רע"פ 9250/08 מרקו שרעבי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (פ 6098/06) בגין עבירה של תקיפה כדי לגנוב, לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 11.9.2006 בשעה 06:30 או בסמוך לכך בעיר תל-אביב-יפו, תקף המבקש את המתלוננת בכדי לגנוב ממנה את תיקה, כך שתפס את התיק שהיה על כתפה הימנית ולמרות התנגדותה משך בכוח את התיק שהכיל כסף מזומן, שני מכשירי טלפון סלולאריים, דרכון ומסמכים שונים.

ביום 17.9.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגנית הנשיא ח' כוחן ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתו. הטיעונים לעונש נדחו לשם קבלת תסקיר מבחן.

יוער כי בטרם מתן גזר הדין צירף המבקש שני תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו, האחד בגין עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 והשני בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, שתי עבירות אשר בוצעו תוך כדי ניהול התיק ושהמבקש הורשע בהן ביום 31.7.2008.

בגזר דינו מיום 21.9.2008 הפעיל בית המשפט עונש מאסר מותנה של שבעה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש בת.פ. 3990/03 וכן עונש מאסר מותנה של חמישה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו בת.פ. 4686/02. בנוסף, גזר בית המשפט על המבקש שנים עשר חודשי מאסר בפועל. בית המשפט קבע כי שלושת עונשי המאסר ירוצו במצטבר, כך שהמבקש יירצה עשרים וארבעה חודשי מאסר סך הכול.

כן גזר בית המשפט על המבקש שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע או עבירת רכוש מכל סוג, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין בנוסף ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת סמים.

על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70728/08). טענתו העיקרית של המבקש התמקדה בעובדה כי לא הוצג בפני בית משפט השלום, טרם מתן גזר הדין, תסקיר שירות המבחן השלישי מיום 8.9.2008 ואשר חזר ובא בהמלצה טיפולית לגביו, להבדיל מהתסקיר שקדם לו שחזר בו מהמלצתו הטיפולית ואשר היה בפני בית המשפט.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר ו ז' המר והשופטת ת' שפירא ) קיבל חלקית בפסק דינו מיום 27.10.2008 את ערעורו של המבקש. בית המשפט דחה את טענתו של המבקש לפיה היה מקום לבטל את גזר דינו של בית משפט השלום ולהחזיר את התיק לשם דיון בו מחדש, אולם מאידך בחר להקל בעונשו כך שמחצית מעונש המאסר בפועל אשר נגזר עליו בבית משפט השלום ירוצה בחופף לשניים עשר חודשי המאשר על תנאי שהופעלו, כך שסך הכול יהא על המבקש לרצות שמונה עשר חודשי מאסר בפועל במקום עשרים וארבעה חודשים, זאת נוכח המגמה החיובית העולה מתסקיר שירות המבחן שהונח בפני בית המשפט המחוזי ואשר כאמור לא היה בפני בית משפט השלום.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה עותר המבקש להקלה נוספת בעונשו. המבקש מעלה בשנית את הטענה כי נפל בעניינו פגם דיוני ומהותי חמור שעה שתסקיר שירות המבחן והמלצותיו לא הובאו לעיונו של בית משפט השלום, והעובדה כי התסקיר עמד בפני בית המשפט המחוזי לא ריפאה פגם זה. עוד טוען המבקש כי בית משפט השלום התעלם מהחלטת בית משפט זה (בש"פ 5151/08) לפיה יש מקום לאפשר לו למצות את התהליך השיקומי ולא להותירו במעצר. לבסוף טוען המבקש כי שליחתו לבית הסוהר הינה הרת אסון עברו ועבור משפחתו ועלולה להביא להידרדרות במצבו ולקטוע את התהליך הטיפולי. על כן, עותר המבקש לביטול עונש המאסר בפועל והארכת המאסרים המותנים, בנוסף להשתת צו מבחן לתקופה ממושכת וכן עונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות ופיצוי כספי למתלוננת. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן לגופו של עניין, לעניין טענת המבקש בעניין תסקיר שירות המבחן, הרי שבית המשפט המחוזי קבע שאין מקום להחזיר את הדיון בתיק לבית משפט השלום שכן מדובר בתסקיר שניתן שלא על פי החלטת בית המשפט ומיוזמתו של שירות המבחן בלבד. זאת ועוד טוענת המשיבה כי לאור עברו של המבקש, אין מדובר בעונש מחמיר, מה גם שבית המשפט המחוזי הפחית את עונשו, לפנים משורת הדין.

בתגובתו מיום 17.11.2008 חזר המבקש על טענותיו לרבות טענתו לפיה תסקיר שירות המבחן המעודכן לא הונח בפני בית משפט השלום וכן נסיבותיו האישיות שאמורות, לדידו, להוביל להקלה בעונש שנגזר עליו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות חמורות מאוד. טענתו לפיה תסקיר שרות המבחן המעודכן לא הובא בפני בית משפט השלום נדונה בבית המשפט המחוזי ונדחתה, לאור העובדה כי תסקיר זה לא ניתן על פי הוראת בית המשפט. עלינו לזכור, כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ואילו תפקידו של השופט הוא האיזון בין המלצתו לבין שיקולים אחרים, העומדים בבסיסו של רציונל הענישה הפלילית (ראו ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל , פ"ד לה (4) 313, 318 (1981)). העונש המופחת שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות חומרת העבירות שביצע, העובדה כי ביצע שתי עבירות נוספות בשעה שההליך המקורי התנהל בבית המשפט, עברו הפלילי, ומנגד את תסקיר המבחן מיום 8.9.2008 והמלצתו הטיפולית ורצון בית המשפט לאותת לו למבקש כי המגמה החיובית המשתקפת מאותו תסקיר אכן זוכה להערכתו של בית המשפט. לסיום אעיר כי ההחלטה בבש"פ 5151/08 בעניינו של המבקש לפיה יש מקום לאפשר לו למצות את התהליך השיקומי ולא להותירו במעצר ניתנה במסגרת תיק אחר המתנהל כנגד המבקש ועל כן אין בהחלטה זו כדי לחייב את בית המשפט הדן בתיק נשוא הבקשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת, וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.