רע"פ 10038/08 תומר בביזייב נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בחדרה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של איומים, לאחר שנמצא כי בשתי הזדמנויות הוא איים על שוטר שעה שזה מילא את תפקידו. בעקבות כך דן אותו בית המשפט לשבעה חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 4,000 ש"ח שלא לשוב ולבצע עבירה מן הסוג בה הורשע. ערעור על קולת העונש שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, התקבל. נקבע כי אין מקום להקל עם מי שמאיים בפגיעה בשוטרים, ועל כן נדון המבקש לארבעה חודשי מאסר וכן מאסר על-תנאי בן שבעה חודשים. בקשת המבקש לשאת בעונשו בדרך של עבודות שירות, נדחתה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. להשקפתו, שגה בית-משפט קמא כאשר החמיר עמו, מעבר לרמת הענישה הנוהגת, ומבלי שנתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות. עוד טוען המבקש, כי מאז מעצרו החל בתהליך של שיקום עצמי, ועל כן, שליחתו אל מאחורי הסורגים עלולה להיות כרוכה בנזק קשה.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור נוסף (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), והדבר נכון גם כאשר קיים פער בענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור ( רע"פ

5060/04

הגואל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.2.2005)). אכן, לכלל זה נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.