רע"פ 1508/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום קריות הרשיע את המבקש בביצוען של עבירות אחדות - מעשה סדום, מעשה מגונה בפומבי והחזקת פרסום תועבה. בגין כל אלה הוא נדון ל-24 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך 5000 ש"ח.

2.

ערעור שהגיש המבקש כנגד העונש, נדחה, לאחר שבית המשפט המחוזי מצא כי הערכאה הדיונית ערכה

איזון ראוי בין מכלול השיקולים הדרושים לעניין, ונוכח העובדה כי המבקש נטל אחריות חלקית בלבד על מעשיו. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט המחוזי, יש לבכר שיקולים של מיצוי הדין, על פני שיקולים שבשיקומו של המבקש.

3.

בבקשה שבפני, בה עותר המבקש לקבלתה של רשות לערער, נטען, בין היתר, כי העונש שנגזר הנו חמור יתר על המידה וחורג מרמת הענישה הנוהגת; המבקש מצוי בעיצומו של תהליך שיקומי; העונש החמור נגזר בשל נטייתו המינית ולא עקב חומרתן של העבירות; לבסוף, נטען כי בית המשפט התעלם מתרומת משפחתו של המבקש למדינה ולקהילה.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער, למעט מקרים חריגים שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם (רע"פ 9250/08 שרעבי נ' מדינת ישראל (19.11.2008); רע"פ 6351/08 טורנטהיים נ' מדינת ישראל (10.12.2008) פסקה 12 לפסק דינו של השופט דנציגר; רע"פ 9934/08 ג'באלי נ' המשרד להגנת הסביבה (לא פורסם, 3.12.2008)). אף לגופו של עניין, לא מצאתי ממש בטענותיו של המבקש. ראשית, עיון בגזר-הדין מלמד כי בגזירת העונש ניתן משקל למכלול שיקולי הענישה הרלוונטיים, לרבות הליך השיקום בו מצוי המבקש. כך או כך, העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי אינו חמור כלל ועיקר נוכח חומרתן של העבירות, ואין בו סטייה מרמת הענישה הנוהגת.

נוכח האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.