקש 21 חודשי מאסר בפועל וכן תשלום פיצויים ורכיבי ענישה נוספים.

2.עניינו של המבקש עלה לדיון בוועדת השחרורים, ביום 2.8.2016. במהלך הדיון בוועדה, הוצג לפניה מידע מודיעיני חסוי אודות מעורבותו של המבקש בניסיון להברחת אמל"ח מאולתר, בעת היותו במאסר.

3.ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם, זאת עקב מסוכנותו, עליה למדה מהתנהלותו במהלך התאונה נשוא כתב האישום, במהלכה פגע ברוכב אופנים שנסע בשולי הדרך ועזב את המקום מבלי להגיש עזרה. בנסיבות אלה, הגיעה הוועדה למסקנה כי שחרורו המוקדם של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור ובטחונו.

4.המבקש עתר נגד החלטתה של הוועדה לבית המשפט המחוזי, וטען כי הוא עומד בתנאים לשחרור מוקדם. המשיבים טענו כי הוועדה סברה ששחרורו המוקדם עלול לסכן את שלום הציבור, נוכח הלך מחשבתו באירוע נשוא כתב האישום, ולכך יש להוסיף גם את המידע המודיעיני על התנהגות לא תקינה בכלא. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בציינו: "ייתכן כי אילו הייתה עומדת בפנינו רק החלטת הוועדה המתבססת על מסוכנות הנלמדת ממעשה העבירה שבהם הורשע העותר, ניתן היה לשקול ביתר אהדה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם. עם זאת, בשים לב למידע המודיעיני, אנו סבורים כי המסוכנות הנשקפת מהעותר אינה מצדיקה את שחרורו ומסכימים אנו כי התנהגות זו אינה התנהגות ראויה". מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות המבקש

5.בבקשת רשות הערעור שלפנַי טוען המבקש, כי מתעוררות בעניינו שאלות משפטיות בעלות חשיבות עליונה. לדבריו, בית המשפט דחה את עתירתו רק בשל המידע המודיעיני, שכלל לא הוצג לפניו ולא היה יכול להתגונן מפניו. לשיטת המבקש, החלטתה של הוועדה לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם היא בלתי סבירה ואינה מתבססת על אינדיקציה כלשהי מלבד אותו מידע חסוי שאין ביכולתו של המבקש לבקר. אף לשיטתו של בית המשפט המחוזי, אין בחומרת העבירה לבדה כדי למנוע את שחרורו המוקדם של המבקש. כך גם כל יתר השיקולים מטים את הכף לטובת שחרורו המוקדם של המבקש, ובין היתר: המבקש נטל אחריות למעשה ומביע חרטה, שילם את הפיצויים במלואם, נעדר עבר פלילי, והתנהגותו טובה בין כותלי הכלא (למעט אותו מידע מודיעיני עלום) וכן נוכח נסיבותיו האישיות והמשפחתיות.

טענות המשיבים

6.בתגובת המשיבים נטען, כי דינה של הבקשה להידחות על הסף, משום שהחלטתו של בית המשפט המחוזי נסבה כל כולה על עניינו הפרטני ונסיבותיו הספציפיות של המבקש, ולפיכך לא קמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עוד טענו המשיבים, כי דינה של הבקשה להידחות גם לגופה, זאת משום שאין לאסיר זכות שבדין להשתחרר בטרם השלים את מלוא עונשו. בנוסף, החלטתה של ועדת השחרורים היא סבירה ולא נפל בה כל פגם. לעמדת המשיבים, העבירה בגינה נושא המבקש את מאסרו, כמו גם המידע המודיעיני בעניינו של המבקש, המעיד על התנהגות לא ראויה, יש בהם כדי ללמד על מסוכנותו לציבור. יצוין, כי המידע המודיעיני צורף במעטפה חתומה לעיונו של בית המשפט.

7.בהתאם להחלטתי מיום 8.9.2016 הגישו המשיבים תגובה משלימה, ובה התייחסות לטענתו של המבקש בדבר זכותו להתגונן מפני המידע המודיעיני שעל בסיסו התקבלה ההחלטה בעניינו. המשיבים טענו, במסגרת התגובה המשלימה, כי דינה של טענה זו להידחות על הסף, בהיותה מועלית לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור, תוך הרחבת חזית ובניגוד לדין, ואין מקום להידרש לה במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי סמכותה של הוועדה להסתמך על מידע חסוי במסגרת החלטתה קבועה במפורש בסעיף 17 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ), חוק שנקבע כי עומד במבחנים החוקתיים.

דיון והכרעה

8.מתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר כנגד החלטת ועדת השחרורים אינו דבר שבשגרה. רשות זו תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר [רע"ב 8348/14 אלבז נ' מדינת ישראל , פסקה 8 והאסמכתאות הנזכרות שם (24.3.2015); רע"ב 979/12 אילן מור חי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 9 (27.3.2012))].

9.הבקשה דנן עוסקת, הלכה למעשה, בנסיבות הפרטניות של המקרה, היינו, האם נפל פגם בהחלטתה של ועדת השחרורים (ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי) שלא להורות על שחרורו של המבקש בשלב זה. בעוד שוועדת השחרורים שמה דגש על נסיבות ביצוע העבירה, הרי שבית המשפט המחוזי שם דגש על המידע המודיעיני בעניינו של המבקש. אולם גם זו וגם זה הגיעו לאותה מסקנה, והיא כי אין מקום, בשלב זה, להורות על שחרורו המוקדם של המבקש. אין הצדקה ליתן רשות ערעור בעניין זה.

10.אשר לטענה העקרונית שמעלה המבקש, היינו, האם ניתן היה להסתמך על המידע המודיעיני שנחסה מפניו כדי לשלול את שחרורו המוקדם, הרי שסעיף 17 לחוק שחרור על תנאי קובע הסדר ייחודי וממצה בעניין הסתמכות על מידע חסוי במסגרת דיון בדבר שחרורו המוקדם של אסיר. בית משפט זה כבר נדרש, במסגרת רע"ב 328/15 זלום נ' היועץ המשפטי לממשלה (3.12.2015), לטענה בדבר אי חוקיותו של הסדר זה, ונפסק כדלקמן (פסקאות כב ו-כד לחוות דעתו של המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין ):

"אין פתרון אידיאלי למציאות שאינה אידיאלית, ובנסיבות החיים המורכבות נדמה כי הפתרון אשר מוצע בסעיף 17 מאזן כשורה בין זכותו של האסיר לחירות ולהליך הוגן לבין האינטרס הציבורי בהגנה על הציבור ובהגנה על המקורות המודיעיניים, בכך שהראיות נבחנות לגופן ובקפידה על-ידי ועדת השחרורים, אשר בראשה עומד כידוע שופט, וביכולתה להעריך את טיבן ואת המשקל שיש לייחס להן (ראו גם עניין מוסלי , פסקה 22). בנוסף לכך, סעיף 17(ו) קובע כאמור, כי על הועדה להעביר למבקש ובא כוחו תמצית מן החומר החסוי העומד כנגדו, וגם בכך יש כדי לאזן במידה משמעותית את הבעייתיות האינהרנטית הטמונה בדיון במעמד צד אחד (ראו הוראה מקבילה בחוק האירופי – סעיף 105(6)) .

...

סיכומם של דברים, סבורני כאמור כי סעיף 17, על סעיפיו השונים, מאזן כשורה בין זכותו של האסיר המשוחרר לחירות ולהליך הוגן לבין האינטרס הציבורי להגנה על שלום הציבור ועל מקורות מודיעיניים, והדברים תואמים גם את הדעת והשכל הישר, שכן הראוי שבפני מקבל החלטות העשויות להיות הרות גורל תהא תמונה שלמה, מקום שהאחריות מוטלת לפתחו והיא כבדה. מכאן, שאין להלום את טענת המבקשים לפיה מדובר בהסדר שאינו חוקתי."

מכאן שהשאלה העקרונית כבר נדונה על ידי בית משפט זה שקבע כי ההסדר, לפיו ועדת השחרורים רשאית להסתמך על חומר מודיעיני חסוי מבלי שייחשף בפני האסיר שעניינו עומד לדיון, הוא תקף.

11.גם לגופו של עניין, איני סבור כי נפל פגם בהחלטתה של ועדת השחרורים או בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש, זאת נוכח נסיבות העבירה (שעליהן הסתמכה הוועדה) ובפרט נוכח המידע המודיעיני שהוצג גם בפנַי (במסגרת תגובת המשיבים), ושממנו עולה כי אכן גלומה במבקש מסוכנות שיש בה כדי למנוע את שחרורו המוקדם.

12.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. יובהר, כי אין באמור לעיל כדי לאיין את זכותו של העותר להגיש, בבוא העת, בקשה נוספת לוועדת השחרורים.