רע"פ 10741/08 אברהים אבו סייף נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, במכירה, בארבע הזדמנויות, של סם מסוכן מסוג חשיש לסוכן משטרתי סמוי. מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, הגבילה המשיבה את עתירתה לעונש לשנה מאסר, וכן מאסר על תנאי וקנס, בעוד שהמבקש היה חופשי לטעון לעונש כהבנתו. בסופו של יום גזר בית המשפט למערער 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 8,000 ש"ח.

2.

ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש, התקבל, והמבקש נדון לתשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי, כי הנימוק העיקרי להקלה עם המבקש היה נעוץ במצבו הבריאותי, אולם גם זאת הודגש, שאת העבירות בהן הורשע ביצע המבקש "חרף מצבו הגופני... והדבר לא מנע בעדו מלבצע את העבירות בזו אחר זו. כיוון שכך, מצבו הבריאותי שלא היווה מניעה לפעילותו הפלילית, לא יכול להוות מעין תעודת חיסיון כנגד הענישה ההולמת את חומרת העבירות שמדובר בהן" (עמ' 8 לפסק הדין).

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, תוך שהוא מפנה למצב בריאותו ונכותו המכבידים על תפקודו בחיי היום-יום. כן נטען, כי בעונש לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, להודאתו, עברו הנקי, כמויות הסם הקטנות בהן סחר, ותסקירו של שירות המבחן.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה, אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (רע"פ 9250/08 שרעבי נ' מדינת ישראל (19.11.2008); רע"פ 6351/08 טורנטהיים נ' מדינת ישראל (10.12.2008) פסקה 12 לפסק דינו של השופט דנציגר; רע"פ 9934/08 ג'באלי נ' המשרד להגנת הסביבה (לא פורסם, 3.12.2008)). אף לגופו של עניין איני סבור כי העונש שנגזר על המבקש – אשר הורשע בעבירה חמורה של סחר בסם – מגלם חומרה מיוחדת.

נוכח האמור, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.