רע"פ 1048/05 חמיס אבו סנינה נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה

כנגד המבקש הוצא, ביום 13.1.04, על-ידי יושב-ראש הועדה המקומית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (להלן: המשיב) צו הריסה מנהלי (להלן: הצו), המתייחס למבנה שבנה המבקש בשכונת שעאפאת (להלן: המבנה).

לפי המתואר בצו, המבנה בן 3 קומות – קומת מרתף, קומת כניסה וקומה א' – וכן חדרי מדרגות ופיר למעליות וכן גדר. על-פי האמור בצו, המבנה היה בשלב שלד, ללא חלונות ודלתות, ללא ריצוף, ללא טיח, ללא כלים סניטאריים וללא קרמיקה. המבנה נבנה ללא היתר כדין והצו הוצא לאחר שהוגשו למשיב תצהיר של מהנדס ולאחר שהמשיב קיבל חוות-דעת של היועץ המשפטי והמנהל הכללי של עיריית ירושלים (להלן: העירייה) ובקשה של מנהל האגף לרישוי להוצאת הצו.

המבקש הגיש בקשה לביטול הצו, בה טען, כי הצו בטל מעיקרו או שיש לבטלו מהסיבות הבאות: המהנדס שנתן את התצהיר שלפיו הוצא הצו, לא ביקר בנכס ונתן את תצהירו על סמך תצהיר של המפקח והעובדות בו אינן נכונות; הבנין ממקום בתוך אזור מבונה, כאשר מסביב יש בניינים רבים; לא מדובר במבנה חדש עצמאי, אלא בתוספת למבנה קיים ומאוכלס ועובדה זו לא הובאה בפני המשיב; המבנה מאוכלס בחלקו הגדול; המבנה נבנה על חלקת קרקע של משפחת המבקש; הקומה הראשונה של המבנה מאוכלסת; הצו הוצא בניגוד למדיניות המשיב, לפיה אין מוציאים צווי הריסה באזור שמיועד לבניה ושיש סיכוי להכשרתה, כך שיש בהוצאת הצו אפליה של המבקש, המהווה גם פגיעה בזכות הקניין שלו; וכן כי הצו הוצא במסגרת מדיניות פסולה של המשיב, שאין מטרתה מניעת עבירות של חוקי התכנון והבניה, אלא מטרתה מניעת בניה של המגזר הערבי על-מנת לשמור על האיזון הדמוגראפי בעיר. הוצאת הצו ממניעים הפסולים ומשיקולים זרים דינה שתביא לבטלות הצו.

בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט ג' ארנברג) דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ככל שהיא נוגעת למבנה, אולם קבע, כי הבקשה לביטול הצו לגבי הגדר מתקבלת והצו ככל שהוא נוגע לגדר, מבוטל.

על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא צ' סגל וכבוד השופטים י' נועם ו-ר' כרמל) דחה את הערעור, תוך דחיית כל טענות המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת בא-כוח המבקש הוא, כי התצהיר שניתן על-ידי מהנדס העירייה, מר אלכס רוטמן (להלן: רוטמן), ליושב-ראש הועדה המקומית לתכנון ולבניה בדבר הקמת המבנה ללא היתר כחוק, ניתן תוך הסתמכות על תצהירו של מפקח הבניה, מר אפרים קרויז (להלן: קרויז), הגם שהוא עצמו ביקר בנכס. כמו-כן טוען בא-כוח המבקש, כי הקומה הראשונה בנכס הייתה מאוכלסת בעת הוצאת הצו ולכן הוצאת הצו לא הייתה דרושה "לשם מניעת עובדה מוגמרת" כאמור בסעיף 238 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש כנגד המדיניות בה נוקט המשיב, לדבריו, שמכוחה לא נעשה דבר לקידום הליכי תכנון ובינוי בשכונת שעאפאת.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, מאחר, שעל המהנדס אין חובה חוקית לבקר בנכס בעצמו, באופן אישי, כך, ממילא גם אין כל חובה חוקית לציין, אם ערך או לא ערך ביקור כאמור. כלומר, ציון הביקור בתצהיר אינו מעלה ואינו מוריד. כמו-כן, טוענת באת-כוח המשיב, כי טענת המבקש, לפיה קומת המרתף הייתה גמורה ומאוכלסת מספר רב של חודשים קודם לכן, ושימשה למוסך לטיפול למזגני רכב נדונה ונדחתה על-ידי הערכאות דלמטה, ודינה להידחות. במקרה דנן, לא רק שהמבקש לא צלח את מחסום חזקת התקינות, אלא שבית-המשפט לעניינים מקומיים קבע, באופן נחרץ וחד משמעי, כי הנכס לא היה גמור ולא היה מאוכלס במועד ביקור המפקחים. עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המשיב, כי יש לדחות אף את טענת המבקש בנוגע לפגיעה בזכות הקניין. שכן, לא ניתן לקנות זכות קניין בבניה שאינה חוקית. יתרה מכך, טוענת באת-כוח המשיב, כי אף את טענת המבקש, לפיה בהיעדר תכנון, המשיב אינו רשאי להוציא צווי הריסה מנהליים, יש לדחות, מאחר ונדונה ונדחתה פעם אחר פעם בהלכות בית-משפט זה.

החלטתי לדחות את הבקשה.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, השאלה האם בהיעדר תכנון, רשאי יושב-ראש הועדה המקומית לתכנון ולבניה להוציא צווי הריסה מנהליים, הוכרעה זה מכבר על-ידי בית-משפט זה בקובעו, כי היעדר תכנון אינו מונע מרשויות התכנון הוצאת צווי הריסה מנהליים. שכן, אחרת, כל אדם רשאי היה להקים מבנים ככל העולה על רוחו, ללא קבלת היתר בניה, והרשות הממונה על קיום חוקי התכנון והבניה לא הייתה רשאית לעשות דבר כנגד תופעה זו.

יפים לעניין זה דברים שנקבעו על-ידי הנשיא מ' שמגר ברע"פ 5331/94 איוב יוסף שקיראת נ' עיריית ירושלים , תק-על 94 (3) 1369 (לא פורסם)):

"המבקש טוען כי בכפרו אין תוכנית מיתאר, ועל כן נאלץ לבנות ללא היתר.

טענה זו אין בה כדי לפתוח פתח לבניה ללא רשיון לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

אין לגלות בחומר שבפנינו כי היה ליקוי כלשהו בהליכים, כפי שנקבעו בסעיף 238 לחוק הנ"ל."

מטעמים אלה, בקשת רשות הערעור נדחית.