פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
8796/14
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
חוסין סמיח
נ ג ד
המשיבים:
1. שרות בתי הסוהר
2. מרפאת הכלא
3. מפקד הכלא
4. מפקד אגף
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז בתיק עתא 007749-10-14 שניתנה ביום 09.12.2014 על ידי כבוד השופטת
מ' ברנט
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד לירון הופפלד
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הש ופטת מ' ברנט ) מיום 9.12.2014 בעת"א 7749-10-14, בגדרה נדחתה עתירת המבקש להעברתו לאגף המרפאה בבית הסוהר "רימונים" או לאגף החולים בבית הסוהר "מעשיהו".
1.
המבקש, המייצג את עצמו, הינו אסיר המרצה מאסר עולם שטרם נקצב, החל מיום 24.12.2001, בגין הרשעתו ברצח אשתו (ע"פ 7900/03 סמיח חסין נ' מדינת ישראל (27.11.2006)), ושוהה כיום בבית הסוהר "רימונים".
2.
המבקש, המוגדר כנכה 100% שאינו סיעודי בשל שיתוק בגפיו התחתונות, עתר לבית משפט קמא בטענה שמאסרו אינו מותאם לצרכיו, ובין היתר, נמנעת יציאתו לחצר הכלא, ונמנעת גישתו לקומה בה נמצאת העובדת הסוציאלית עקב קיומן של מדרגות המפרידות בין הקומות. בהחלטתו מיום 9.12.2014 דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש, בקובעו כי אין בסיס לטענותיו וכי תנאי מאסרו הולמים את צרכיו הפיזיים. בהחלטה עמד בית משפט קמא על כך שהעותר הושם בתא המותאם לבעלי מוגבלויות; מתאפשרת יציאתו לחצר כאשר הוא מבקש זאת באמצעות סיוע; והעותר נמצא בקשר רציף עם העובדת הסוציאלית, ויכול להיפגש עמה במקום ובאופן שמגבלותיו הגופניות לא תהוונה מכשול.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
3.
המבקש חזר על הטיעונים אותם הציג בבית משפט קמא, בין היתר אודות המדרגות המפרידות בין הקומה בה הוא שוהה לבין חצר הכלא והעובדת הסוציאלית, ולטענתו הוא מוחזק במתקן שאינו מותאם ואינו ראוי לצרכיו הפיזיים. המבקש הוסיף כי אינו זוכה לכל תמיכה פיזית מצד אסירים אחרים, בניגוד לטענת המשיב בבית משפט קמא.
4.
אומר בקצרה כי דין הבקשה להידחות על הסף. נוכח מצבו הרפואי המיוחד של המבקש, איני רואה לבסס החלטתי על ההלכה לפיה רשות ערעור תינתן מקום בו הבקשה מגלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (רע"ב 4562/14 גור אריה בן יאיר נ' שירות בתי הסוהר (14.8.2014); רע"ב 7/86
וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 3992/14
פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 והאסמכתאות שם (10.7.2014)). אכן, הבקשה דנן אינה מעלה שאלה החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, אך מכל מקום, דינה להידחות לגופה.
5.
כפי שעולה מהחומר שצורף לבקשה ולתגובת המשיב, המבקש הועבר בחודש פברואר 2012 לבית הסוהר "רימונים" על פי בקשתו "להיקלט באגף אשר מתאים לאסירים עם מוגבלויות", ושובץ בתא זוגי ייעודי לבעלי מוגבלויות. התא הותאם עבור צרכיו הפיזיים לרבות דלת רחבה, וילון, הסרת מכשולים, אסלה תלויה ומעקה למיטה. רחבת המגורים בה שוהה המבקש גדולה ומוארת יותר מהחצר ומשמשת כחצר טיולים עבור אסירי האגף, המבקש מקבל עזרה בהתנהלות השוטפת מאסירים תומכים וצוות האגף, ונפגש באופן שוטף עם העובדת הסוציאלית. על פי דיווחי הגורמים המטפלים בבית הסוהר, ביניהם אגף הרפואה, המבקש מסרב להשתמש בהליכון אשר הוקצה לו על פי החלטה קודמת של בית המשפט ואינו יוצא לחצר, אף על פי שמתאפשר לו לעשות כן. אין זו הפעם הראשונה שהמבקש עותר לבית המשפט, ובעקבות עתירה קודמת שלו, הועתקה לבקשתו ידית אחיזה לצד השני של המיטה. מפקד האגף בו שוהה המבקש ציין כי מדובר באסיר מניפולטיבי, אשר מעורב בהיתקלויות רבות עם אסירים אחרים, ואף הסתכסך מספר פעמים עם אסירים ששובצו בתאו כדי לסייע לו.
הלכה פסוקה היא כי תפקידו של בית המשפט הוא אך לבחון את סבירות הפעלת שיקול הדעת בעניינו של האסיר (רע"ב 3480/14 בוגטיך נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 והאסמכתאות שם (31.7.2014)). בענייננו, בית משפט קמא בחן בעיון את הנתונים אודות תנאי כליאתו של המבקש והגיע למסקנה מנומקת, המקובלת גם עליי, כי התנאים הולמים את צרכיו הפיזיים של המבקש.
חזקה על המשיב כי ימשיך לנהל מעקב אחר מצבו הרפואי של המבקש, וכי ככל שמצבו הרפואי של הלה יחייב זאת, יבחנו גורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר שינויים נדרשים בתנאי החזקתו.
6.
אשר על כן דין הבקשה להדחות.
ניתנה היום, ה' בניסן התשע"ה (25.3.2015).
ש ו פ ט