רע"פ 10066/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית משפט השלום לנוער בנצרת נגד המבקש, קטין כבן 17 שנים, יוחסו לו עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה וניסיון חבלה במזיד ברכב. עבירות אלה יוחסו למבקש בגין כך שהוא יידה אבן לעברה של ניידת משטרה בה היו אותה עת שני שוטרים ופגע בה. בתסקיר שהגיש שירות המבחן נכללה המלצה להימנע מהרשעת המבקש, אולם המלצה זו נדחתה בידי בית משפט השלום, שהוסיף וגזר למבקש שני חודשי מאסר, חמישה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי לנוער בנצרת כנגד גזר-הדין – נדחה. בפסק דינו ציין בית המשפט (כב' השופטים א' הלמן , ש' אטרש

ו א' קולה ) כי לא שוכנע שבהרשעת המבקש כרוכה פגיעה אנושה בשיקומו ובעתידו. כן נקבע, כי טענת המבקש לפיה יש להקל עמו נוכח כך שהודה בהזדמנות ראשונה אינה מדויקת, הואיל והוא בחר לנהל משפט זוטא, ורק במהלכו חזר בו מכפירתו בעובדות. עוד צוין, כי החרטה שהביע המבקש נדמית כחרטה מן השפה ולחוץ, שכן בפגישותיו עם שירות המבחן הוא טען כי מקור ההודאה במתח בו היה נתון במהלך מעצרו, ולמעשה כלל לא ביצע את העבירות. עוד צויין, כי המבקש היה מודע לתוצאות האפשריות של מעשיו, וכי המדובר בעבירה חמורה שפגיעתה עלולה להיות קטלנית. בצד כל אלה, נתן בית המשפט את דעתו לנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות עובדת היותו קטין והעדרו של עבר פלילי, אולם בסופו של יום הגיע למסקנה כי נכון להעדיף את שיקול ההרתעה על פני השיקול השיקומי האינדיבידואלי של המבקש.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. להשקפתו, קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא ייגרם לו נזק בעקבות גזר הדין, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתסקירו של שירות המבחן. נטען, כי ריצוי מאסר עלול להשליך על עתידו ועל יכולתו להשתלב בחברה. עוד נטען, כי העונש שנגזר לו חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת, וכי בגזירת הדין לא ניתן משקל הולם לשיקולי שיקום, ועל פניהם הועדף שיקול ההרתעה.

4.

דין הבקשה להדחות. הלכה היא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים, ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם (רע"פ 9250/08 שרעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.11.2008); רע"פ 9287/08 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2008)). למעלה מן הדרוש אוסיף, כי בחנתי את טענות המבקש אף לגופן, ולא גיליתי בעונש חומרה כלשהי. אדרבא, בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לכל השיקולים הצריכים לעניין וגזר דינו הנו הולם ומאוזן.

לאור האמור, הבקשה נדחית, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.